תולדות הבודהיזם
הרצאה 8 –Ananda
אננדה הותיר ירושה רוחנית שקשה לתארה במילים, למרות שכל הירושה קשורה למילים. רוב הסוטרות והסוטות שנכתבו בסנסקריט ובפאלי מבוססות על הסיפורים שמסר אננדה. חשוב לציין שהמסורת הבודהיסטית שנכתבה בשפת פאלי לבדה תופסת ארון ספרים שלם. הקאנון של מהיאנה שנכתב בסנסקריט גדול עוד יותר, וכולל כתבים שהקאנון הפאלי אינו כולל. רוב התכנים של כל הכתבים הללו מבוססים על התכנים הדהרמטיים של אננדה. אננדה היה משרתו האישי ומזכירו של הבודהה מעל עשרים וחמש שנה. בכל שנותיו האחרונות של הבודהה , אננדה הקשיב לדרשותיו. זיכרונו היה פנומנלי. הבודהה נהג לומר, שכאשר אננדה מדבר, האנשים שמחים , ומצטערים כאשר הוא מפסיק. אופיו של אננדה היה רך כאורו של הירח, ומסירותו לבודהה הייתה שלימה. הוא הפך להיות מיכל יקר ערך שיום יום נמזגו לתוכו תמציות מרפאות בצורת דרשותיו של הבודהה. ניתן לומר שפני הדהרמה דרך המקורות שנכתבו ונשמרו מזמנו של בודהה , הם כעיקרון מוסרים את הזיכרון, והראיה והברכות של אננדה. ברכות אלה הן כאוקיינוס אינסופי , מאחר והוא שרת את הבודהה שנים כה רבות, והפך להיות האדם המבורך ביותר בסנגה. הוא בעצם יכול להיות האדם המבורך ביותר בכל תולדות הבודהיזם. ברכה זו הוא מעביר באמצעות זיכרונו המדהים, והסיפורים שסיפר בגלל גבורתו הרוחנית.
לפני שהפך אננדה להיות משרתו האישי של הבודהה, היה לבודהה משרת אחר. הסיבה לכך שהיה לו משרת, הייתה בריאותו הלקויה. כאשר הוא הגיע לגיל חמישים הוחלט בסנגה למנות עבורו משרת, שיסייע לו בעת חולי ונדודים.
הסנגה מינתה את סונקהאטה, המוזכר במספר סוטרות .הוא השתייך לשבט ליצ'האבי, והגיע לסנגה מאחר והוא התרשם מיכולות העל שמצא בתלמידיו של הבודהה והגיע אל הבודהה על מנת לפתח יכולות אלה בעצמו.
סונקהאטה שמח למלא את תפקידו כמשרתו האישי של הבודהה, מאחר והוא האמין שתפקיד זה יסייע לו לפתח יכולות על בזמן קצר. לאחר כשנתיים, סונקהאטה אכן פיתח יכולות על כמו היכולת לראות דמויות שמיימיות. הוא לא שמע את האלים מדברים אליו, מה שגרם לו תסכול גדול. הוא החל להטריד ולבקר את הבודהה , על כך שהוא אינו גורם לו להרחיב את יכולות העל שלו ולשמוע את דברי האלים. הבודהה שאל אותו האם הוא פעם אמר שלשם פיתוח יכולות העל, חי האדם חיי קודש. הבודהה הסביר שמטרתנו היא לחסל את התשוקות ולאפשר לתודעה שלווה. סונקהאטה לא היה מרוצה מתשובתו של הבודהה, ופנה לסגפנים אחרים .
