תולדות הבודהיזם
הרצאה 2: הארה- Bhaddekarata Sutta Mn 131
התרגום המילולי של בהאדקרטה הוא הלילה הזה הנהדר.הסוטרה מאד קצרה ופיוטית ובסוטרה זו מדריך הבודהה את תלמידיו כיצד לחוות את חווית ההארה שחווה. הוא מסביר שכאשר תלמידים מתבוננים , עליהם לזנוח את האחיזה בעבר. אל להם לחפש אושר וזיכרונות במה שעבר. אל לה לתודעה לחפש מציאות בעבר. יש לעזוב את האחיזה. הוא גם הסביר שאל לה לתודעה לשוטט בשאיפות עתידיות. הבודהה מציע להתרכז בהווה, בזיהוי אשלייתיות ההווה.
הדרכה זו היא חשובה מאחר ובסוטרה זו מדגיש הבודהה את אשלייתיות שלושת הזמנים. פעמים רבות מפרשים את הדהרמה כשמסבירים שאין עבר, ואין עתיד ,ויש רק הווה.
ראוי לציין שזה לא מה שאומר הבודהה. הוא מציע להתרכז בהווה כדי לזהות את האשלייתיות שלו, ולא כי ההווה הוא מציאות. יש פער ענק בין שתי הגישות. כאשר מציעים להתרכז ב כאן ועכשיו מתרכזים בהווה כבמציאות. כאשר הבודהה מציע להתרכז ב כאן ועכשיו על מנת לגלות את הריקות שלהם, לגלות את אשלייתיות הקיום. כאן ועכשיו הוא רק אמצעי , והוא אינו מטרה. כאשר אנו חושבים שכאן ועכשיו הוא מטרה, אנו מטיחים את ראשנו בקיר הסמסרה. כאשר אנו רואים את כאן ועכשיו כדרך, כשער לריקות, הרי במקום לשבור את ראשנו אנו נכנסים לחוויה של הארה.הבודהה מתאר בסוטרה את אשלייתיות שלושת הזמנים. הוא מדריך לא להיאחז בעבר , מאחר וכל הזיכרונות שלנו על האושר והאובדנים שחווינו בעבר, רק כובלים את התודעה שלנו. אין אפשרות להסתתר מסבל העבר, ואל לנו לחפש מחסה במחשבות אלה ,מאחר ולא נמצא בהן מחסה.
הבודהה אינו מציע למחוק את העבר. בסוטרות אחרות הוא מציין שיש זיכרונות שחשוב לשמור. אלה אינם זיכרונות של אושר חושי, או זיכרונות של ההצלחות שלנו, ובוודאי גם לא זיכרון של כאב שחווינו. זיכרונות נכונים הם זיכרונות המאפשרים לנו לחוות את הנוכחות של שלושת האוצרות. יש הבדל משמעותי בין זיכרונות של אושר חושי הכובלים אותנו, לבין זיכרונות של שלושת האוצרות. הזיכרונות של שלושת האוצרות המחברים אותנו לחכמה ומעשה טוב אינם מוגבלים לעבר. הם מעל ארעיות הזמנים, והם שייכים למצב המשוחרר. זיכרונות אלה כבר משוחררים מאחיזה. מה שקושר אותנו לעבר של שלושת האוצרות ממשיך להיות רלוונטי גם בהווה , וגם בעתיד. כאשר הבודהה מציע לא לשוטט בעבר, הוא בעצם מציע לא לחפש אחר דברים ארעיים בעברנו: עונג ארעי או עלבון ארעי.
הבודהה גם מציע לא לאפשר לתודעה לשוטט בעתיד. הכוונה היא לא לשוטט בשאיפות שלנו. לא לשוטט במחשבות על איך אנו רוצים שחיינו יהיו, איך גופנו יחוש, אלו מחשבות לחשוב, ואלו חוויות לחוות. כאשר אדם עסוקברצונותיו העתידיים, הוא בעצם משוטט בפנטזיות שהן לא עתיד אמיתי , אלא עתיד מובנה ומלאכותי. האדם עושה הבנייה של עתידו על בסיס ניסיון קודם ומוגבל, ובשל מגבלותיו, הוא יכול ליצור תמונה עתידית המבוססת אך ורק על מגבלות הניסיון הקודם.
