תולדות הבודהיזם
הרצאה 1: המורים של בודהה: Alara Kalama, Uddaka Ramaputta, Mahaprajapati Gutami.
בלימודי הדהרמה דמות המורה היא דמות מפתח. לא ניתן ללמוד דהרמה רוחנית ללא הדרכה של מורה. על מנת להבין את עומקה ומהותה של הדהרמה הבודהיסטית ולא להישאר ברמה של מילים, יש להבין שבודהה היה קודם כל תלמיד, ורק לאחר מכן הפך למורה.קיימת הבנה בדהרמה הבודהיסטית שגם כאשר אדם מקבל ידע שמיימי, וראה אלים שמיימיים, ידע זה לא יהיה מושלם אם הוא לא למד אצל מורים אמיתיים ,המלמדים את האדם להתאים את האמיתות השמיימיות לחיים בעולם של בני אנוש. הבנה זו היא חשובה מאחר וכאשר אדם חווה התרוממות רוחנית, והוא יכול לראות אלים שמיימיים,כפי שראו בודהה, יוגיסטים אחרים, ונביאים, הוא עלול להסתנוור מהאור השמיימי, ולהיסחף עם הרגשה של הגדולה שלו.רק מורה רוחני יכול להפנים את אור זה, לתת לו רכות של אור פנימי, אור לבבי, אור של לב פתוח, אנושי ומלא חמלה כלפי כל היצורים. כאשר הפנמה זו אינה מתקיימת, הרי האור השמיימי מקבל צורה גסה, והוא עלול לפגוע ברגשות החמלה והרצון הטוב המצויים בליבו .. נביא שהרגשתו השמיימית לא הופנמה, הופך להיות נביא זעם, מאחר ובני האדם אינם מוצאים חן בעיניו.
לכן הקשר עם המורה לא נועד רק ללימוד של טכניקות מסוימות, וקבלת הדרכות מפה לאוזן, שהן מטרות חשובות כשלעצמן, אך הן עדיין משניות. המטרה החשובה ביותר בקשר בין מורה לתלמיד היא הפיכת האור החזק של השמיים לאור רך ורחום של עולם בני אנוש. חשוב להבין, שלו הבודהה היה נביא שקיבל את הידע מהשמים, או יצר את הידע כפרי התרגול שלו, האור שלו היה קשוח. הוא ללא ספק קיבל את הידע השמיימי , אך הוא גם קיבל את התרבות של הפנמת האור החזק המסנוור, והפנמה זו הפכה אותו למורה רחום מלא חמלה, בעל יכולת להקשיב ללבבות בני האדם. יכולת זו יכולה להופיע רק אצל אדם שחווה קשר עם מורים שהקשיבו לליבו ונתנו לו צורה טובה.
כאשר מדברים על מוריו של הבודהה , מזכירים שני מורים אצלם הוא למד תקופות ארוכות. מורה אחד הוא אלרה קלמה (Alara Kalama), מורה יוגיסט שלימד את הבודהה ותלמידיו טכניקות לשליטה בנשימה הקרויות פרניאמה. בסוטרות מצוין שהבודהה השתמש בטכניקות אלה, שחלקן עלולות להיות מסוכנות .הבודהה הפנים תורה זו ואף לימד אותה את תלמידיו. הוא גם למד אצל אלרה קלמה להרגיע ולהשתיק את התודעה למצב בו היא יכולה לשהות בריקות. לאחר לימוד ממושך אצל אלרה קלמה, הבין הבודהה שלמרות שטכניקות אלה יעילות להרגעת התודעה, הן עדיין אינן מובילות לחירות מלאה, ואינן מסירות את הבורות.
הוא חיפש מורה נוסף והחל ללמוד אצל אודקה רמהפוטה ( Uddaka Ramaputta). תרגום שמו הוא הבן של רמה. רמה הוא האל השליט המיתולוגי של הודו. אודקה רמהפוטה לימד את הבודהה התבוננות וריכוז ברמת הרעיון, וברמה המדיטטיבית , כשהוא עושה הדמיה של אור וריקות יחד. האופן בו הוא לימד אותו היה לימוד של התבוננות בארבע הספרות. הספרה הראשונה היא הספרה שי חלל אינסופי. אודקה רמהפוטה לימד אותו להזדהות עם החלל האינסופי. כך האדם מפסיק להרגיש את עצמו ומרגיש את היותו החלל האינסופי. פרקטיקה זו מתבצעת כשהאדם מתבונן במשך היום בשמים הבהירים ומזדהה איתם, מה שמעניק דמות של חלל אינסופי. במידה ולאדם אין אפשרות להתבונן בשמים , הוא מוצא את החלל האינסופי בזיכרון שלו.