פעם אחת הוא ראה סגפן ששכב ככלב, אכל אדמה, והלך על ארבע ככלב. הוא אמר לעצמו שזהו סגפן אמיתי ,המפתח כוחות על. הבודהה הסביר שבאופן הזה האדם יכול להיוולד בעולמות התחתונים. סונקהאטה שוב לא היה מרוצה מתשובתו של הבודהה, ביקר אותו והאשים אותו בקנאה באדם בעל יכולות והתנהגות כה סגפנית. מאוחר יותר הגיע סונקהאטה אל סגפן שחי בבית קברות. הוא התנהג כאל זועם: הוא נהג לאכול בשר, ולשתות יין, והגיב בתוקפנות כשפנו אליו. כאשר הסגפן היה תוקפני כלפי סונקהאטה, הוא נבהל. הבודהה הסביר לו שסגפן זה משחק אל זועם. כאשר יגיעו אליו די מעריציםויתנו לו תמיכה כספית, הוא יתחתן, יהפוך לבעל בית, ילבש בגדים רגילים , ויאכל אוכל ביתי. כך אכן קרה, אך סונקהאטה לא סמך על דברי הבודהה. במקרה אחר, ביקש סונקהאטה מהבודהה להשתתף בתחרות מול קוסם שעשה קסמים. הבודהה שתק והתרחק, וסונקהאטה האשימו בפחד להתמודד מול הקוסם. כאשר הקוסם התעקש לקיים את התחרות, הודיע הבודהה שהוא ישתתף בתחרות, אך הקוסם לא יוכל לראות את פניו. כשהקוסם ניסה להתקרב למקום בו שהה הבודהה, הוא חש חולשה חזקה. הוא נאלץ להישאר במקומו, והוא אכן לא הצליח לפגוש את הבודהה.
סונקהאטה המשיך להיות ממורמר וחסר שביעות רצון. הוא האשים את הבודהה בכך שהוא מלמד אך ורק להפסיק את הסבל, אך אינו מלמד יכולות פלאיות, ולכן הוא הודיע לבודהה שהוא מפסיק לציית לו, וכי הוא עוזב את הסנגה. הבודהה שאל את סונקהאטה אם לא הוא בחר לציית לו. סונקהאטה עזב את הסנגה ובמפגשים שהיו לו המשיך להאשים את הבודהה, על כך שאינו מלמד כוחות על. הבודהה הסביר שכאשר שסונקהאטה הוא כעסן וכאשר הוא מבקר אותו, הוא בעצם מהלל את תורתו, מאחר ואין הישג עילאי יותר מאשר השגת שלווה והפסקת הסבל.
לאחר שעזב סונקהאטה את הסנגה , הפך אננדה למשרתו האישי. של הבודהה. הוא היה קרוב משפחה רחוק של הבודהה, ועזב את הארמון יחד עם מספר נסיכים. הוא לא ניחן ביכולות לפתח כוחות על כמו אנרודהה ודוודטה, ולא ידוע אם הוא גילה כוחות על. אך הוא היה הראשון מבין כל המתרגלים, שראה את ארץ הטוהר. בגלל תכונותיו הפנימיות וליבו הצנוע, הוא היה כה קשוב ופתוח לאמיתות הרוחניות של הבודהה, עד שהוא ראה ישירות את מה שמסר הבודהה. לא היו לו מגבלות של גאווה, שהפריעו לו לשמוע את דברי הבודהה. כאשר מסר הבודהה את תורתו, היה אננדה מיד רואה את הנאמר. כל זמן שירותו של אננדה, הוא לא בלט, אך עזרתו בניהול וארגון הסנגה היתה משמעותית. הוא סייע רבות בהקמת סנגת הנשים, והנזירים שהתנגדו להקמת סנגה זו נהגו לומר בביקורת שאננדה אהוב על ידי נשים.
הנזירים המפותחים אהבו אותו בגלל צניעותו וטוב ליבו. אננדה נהג לבקר נזירים חולים, ולסייע להם לשמור על קשר עם הדהרמה. מאחר וזכר בעל פה דרשות של הבודהה, נהג למסור לנזיר חולה שנבצר ממנו להקשיב לדרשה מפי הבודהה. ניתן לומר שאננדה היה דוברו של בודהה. היו לו דאגות. למרות שהוא שרת את הבודהה שנים רבות, הוא לא הגיע לריכוז מושלם, הוא לא חווה את ארבע רמות הריכוז בשלימות.
בשלב הראשון חווה הנזיר את החלל האינסופי, כשהוא אינו מזדהה עם היותו גוף פיזי מוגבל.