גישה זו אינה הדרך להארה המעניקה לנו ניסיון ישיר, זיהוי עמוק יותר ומרחיבה את יכולותינו. לכן אל לנו ליצור מידע העבר, באופן מלאכותי , פאזל של עתיד מוצלח. זוהי בעצם משמעות ההמלצה לא לאפשר לתודעה לשוטט בעתיד. הבודהה ממליץ לחשוב על העתיד באופן אחר. ראוי לו לאדם שתהיה לו שאיפה חזקה להגיע להארה. ראוי שיחשוב כיצד ישתחרר מן הבורות וממגרעות התודעה. שאיפות אלו אינן מגדירות מה יחווה וכיצד ירגיש .ראוי לו לאדם לשאוף להגיע לשלווה, אך זוהי אינה שלווה מלאכותית שיש לה צורה ספציפית אותה נוכל לצפות בטרם חווינו אותה. השלווה האמיתית היא כאוקיינוס. היא גדולה, עמוקה ,ורחבה מכל הרעיונות והחוויות שלנו. שלווה זו אליה אנו שואפים להגיע, היא העתיד האמיתי המלא באי וודאות, יחסית למצבה הנוכחי של התודעה. כל עוד לא הגענו לאוקיינוס השלווה, לא נוכל להכיר את תכונותיו. אנו יכולים להאמין בהסתמך על עדויות הבודהה והמורים שלנו, ועל סמך האינטואיציה של הלב שלנו המאפשרת לנו להאמין למורים. אנו יודעים שהשלווה משחררת מן הסבל. עקב מעשים נכונים אנו מפתחים אמונה זו, מאחר וכל מעשה טוב מחזק אמונה נכונה. אך עדיין איננו יכולים לדמיין לעצמנו את המצב המשוחרר. כשאנו מתחילים לדמיין אותו, הוא מתחיל להיות מוגבל. לכן הבודהה לא תאר מצב זה במילים. הוא הסביר שאין כל אפשרות לתאר מצב זה במילים רגילות. אפשר לתאר את הדרך אליו, על סמך ידע נכון ואמונה נכונה. כאשר האדם מממש , הוא יודע שהגיע למחוז חפצו, מאחר והוא חווה אתהיעלמות כל הכבלים שהיו בתודעה.
הבודהה גם ממליץ להתבונן בארעיות ההווה. הדרך להתבונן בארעיות ההווה היא לראות שמה שאנו תופסים כהווה, נבנה מפעולות חמש הסקנדות שלנו שהן ארעיות ומבוססות אך ורק על ריקות. אין בהווה דבר תמידי ויציב, אלא רק חמש סקנדות המסתובבות בתוך עצמן: חומר המסתובב בתוך חומר, חושים ורגשות המסתובבים בתוך חושים ורגשות, המחשבותהמסתובבות בתוך מחשבות, הרצון מסתובב בתוך הרצון, והתודעה מסתובבת בתוך התודעה.