הספרה השנייה היא הספרה של ההתבוננות וההזדהות עם האור האינסופי, כשהאור ממלא את החלל האינסופי. האדם חש עצמו כאוקיינוס של אור ומפסיק לחוש כל סוג של סבל: סבל חושי וסבל רגשי. אם בספרה הראשונה האדם מפסיק להרגיש את היותו גוף, ולחוש את מגבלות הגוף, הרי בשלב של ההזדהות עם האור האינסופי, האדם מפסיק להרגיש סבל רגשי.
בשלב השלישי האדם לומד להזדהות עם הספרה של ריקות מלאה. זהו שלב בו אין לשום חפץ מציאות. כל מה שהאדם רואה בסביבתו הוא את הארעיות שלו. האדם אינו מזדהה לא עם חפצים, לא עם תופעות, ולא עם צורות. האדם מזדהה רק עם החלל האינסופי שאינו משתנה, למרות שכל הדברים הקיימים בו משתנים.
בשלב הרביעי האדם לומד את מצב התודעה בחלום עמוק מצב בו התודעה מתנתקת מהרגשה גופנית. הרגשה זו קרויה הרגשה של עד פנימי. במצב זה אנו מרגישים שהתודעה יכולה להתנתק מהפעולות שלה, כפי שאדם מבצע בביתו פעולות שונות , מניח להן ומתיישב לנוח. בשלב הרביעי אנו לומדים שהתודעה יכולה להתנתק מכל מה שהיא עסוקה בו במשך החיים ולהרגיש את נוכחותה בנפרד מכל עשייה ומכל עיסוק ועיסוק. כאשר למד הבודהה את מצבי תודעה אלה, הוא גילה את כוח הזיהוי הענק הקיים בתודעה. הוא הבין שעם ידע זה הוא קרוב מאד לחירות מלאה, לחכמה היכולה להתאים לתודעה בצורה מלאה ולשחרר אותה מכל המגרעות. הבודהה הרגיש שאחרי הלימוד אצל אודקה רמהפוטה, כמוזיקאי שקיבל כלי נגינה משובח, באמצעותו הוא יכול להפיק את המיטב מאומנותו.
עם אוצר זה החליט הבודהה להתבונן בהתבודדות. חמשת הסגפנים ליוו אותו והתייחסו אליו כאל אחיהם הבוגר. בתקופת סגפנות זוביצע הבודהה פרקטיקות שהיו מסוכנות לבריאותו. מאוחר יותר הוא הבין שזו אינה הדרך האופטימלית, וחזר לדרך של אודקה רמהפוטה ואלרה קלמה. בהתבוננות שלו הוא הגיע להארה מלאה. בלילה בו הגיע להארה מלאה ,הוא גילה לתימהונו כי עוד כאשר חי בארמון עם הוריו , הוא חווה שמחה ושלווה ממנה התעלם. כאשר חידד את התודעה אצל שני המורים היוגים הוא נזכר שחוויה זו למרות פשטותה הייתה הדרך הישרה לחירות.המורה השלישית של הבודהה שהיא בעצם מורתו הראשונה הייתה דודתו. מהאפרג'פטי גוטמי, (Mahaprajapati Gautami). אימו של הבודהה מתה שבעה ימים לאחר לידתו ודודתו שגם היא הייתה נשואה לאביו והיה לה ממנו בן, הפכה לאימו. היא יצרה אווירה של חמלה ואהבה כלפי הבודהה עוד כשהיה נסיך. באחת הסוטרות מספר הבודהה כי כאשר עזב את הארמון , בכו הוריו. הוא ראה בדודתו כאימו. למרות שלדודתו של הבודהה היה בן מאביו היא ראתה בבודהה הנסיך היורש ,חלקה לו כבוד, ואף לימדה את בנה לחלוק לו כבוד. היא פעלה בניגוד לנטייה האנושית להעדיף את בנה הביולוגי על פני הבודהה, אך היא יצרה את כל התנאים שיאפשרו ל בודהה לקבל את כל הכבוד והתהילה להם היה ראוי. דודתו נתנה לבודהה דוגמה כיצד להתגבר על חמדנות ורגשות חייתיים, ולרדוף אחרי צדק ואמת.