בשלב השני המתבונן חווה הזדהות עם האור האינסופי, וחווה שהוא מעל רגש כלשהוא.
בשלב השלישי חווה האדם את הריקות, את החוויה שדבר אינו קיים באופן תמידי ואמיתי, ולכן הוא יכול להפסיק את זרימת המחשבות.
בשלב הרביעי חווה האדם את עצמו כעד. הוא מזדהה עם מצב העד, גוף של אור. ברמה זו מרגיש האדם שהוא יכול להתרחק מהקיום הפיזי, כאדם המסתכל על עצמו במראה, ורואה את דמותו. הוא יכול להתרחק מן המראה מבלי לחשוש שייעלם. כל עוד לא חווה עצמו כעד הוא פוחד להתרחק ממראת הסקנדות של הקיום. הוא מרגיש שהוא זקוק למראה הקסומה, על מנת להרגיש עצמו קיים. כאשר אדם אינו מזדהה עם גופו, עם חושיו ורגשותיו, עם רעיונותיו , עם רצונו, ועם הזיכרון שלו, הוא אינו יודע מי הוא וחושש להיעלם בלעדיהם. מסתבר שכל הסקנדות הן אינן אלא בגדים המשקפים את צורת הנושא אותן, אך הם אינן מי שנותן להם קיום. ברמה הרביעית מרגיש האדם שכל הסקנדות הן בגדים, וכאשרהוא אינו מסתכל במראה, הוא לא חווה פחד, מאחר והוא חווה את הנוכחות שלו.
אננדה לא השיג את הרמה הרביעית. הוא לפחות לא חשב כך. זוהי תופעה ידועה אצל מתרגלים שאינם מודעים לכך שהם הגיעו להארה. ניתןלומר שאם מתרגל אינו בטוח, משמעות הדבר היא שנותר ספק כלשהוא. אחרי המהאפרינבנה של הבודהה, כאשר הבודהה עזב את העולם הגשמי, הוחלט לקיים אסיפה של כל הנזירים על מנת לזכור את כל תורותיו של הבודהה, ועל מנת לשמר אותן. זו הייתה דרכם של הנזירים: להתאסף כדי להיזכר בתורות ולשמור אותן בזיכרון שלהם. חשוב להזכיר שבתקופה זו התורות עדיין לא נכתבו, והיה צורך לזכור אותן, באמצעות שינון,ולהעבירן מפה לאוזן. כאשר קבעו את מועד האספה, היה ברור שאננדה ישחק בה תפקיד מרכזי, מאחר והוא ידע את אוקיינוס התורות של הבודהה, הרבה יותר משאר הנזירים.
שריפוטרה ומאודגליאיאנה, גם הם עזבו את העולם הגשמי. מהאקספה , ראש הסנגה היה סגפן, שאמנם קיבל מהבודהה הדרכות, מאחר והוא התבודד, הוא לא הקשיב לכל דרשותיו של הבודהה. נוצר מצב בעייתי בו הסנגה נזקקה לאננדה , שזכר את תורותיו של הבודהה מצד אחד, ומצד שני עדיין לא חווה את מצב העד. באספה הורשה להשתתף רק מי שחווה את מצב העד, המצב של אי תלות בקיום הפיזי. היה זה מכשול גדול. מהאקספה ואנורדהה הציעו לאננדה לשחרר דאגה, אכזבה ולחץ. הם המליצו לו להמשיך לתרגל מדיטציה בקפדנות. תורת המבורך צריכה להמשיך לחיות, והאספה אמורה להתקיים בעוד מספר שבועות, ואין לדעת לאן יתפתחו הדברים.
אננדה הקשיב והתרכז בתרגול התבוננות בארעיות הגוף. תוך זמן קצר, כמה שבועות, הוא הגיע למצב של עד בעת שהתרחץ. הדבר אינו מפתיע, מאחר ובעת הרחצה התודעה הכי מתחברת לארץ הטוהר, שהייתה כבר מוכרת לו. בעת הרחצה הוא חווה את מצב האי תלות. הוא הרגיש מצב זה בוודאות. הוא הופיע לאספה הראשונה, שנמשכה כל עונת הגשמים. באספה זו תמך המלך אג'אתאסאטו. הנזירים שיננו את כל דרשותיו של הבודהה אותן מסר אננדה. האספה הייתה מוצלחת ביותר.