כאשר מדברים על תודעה מדברים על זיכרון. קיים זיכרון במובן זמני, ויש זיכרון במובן קרמאטי, כמו זרם של תודעה. דוגמה לכך היא כשאדם מתעורר בבוקר משנתו לא קורא לכך זיכרון, אך זו גם פעולה של זיכרון, מאחר והאדם יכול לזכור את עצמו , ואז הוא מתעורר בבוקר. אנו זוכרים את עצמנו. זוהי הגדרה מורחבת של זיכרון. בדהרמההבודהיסטית מגדירים את ההתעוררות בבוקר כהיזכרות של התודעה בגוף. כאשר אנו מתבוננים בדרך זו אנו מגלים שהעולם אותו אנו קולטים באמצעות החושים , למעשה על פי הגדרתו של הבודהה הוא כאגל טל הנעלם עם קרני השמש בבוקר, כתעלול של קוסם, כברק המופיע בשמים ונעלם. כך מגדיר הבודהה את ההווה. אלה אינם תיאורים של מציאות יציבה, אלא תיאורים של מציאות ארעית המופיעה באופן פתאומי ובאופן פתאומי נעלמת. כשאנו מזהים את פתאומיות התופעות, את הרצף של פעולות פתאומיות , נוכל לראות גם את הריקות כשהתופעות מופיעות בה כגלים באוקיינוס. כאשר מפתחים ראייה נכונה של המציאות אנו חווים את הריקות כאוקיינוס, ואת כל התופעות בעולם אנו חווים כגלים באוקיינוס זה. לגלים באוקיינוס אין טבע משלהם. בגלל הרוחות ובגלל טבעה המשתנה של הארעיות, הם עולים ויורדים, ולעולם אינן קיימים באופן עצמאי. זוהי אך ורק כוליות האוקיינוס. כך מתנהגות כל התופעות. הן נולדות ונעלמות. כל רגע ורגע, לפני שהופיעה התופעה, כשהיא הופיעה, ואחרי שהיא נעלמה, היא קיימת אך ורק כחלק מהאוקיינוס. לא קיים דבר שהוא אינו חלק מהאוקיינוס. קיימת אך ורק אשליה של ייחודיות וקיום עצמאי של גל כזה או אחר. במציאות מצב זה אינו קיים. כך בודהה מגדיר את המציאות ככוליות אחידה. הגדרה זו תואמת למצב מואר. כאשר אנו מגיעם למצב מואר, אנו חווים עצמנו כאוקיינוס. אנו חווים עצמנו ככוליות של כול החיים, כולל גופנו חושינו ורגשותינו, מחשבותינו, הרצון שלנו, והזיכרונות שלנו. כל אלה עולים ויורדים. בסוטרה זו הבודהה מתאר את עצמו בגוף שלישי, כמתבונן, ומספר כי זה מה שגילה ההוא, בלילה נהדר זה.
חוויה זו היא הבסיס והתמצית לכל תולדות הדהרמה של הבודהה, מאחר וכאשר מדברים על תולדות הדהרמה, אנו מתארים רצף שושלות של אנשים שהתעוררו לתפיסה ישירה של עצמם כאותו אוקיינוס של כוליות. וכך הם הדריכו את תלמידיהם באמצעים שונים. ככלל בבודהיזם קיימות אסכולות רבות ורבות מהן מדברות על שיטות שונות, טכניקות שונות, ופילוסופיות שונות. בודהה דהרמה היא אוקיינוס, ובתרבות הבודהיסטית נכתבה הכמות הגדולה ביותר של כתבים, מכל המסורות הקיימות בעולם. מאז ומתמיד היה הבודהיזם מבוסס על הסבר על הדרכים השונות להתגבר על הסבל. הסבל בחיים כה , ויש לווריאציות כה רבות .
הדהרמה הבודהיסטית מקבלת פנים רבות כדי לחסל את כל ביטויי הסבל.
יחד עם זאת עם כל מגוון האסכולות, אין יכולת לאדם להכיר את כל המתודות והטכניקות. חשוב לזכור שכל הגישות , השיטות והטכניקות מתארות את אותו אוקיינוס, כמה התודעה שלנו עשירה ואינסופית. כל מה שאמרו בודהות העבר, אומרים בודהות ההווה, ויאמרו בודהות העתיד. כול הנאמר קיים בטבע שלנו, בטבע של אוקיינוס אינסופי של חכמה.
זוהי מהות ההארה.
*להעמקת הידע על ההארה מומלץ לצפות בסרטון על מלכודות רבות חלק 2.