היא הייתה האדם היחידי שהצליח לשנות את החלטותיו. כאשר ייסד הבודהה את הסנגה שלו הוא לא אפשר לנשים להיות חלק ממנה, מאחר וחשב שנשים לא תוכלנה להתמודד עם הקשיים הכרוכים בחיי נזירות. דודתו הודיעה לו שבמידה ולא יאפשר לנשים להצטרף לסנגה, היא תייסד סנגה נפרדת לנשים ללא אישורו. הבודהה נענה לדרישתה. דודתו של בודהה הפכה להיות ראשת סנגה של נשים וגברים , לאחר שהגיעה להארה וקיבלה את הזכות ללמד גם גברים. עובדה זו לא תיאמן כאשר לפני אלפיים וחמש מאות שנה התאפשר לנשים ללמוד דהרמה, והתאפשר לאישה ללמד גברים דהרמה. הבודהה הפנים בעזרת דודתו את התורה של הרגשות האינסופיים, שהפכו להיות היסוד של הדהרמה הבודהיסטית. הוא למד מדודתו את הרגשות האינסופיים עוד כילד. תורה זו היא התורה של ארבעת הרגשות האינסופיים שהם: חמלה, רצון טוב, אי תשוקה, ושמחה. הבודהה הפנים את התורה של ארבעת הרגשות האינסופיים בעזרת דודתו, בהתנהגותה, ובכוח הפנימי שלה, מה שאפשר לה כאשה מבוגרת לעזור לבודהה ללמד תלמידים, נשים וגברים ולהגיע לחירות מלאה.
שלוש התורות שקיבל הבודהה ממוריו הן: מארה קלמה הוא קיבל תורות של התבוננות בנשימה.
מאודקה רמפוטה הוא קיבל את התורה של ארבע הספרות של התבוננות והזדהות נכונה. ממהאפרג'פטי הוא קיבל את התורה של ארבעת הרגשות האינסופיים. תורה זו העניקה את ההצלחה לפרקטיקה של בודהה והמשיכה להעניק הצלחה לכל פרקטיקה בודהיסטית, זאת בזכות יחסה של דודתו אליו. בעצם דודתו הייתה המורה השורשית שלו, ונתנה לליבו צורה נכונה.
* להעמקת הידע על מוריו של בודהה מומלץ לצפות בסירטון על מלכודות רבות חלק 1.
https://youtu.be/munCuedT7cI?si=_z2fPNgBWKEmOCR6
Author
תולדות הבודהיזם
הרצאה 1: המורים של בודהה: Alara Kalama, Uddaka Ramaputta, Mahaprajapati Gutami.
בלימודי הדהרמה דמות המורה היא דמות מפתח. לא ניתן ללמוד דהרמה רוחנית ללא הדרכה של מורה. על מנת להבין את עומקה ומהותה של הדהרמה הבודהיסטית ולא להישאר ברמה של מילים, יש להבין שבודהה היה קודם כל תלמיד, ורק לאחר מכן הפך למורה.קיימת הבנה בדהרמה הבודהיסטית שגם כאשר אדם מקבל ידע שמיימי, וראה אלים שמיימיים, ידע זה לא יהיה מושלם אם הוא לא למד אצל מורים אמיתיים ,המלמדים את האדם להתאים את האמיתות השמיימיות לחיים בעולם של בני אנוש. הבנה זו היא חשובה מאחר וכאשר אדם חווה התרוממות רוחנית, והוא יכול לראות אלים שמיימיים,כפי שראו בודהה, יוגיסטים אחרים, ונביאים, הוא עלול להסתנוור מהאור השמיימי, ולהיסחף עם הרגשה של הגדולה שלו.רק מורה רוחני יכול להפנים את אור זה, לתת לו רכות של אור פנימי, אור לבבי, אור של לב פתוח, אנושי ומלא חמלה כלפי כל היצורים. כאשר הפנמה זו אינה מתקיימת, הרי האור השמיימי מקבל צורה גסה, והוא עלול לפגוע ברגשות החמלה והרצון הטוב המצויים בליבו .. נביא שהרגשתו השמיימית לא הופנמה, הופך להיות נביא זעם, מאחר ובני האדם אינם מוצאים חן בעיניו.
לכן הקשר עם המורה לא נועד רק ללימוד של טכניקות מסוימות, וקבלת הדרכות מפה לאוזן, שהן מטרות חשובות כשלעצמן, אך הן עדיין משניות. המטרה החשובה ביותר בקשר בין מורה לתלמיד היא הפיכת האור החזק של השמיים לאור רך ורחום של עולם בני אנוש. חשוב להבין, שלו הבודהה היה נביא שקיבל את הידע מהשמים, או יצר את הידע כפרי התרגול שלו, האור שלו היה קשוח. הוא ללא ספק קיבל את הידע השמיימי , אך הוא גם קיבל את התרבות של הפנמת האור החזק המסנוור, והפנמה זו הפכה אותו למורה רחום מלא חמלה, בעל יכולת להקשיב ללבבות בני האדם. יכולת זו יכולה להופיע רק אצל אדם שחווה קשר עם מורים שהקשיבו לליבו ונתנו לו צורה טובה.