Author
תולדות הבודהיזם
הרצאה 8 –Ananda
אננדה הותיר ירושה רוחנית שקשה לתארה במילים, למרות שכל הירושה קשורה למילים. רוב הסוטרות והסוטות שנכתבו בסנסקריט ובפאלי מבוססות על הסיפורים שמסר אננדה. חשוב לציין שהמסורת הבודהיסטית שנכתבה בשפת פאלי לבדה תופסת ארון ספרים שלם. הקאנון של מהיאנה שנכתב בסנסקריט גדול עוד יותר, וכולל כתבים שהקאנון הפאלי אינו כולל. רוב התכנים של כל הכתבים הללו מבוססים על התכנים הדהרמטיים של אננדה. אננדה היה משרתו האישי ומזכירו של הבודהה מעל עשרים וחמש שנה. בכל שנותיו האחרונות של הבודהה , אננדה הקשיב לדרשותיו. זיכרונו היה פנומנלי. הבודהה נהג לומר, שכאשר אננדה מדבר, האנשים שמחים , ומצטערים כאשר הוא מפסיק. אופיו של אננדה היה רך כאורו של הירח, ומסירותו לבודהה הייתה שלימה. הוא הפך להיות מיכל יקר ערך שיום יום נמזגו לתוכו תמציות מרפאות בצורת דרשותיו של הבודהה. ניתן לומר שפני הדהרמה דרך המקורות שנכתבו ונשמרו מזמנו של בודהה , הם כעיקרון מוסרים את הזיכרון, והראיה והברכות של אננדה. ברכות אלה הן כאוקיינוס אינסופי , מאחר והוא שרת את הבודהה שנים כה רבות, והפך להיות האדם המבורך ביותר בסנגה. הוא בעצם יכול להיות האדם המבורך ביותר בכל תולדות הבודהיזם. ברכה זו הוא מעביר באמצעות זיכרונו המדהים, והסיפורים שסיפר בגלל גבורתו הרוחנית.
לפני שהפך אננדה להיות משרתו האישי של הבודהה, היה לבודהה משרת אחר. הסיבה לכך שהיה לו משרת, הייתה בריאותו הלקויה. כאשר הוא הגיע לגיל חמישים הוחלט בסנגה למנות עבורו משרת, שיסייע לו בעת חולי ונדודים.
הסנגה מינתה את סונקהאטה, המוזכר במספר סוטרות .הוא השתייך לשבט ליצ'האבי, והגיע לסנגה מאחר והוא התרשם מיכולות העל שמצא בתלמידיו של הבודהה והגיע אל הבודהה על מנת לפתח יכולות אלה בעצמו.
סונקהאטה שמח למלא את תפקידו כמשרתו האישי של הבודהה, מאחר והוא האמין שתפקיד זה יסייע לו לפתח יכולות על בזמן קצר. לאחר כשנתיים, סונקהאטה אכן פיתח יכולות על כמו היכולת לראות דמויות שמיימיות. הוא לא שמע את האלים מדברים אליו, מה שגרם לו תסכול גדול. הוא החל להטריד ולבקר את הבודהה , על כך שהוא אינו גורם לו להרחיב את יכולות העל שלו ולשמוע את דברי האלים. הבודהה שאל אותו האם הוא פעם אמר שלשם פיתוח יכולות העל, חי האדם חיי קודש. הבודהה הסביר שמטרתנו היא לחסל את התשוקות ולאפשר לתודעה שלווה. סונקהאטה לא היה מרוצה מתשובתו של הבודהה, ופנה לסגפנים אחרים .