Author
תולדות הבודהיזם
הרצאה 2: הארה- Bhaddekarata Sutta Mn 131
התרגום המילולי של בהאדקרטה הוא הלילה הזה הנהדר.הסוטרה מאד קצרה ופיוטית ובסוטרה זו מדריך הבודהה את תלמידיו כיצד לחוות את חווית ההארה שחווה. הוא מסביר שכאשר תלמידים מתבוננים , עליהם לזנוח את האחיזה בעבר. אל להם לחפש אושר וזיכרונות במה שעבר. אל לה לתודעה לחפש מציאות בעבר. יש לעזוב את האחיזה. הוא גם הסביר שאל לה לתודעה לשוטט בשאיפות עתידיות. הבודהה מציע להתרכז בהווה, בזיהוי אשלייתיות ההווה.
הדרכה זו היא חשובה מאחר ובסוטרה זו מדגיש הבודהה את אשלייתיות שלושת הזמנים. פעמים רבות מפרשים את הדהרמה כשמסבירים שאין עבר, ואין עתיד ,ויש רק הווה.
ראוי לציין שזה לא מה שאומר הבודהה. הוא מציע להתרכז בהווה כדי לזהות את האשלייתיות שלו, ולא כי ההווה הוא מציאות. יש פער ענק בין שתי הגישות. כאשר מציעים להתרכז ב כאן ועכשיו מתרכזים בהווה כבמציאות. כאשר הבודהה מציע להתרכז ב כאן ועכשיו על מנת לגלות את הריקות שלהם, לגלות את אשלייתיות הקיום. כאן ועכשיו הוא רק אמצעי , והוא אינו מטרה. כאשר אנו חושבים שכאן ועכשיו הוא מטרה, אנו מטיחים את ראשנו בקיר הסמסרה. כאשר אנו רואים את כאן ועכשיו כדרך, כשער לריקות, הרי במקום לשבור את ראשנו אנו נכנסים לחוויה של הארה.הבודהה מתאר בסוטרה את אשלייתיות שלושת הזמנים. הוא מדריך לא להיאחז בעבר , מאחר וכל הזיכרונות שלנו על האושר והאובדנים שחווינו בעבר, רק כובלים את התודעה שלנו. אין אפשרות להסתתר מסבל העבר, ואל לנו לחפש מחסה במחשבות אלה ,מאחר ולא נמצא בהן מחסה.
הבודהה אינו מציע למחוק את העבר. בסוטרות אחרות הוא מציין שיש זיכרונות שחשוב לשמור. אלה אינם זיכרונות של אושר חושי, או זיכרונות של ההצלחות שלנו, ובוודאי גם לא זיכרון של כאב שחווינו. זיכרונות נכונים הם זיכרונות המאפשרים לנו לחוות את הנוכחות של שלושת האוצרות. יש הבדל משמעותי בין זיכרונות של אושר חושי הכובלים אותנו, לבין זיכרונות של שלושת האוצרות. הזיכרונות של שלושת האוצרות המחברים אותנו לחכמה ומעשה טוב אינם מוגבלים לעבר. הם מעל ארעיות הזמנים, והם שייכים למצב המשוחרר. זיכרונות אלה כבר משוחררים מאחיזה. מה שקושר אותנו לעבר של שלושת האוצרות ממשיך להיות רלוונטי גם בהווה , וגם בעתיד. כאשר הבודהה מציע לא לשוטט בעבר, הוא בעצם מציע לא לחפש אחר דברים ארעיים בעברנו: עונג ארעי או עלבון ארעי.
הבודהה גם מציע לא לאפשר לתודעה לשוטט בעתיד. הכוונה היא לא לשוטט בשאיפות שלנו. לא לשוטט במחשבות על איך אנו רוצים שחיינו יהיו, איך גופנו יחוש, אלו מחשבות לחשוב, ואלו חוויות לחוות. כאשר אדם עסוקברצונותיו העתידיים, הוא בעצם משוטט בפנטזיות שהן לא עתיד אמיתי , אלא עתיד מובנה ומלאכותי. האדם עושה הבנייה של עתידו על בסיס ניסיון קודם ומוגבל, ובשל מגבלותיו, הוא יכול ליצור תמונה עתידית המבוססת אך ורק על מגבלות הניסיון הקודם.