כאשר מדברים על מוריו של הבודהה , מזכירים שני מורים אצלם הוא למד תקופות ארוכות. מורה אחד הוא אלרה קלמה (Alara Kalama), מורה יוגיסט שלימד את הבודהה ותלמידיו טכניקות לשליטה בנשימה הקרויות פרניאמה. בסוטרות מצוין שהבודהה השתמש בטכניקות אלה, שחלקן עלולות להיות מסוכנות .הבודהה הפנים תורה זו ואף לימד אותה את תלמידיו. הוא גם למד אצל אלרה קלמה להרגיע ולהשתיק את התודעה למצב בו היא יכולה לשהות בריקות. לאחר לימוד ממושך אצל אלרה קלמה, הבין הבודהה שלמרות שטכניקות אלה יעילות להרגעת התודעה, הן עדיין אינן מובילות לחירות מלאה, ואינן מסירות את הבורות.
הוא חיפש מורה נוסף והחל ללמוד אצל אודקה רמהפוטה ( Uddaka Ramaputta). תרגום שמו הוא הבן של רמה. רמה הוא האל השליט המיתולוגי של הודו. אודקה רמהפוטה לימד את הבודהה התבוננות וריכוז ברמת הרעיון, וברמה המדיטטיבית , כשהוא עושה הדמיה של אור וריקות יחד. האופן בו הוא לימד אותו היה לימוד של התבוננות בארבע הספרות. הספרה הראשונה היא הספרה שי חלל אינסופי. אודקה רמהפוטה לימד אותו להזדהות עם החלל האינסופי. כך האדם מפסיק להרגיש את עצמו ומרגיש את היותו החלל האינסופי. פרקטיקה זו מתבצעת כשהאדם מתבונן במשך היום בשמים הבהירים ומזדהה איתם, מה שמעניק דמות של חלל אינסופי. במידה ולאדם אין אפשרות להתבונן בשמים , הוא מוצא את החלל האינסופי בזיכרון שלו.
הספרה השנייה היא הספרה של ההתבוננות וההזדהות עם האור האינסופי, כשהאור ממלא את החלל האינסופי. האדם חש עצמו כאוקיינוס של אור ומפסיק לחוש כל סוג של סבל: סבל חושי וסבל רגשי. אם בספרה הראשונה האדם מפסיק להרגיש את היותו גוף, ולחוש את מגבלות הגוף, הרי בשלב של ההזדהות עם האור האינסופי, האדם מפסיק להרגיש סבל רגשי.
בשלב השלישי האדם לומד להזדהות עם הספרה של ריקות מלאה. זהו שלב בו אין לשום חפץ מציאות. כל מה שהאדם רואה בסביבתו הוא את הארעיות שלו. האדם אינו מזדהה לא עם חפצים, לא עם תופעות, ולא עם צורות. האדם מזדהה רק עם החלל האינסופי שאינו משתנה, למרות שכל הדברים הקיימים בו משתנים.
בשלב הרביעי האדם לומד את מצב התודעה בחלום עמוק מצב בו התודעה מתנתקת מהרגשה גופנית. הרגשה זו קרויה הרגשה של עד פנימי. במצב זה אנו מרגישים שהתודעה יכולה להתנתק מהפעולות שלה, כפי שאדם מבצע בביתו פעולות שונות , מניח להן ומתיישב לנוח. בשלב הרביעי אנו לומדים שהתודעה יכולה להתנתק מכל מה שהיא עסוקה בו במשך החיים ולהרגיש את נוכחותה בנפרד מכל עשייה ומכל עיסוק ועיסוק. כאשר למד הבודהה את מצבי תודעה אלה, הוא גילה את כוח הזיהוי הענק הקיים בתודעה. הוא הבין שעם ידע זה הוא קרוב מאד לחירות מלאה, לחכמה היכולה להתאים לתודעה בצורה מלאה ולשחרר אותה מכל המגרעות. הבודהה הרגיש שאחרי הלימוד אצל אודקה רמהפוטה, כמוזיקאי שקיבל כלי נגינה משובח, באמצעותו הוא יכול להפיק את המיטב מאומנותו.