פעם אחת הוא ראה סגפן ששכב ככלב, אכל אדמה, והלך על ארבע ככלב. הוא אמר לעצמו שזהו סגפן אמיתי ,המפתח כוחות על. הבודהה הסביר שבאופן הזה האדם יכול להיוולד בעולמות התחתונים. סונקהאטה שוב לא היה מרוצה מתשובתו של הבודהה, ביקר אותו והאשים אותו בקנאה באדם בעל יכולות והתנהגות כה סגפנית. מאוחר יותר הגיע סונקהאטה אל סגפן שחי בבית קברות. הוא התנהג כאל זועם: הוא נהג לאכול בשר, ולשתות יין, והגיב בתוקפנות כשפנו אליו. כאשר הסגפן היה תוקפני כלפי סונקהאטה, הוא נבהל. הבודהה הסביר לו שסגפן זה משחק אל זועם. כאשר יגיעו אליו די מעריציםויתנו לו תמיכה כספית, הוא יתחתן, יהפוך לבעל בית, ילבש בגדים רגילים , ויאכל אוכל ביתי. כך אכן קרה, אך סונקהאטה לא סמך על דברי הבודהה. במקרה אחר, ביקש סונקהאטה מהבודהה להשתתף בתחרות מול קוסם שעשה קסמים. הבודהה שתק והתרחק, וסונקהאטה האשימו בפחד להתמודד מול הקוסם. כאשר הקוסם התעקש לקיים את התחרות, הודיע הבודהה שהוא ישתתף בתחרות, אך הקוסם לא יוכל לראות את פניו. כשהקוסם ניסה להתקרב למקום בו שהה הבודהה, הוא חש חולשה חזקה. הוא נאלץ להישאר במקומו, והוא אכן לא הצליח לפגוש את הבודהה.
סונקהאטה המשיך להיות ממורמר וחסר שביעות רצון. הוא האשים את הבודהה בכך שהוא מלמד אך ורק להפסיק את הסבל, אך אינו מלמד יכולות פלאיות, ולכן הוא הודיע לבודהה שהוא מפסיק לציית לו, וכי הוא עוזב את הסנגה. הבודהה שאל את סונקהאטה אם לא הוא בחר לציית לו. סונקהאטה עזב את הסנגה ובמפגשים שהיו לו המשיך להאשים את הבודהה, על כך שאינו מלמד כוחות על. הבודהה הסביר שכאשר שסונקהאטה הוא כעסן וכאשר הוא מבקר אותו, הוא בעצם מהלל את תורתו, מאחר ואין הישג עילאי יותר מאשר השגת שלווה והפסקת הסבל.
לאחר שעזב סונקהאטה את הסנגה , הפך אננדה למשרתו האישי. של הבודהה. הוא היה קרוב משפחה רחוק של הבודהה, ועזב את הארמון יחד עם מספר נסיכים. הוא לא ניחן ביכולות לפתח כוחות על כמו אנרודהה ודוודטה, ולא ידוע אם הוא גילה כוחות על. אך הוא היה הראשון מבין כל המתרגלים, שראה את ארץ הטוהר. בגלל תכונותיו הפנימיות וליבו הצנוע, הוא היה כה קשוב ופתוח לאמיתות הרוחניות של הבודהה, עד שהוא ראה ישירות את מה שמסר הבודהה. לא היו לו מגבלות של גאווה, שהפריעו לו לשמוע את דברי הבודהה. כאשר מסר הבודהה את תורתו, היה אננדה מיד רואה את הנאמר. כל זמן שירותו של אננדה, הוא לא בלט, אך עזרתו בניהול וארגון הסנגה היתה משמעותית. הוא סייע רבות בהקמת סנגת הנשים, והנזירים שהתנגדו להקמת סנגה זו נהגו לומר בביקורת שאננדה אהוב על ידי נשים.
הנזירים המפותחים אהבו אותו בגלל צניעותו וטוב ליבו. אננדה נהג לבקר נזירים חולים, ולסייע להם לשמור על קשר עם הדהרמה. מאחר וזכר בעל פה דרשות של הבודהה, נהג למסור לנזיר חולה שנבצר ממנו להקשיב לדרשה מפי הבודהה. ניתן לומר שאננדה היה דוברו של בודהה. היו לו דאגות. למרות שהוא שרת את הבודהה שנים רבות, הוא לא הגיע לריכוז מושלם, הוא לא חווה את ארבע רמות הריכוז בשלימות.