גישה זו אינה הדרך להארה המעניקה לנו ניסיון ישיר, זיהוי עמוק יותר ומרחיבה את יכולותינו. לכן אל לנו ליצור מידע העבר, באופן מלאכותי , פאזל של עתיד מוצלח. זוהי בעצם משמעות ההמלצה לא לאפשר לתודעה לשוטט בעתיד. הבודהה ממליץ לחשוב על העתיד באופן אחר. ראוי לו לאדם שתהיה לו שאיפה חזקה להגיע להארה. ראוי שיחשוב כיצד ישתחרר מן הבורות וממגרעות התודעה. שאיפות אלו אינן מגדירות מה יחווה וכיצד ירגיש .ראוי לו לאדם לשאוף להגיע לשלווה, אך זוהי אינה שלווה מלאכותית שיש לה צורה ספציפית אותה נוכל לצפות בטרם חווינו אותה. השלווה האמיתית היא כאוקיינוס. היא גדולה, עמוקה ,ורחבה מכל הרעיונות והחוויות שלנו. שלווה זו אליה אנו שואפים להגיע, היא העתיד האמיתי המלא באי וודאות, יחסית למצבה הנוכחי של התודעה. כל עוד לא הגענו לאוקיינוס השלווה, לא נוכל להכיר את תכונותיו. אנו יכולים להאמין בהסתמך על עדויות הבודהה והמורים שלנו, ועל סמך האינטואיציה של הלב שלנו המאפשרת לנו להאמין למורים. אנו יודעים שהשלווה משחררת מן הסבל. עקב מעשים נכונים אנו מפתחים אמונה זו, מאחר וכל מעשה טוב מחזק אמונה נכונה. אך עדיין איננו יכולים לדמיין לעצמנו את המצב המשוחרר. כשאנו מתחילים לדמיין אותו, הוא מתחיל להיות מוגבל. לכן הבודהה לא תאר מצב זה במילים. הוא הסביר שאין כל אפשרות לתאר מצב זה במילים רגילות. אפשר לתאר את הדרך אליו, על סמך ידע נכון ואמונה נכונה. כאשר האדם מממש , הוא יודע שהגיע למחוז חפצו, מאחר והוא חווה אתהיעלמות כל הכבלים שהיו בתודעה.
הבודהה גם ממליץ להתבונן בארעיות ההווה. הדרך להתבונן בארעיות ההווה היא לראות שמה שאנו תופסים כהווה, נבנה מפעולות חמש הסקנדות שלנו שהן ארעיות ומבוססות אך ורק על ריקות. אין בהווה דבר תמידי ויציב, אלא רק חמש סקנדות המסתובבות בתוך עצמן: חומר המסתובב בתוך חומר, חושים ורגשות המסתובבים בתוך חושים ורגשות, המחשבותהמסתובבות בתוך מחשבות, הרצון מסתובב בתוך הרצון, והתודעה מסתובבת בתוך התודעה.