עם אוצר זה החליט הבודהה להתבונן בהתבודדות. חמשת הסגפנים ליוו אותו והתייחסו אליו כאל אחיהם הבוגר. בתקופת סגפנות זוביצע הבודהה פרקטיקות שהיו מסוכנות לבריאותו. מאוחר יותר הוא הבין שזו אינה הדרך האופטימלית, וחזר לדרך של אודקה רמהפוטה ואלרה קלמה. בהתבוננות שלו הוא הגיע להארה מלאה. בלילה בו הגיע להארה מלאה ,הוא גילה לתימהונו כי עוד כאשר חי בארמון עם הוריו , הוא חווה שמחה ושלווה ממנה התעלם. כאשר חידד את התודעה אצל שני המורים היוגים הוא נזכר שחוויה זו למרות פשטותה הייתה הדרך הישרה לחירות.המורה השלישית של הבודהה שהיא בעצם מורתו הראשונה הייתה דודתו. מהאפרג'פטי גוטמי, (Mahaprajapati Gautami). אימו של הבודהה מתה שבעה ימים לאחר לידתו ודודתו שגם היא הייתה נשואה לאביו והיה לה ממנו בן, הפכה לאימו. היא יצרה אווירה של חמלה ואהבה כלפי הבודהה עוד כשהיה נסיך. באחת הסוטרות מספר הבודהה כי כאשר עזב את הארמון , בכו הוריו. הוא ראה בדודתו כאימו. למרות שלדודתו של הבודהה היה בן מאביו היא ראתה בבודהה הנסיך היורש ,חלקה לו כבוד, ואף לימדה את בנה לחלוק לו כבוד. היא פעלה בניגוד לנטייה האנושית להעדיף את בנה הביולוגי על פני הבודהה, אך היא יצרה את כל התנאים שיאפשרו ל בודהה לקבל את כל הכבוד והתהילה להם היה ראוי. דודתו נתנה לבודהה דוגמה כיצד להתגבר על חמדנות ורגשות חייתיים, ולרדוף אחרי צדק ואמת.היא הייתה האדם היחידי שהצליח לשנות את החלטותיו. כאשר ייסד הבודהה את הסנגה שלו הוא לא אפשר לנשים להיות חלק ממנה, מאחר וחשב שנשים לא תוכלנה להתמודד עם הקשיים הכרוכים בחיי נזירות. דודתו הודיעה לו שבמידה ולא יאפשר לנשים להצטרף לסנגה, היא תייסד סנגה נפרדת לנשים ללא אישורו. הבודהה נענה לדרישתה. דודתו של בודהה הפכה להיות ראשת סנגה של נשים וגברים , לאחר שהגיעה להארה וקיבלה את הזכות ללמד גם גברים. עובדה זו לא תיאמן כאשר לפני אלפיים וחמש מאות שנה התאפשר לנשים ללמוד דהרמה, והתאפשר לאישה ללמד גברים דהרמה. הבודהה הפנים בעזרת דודתו את התורה של הרגשות האינסופיים, שהפכו להיות היסוד של הדהרמה הבודהיסטית. הוא למד מדודתו את הרגשות האינסופיים עוד כילד. תורה זו היא התורה של ארבעת הרגשות האינסופיים שהם: חמלה, רצון טוב, אי תשוקה, ושמחה. הבודהה הפנים את התורה של ארבעת הרגשות האינסופיים בעזרת דודתו, בהתנהגותה, ובכוח הפנימי שלה, מה שאפשר לה כאשה מבוגרת לעזור לבודהה ללמד תלמידים, נשים וגברים ולהגיע לחירות מלאה.
שלוש התורות שקיבל הבודהה ממוריו הן: מארה קלמה הוא קיבל תורות של התבוננות בנשימה.
מאודקה רמפוטה הוא קיבל את התורה של ארבע הספרות של התבוננות והזדהות נכונה. ממהאפרג'פטי הוא קיבל את התורה של ארבעת הרגשות האינסופיים. תורה זו העניקה את ההצלחה לפרקטיקה של בודהה והמשיכה להעניק הצלחה לכל פרקטיקה בודהיסטית, זאת בזכות יחסה של דודתו אליו. בעצם דודתו הייתה המורה השורשית שלו, ונתנה לליבו צורה נכונה.
* להעמקת הידע על מוריו של בודהה מומלץ לצפות בסירטון על מלכודות רבות חלק 1.
https://youtu.be/munCuedT7cI?si=_z2fPNgBWKEmOCR6