כאשר מדברים על תודעה מדברים על זיכרון. קיים זיכרון במובן זמני, ויש זיכרון במובן קרמאטי, כמו זרם של תודעה. דוגמה לכך היא כשאדם מתעורר בבוקר משנתו לא קורא לכך זיכרון, אך זו גם פעולה של זיכרון, מאחר והאדם יכול לזכור את עצמו , ואז הוא מתעורר בבוקר. אנו זוכרים את עצמנו. זוהי הגדרה מורחבת של זיכרון. בדהרמההבודהיסטית מגדירים את ההתעוררות בבוקר כהיזכרות של התודעה בגוף. כאשר אנו מתבוננים בדרך זו אנו מגלים שהעולם אותו אנו קולטים באמצעות החושים , למעשה על פי הגדרתו של הבודהה הוא כאגל טל הנעלם עם קרני השמש בבוקר, כתעלול של קוסם, כברק המופיע בשמים ונעלם. כך מגדיר הבודהה את ההווה. אלה אינם תיאורים של מציאות יציבה, אלא תיאורים של מציאות ארעית המופיעה באופן פתאומי ובאופן פתאומי נעלמת. כשאנו מזהים את פתאומיות התופעות, את הרצף של פעולות פתאומיות , נוכל לראות גם את הריקות כשהתופעות מופיעות בה כגלים באוקיינוס. כאשר מפתחים ראייה נכונה של המציאות אנו חווים את הריקות כאוקיינוס, ואת כל התופעות בעולם אנו חווים כגלים באוקיינוס זה. לגלים באוקיינוס אין טבע משלהם. בגלל הרוחות ובגלל טבעה המשתנה של הארעיות, הם עולים ויורדים, ולעולם אינן קיימים באופן עצמאי. זוהי אך ורק כוליות האוקיינוס. כך מתנהגות כל התופעות. הן נולדות ונעלמות. כל רגע ורגע, לפני שהופיעה התופעה, כשהיא הופיעה, ואחרי שהיא נעלמה, היא קיימת אך ורק כחלק מהאוקיינוס. לא קיים דבר שהוא אינו חלק מהאוקיינוס. קיימת אך ורק אשליה של ייחודיות וקיום עצמאי של גל כזה או אחר. במציאות מצב זה אינו קיים. כך בודהה מגדיר את המציאות ככוליות אחידה. הגדרה זו תואמת למצב מואר. כאשר אנו מגיעם למצב מואר, אנו חווים עצמנו כאוקיינוס. אנו חווים עצמנו ככוליות של כול החיים, כולל גופנו חושינו ורגשותינו, מחשבותינו, הרצון שלנו, והזיכרונות שלנו. כל אלה עולים ויורדים. בסוטרה זו הבודהה מתאר את עצמו בגוף שלישי, כמתבונן, ומספר כי זה מה שגילה ההוא, בלילה נהדר זה.
חוויה זו היא הבסיס והתמצית לכל תולדות הדהרמה של הבודהה, מאחר וכאשר מדברים על תולדות הדהרמה, אנו מתארים רצף שושלות של אנשים שהתעוררו לתפיסה ישירה של עצמם כאותו אוקיינוס של כוליות. וכך הם הדריכו את תלמידיהם באמצעים שונים. ככלל בבודהיזם קיימות אסכולות רבות ורבות מהן מדברות על שיטות שונות, טכניקות שונות, ופילוסופיות שונות. בודהה דהרמה היא אוקיינוס, ובתרבות הבודהיסטית נכתבה הכמות הגדולה ביותר של כתבים, מכל המסורות הקיימות בעולם. מאז ומתמיד היה הבודהיזם מבוסס על הסבר על הדרכים השונות להתגבר על הסבל. הסבל בחיים כה , ויש לווריאציות כה רבות .
הדהרמה הבודהיסטית מקבלת פנים רבות כדי לחסל את כל ביטויי הסבל.
יחד עם זאת עם כל מגוון האסכולות, אין יכולת לאדם להכיר את כל המתודות והטכניקות. חשוב לזכור שכל הגישות , השיטות והטכניקות מתארות את אותו אוקיינוס, כמה התודעה שלנו עשירה ואינסופית. כל מה שאמרו בודהות העבר, אומרים בודהות ההווה, ויאמרו בודהות העתיד. כול הנאמר קיים בטבע שלנו, בטבע של אוקיינוס אינסופי של חכמה.
זוהי מהות ההארה.
*להעמקת הידע על ההארה מומלץ לצפות בסרטון על מלכודות רבות חלק 2.