בשלב הראשון חווה הנזיר את החלל האינסופי, כשהוא אינו מזדהה עם היותו גוף פיזי מוגבל.
בשלב השני המתבונן חווה הזדהות עם האור האינסופי, וחווה שהוא מעל רגש כלשהוא.
בשלב השלישי חווה האדם את הריקות, את החוויה שדבר אינו קיים באופן תמידי ואמיתי, ולכן הוא יכול להפסיק את זרימת המחשבות.
בשלב הרביעי חווה האדם את עצמו כעד. הוא מזדהה עם מצב העד, גוף של אור. ברמה זו מרגיש האדם שהוא יכול להתרחק מהקיום הפיזי, כאדם המסתכל על עצמו במראה, ורואה את דמותו. הוא יכול להתרחק מן המראה מבלי לחשוש שייעלם. כל עוד לא חווה עצמו כעד הוא פוחד להתרחק ממראת הסקנדות של הקיום. הוא מרגיש שהוא זקוק למראה הקסומה, על מנת להרגיש עצמו קיים. כאשר אדם אינו מזדהה עם גופו, עם חושיו ורגשותיו, עם רעיונותיו , עם רצונו, ועם הזיכרון שלו, הוא אינו יודע מי הוא וחושש להיעלם בלעדיהם. מסתבר שכל הסקנדות הן אינן אלא בגדים המשקפים את צורת הנושא אותן, אך הם אינן מי שנותן להם קיום. ברמה הרביעית מרגיש האדם שכל הסקנדות הן בגדים, וכאשרהוא אינו מסתכל במראה, הוא לא חווה פחד, מאחר והוא חווה את הנוכחות שלו.
אננדה לא השיג את הרמה הרביעית. הוא לפחות לא חשב כך. זוהי תופעה ידועה אצל מתרגלים שאינם מודעים לכך שהם הגיעו להארה. ניתןלומר שאם מתרגל אינו בטוח, משמעות הדבר היא שנותר ספק כלשהוא. אחרי המהאפרינבנה של הבודהה, כאשר הבודהה עזב את העולם הגשמי, הוחלט לקיים אסיפה של כל הנזירים על מנת לזכור את כל תורותיו של הבודהה, ועל מנת לשמר אותן. זו הייתה דרכם של הנזירים: להתאסף כדי להיזכר בתורות ולשמור אותן בזיכרון שלהם. חשוב להזכיר שבתקופה זו התורות עדיין לא נכתבו, והיה צורך לזכור אותן, באמצעות שינון,ולהעבירן מפה לאוזן. כאשר קבעו את מועד האספה, היה ברור שאננדה ישחק בה תפקיד מרכזי, מאחר והוא ידע את אוקיינוס התורות של הבודהה, הרבה יותר משאר הנזירים.
שריפוטרה ומאודגליאיאנה, גם הם עזבו את העולם הגשמי. מהאקספה , ראש הסנגה היה סגפן, שאמנם קיבל מהבודהה הדרכות, מאחר והוא התבודד, הוא לא הקשיב לכל דרשותיו של הבודהה. נוצר מצב בעייתי בו הסנגה נזקקה לאננדה , שזכר את תורותיו של הבודהה מצד אחד, ומצד שני עדיין לא חווה את מצב העד. באספה הורשה להשתתף רק מי שחווה את מצב העד, המצב של אי תלות בקיום הפיזי. היה זה מכשול גדול. מהאקספה ואנורדהה הציעו לאננדה לשחרר דאגה, אכזבה ולחץ. הם המליצו לו להמשיך לתרגל מדיטציה בקפדנות. תורת המבורך צריכה להמשיך לחיות, והאספה אמורה להתקיים בעוד מספר שבועות, ואין לדעת לאן יתפתחו הדברים.
אננדה הקשיב והתרכז בתרגול התבוננות בארעיות הגוף. תוך זמן קצר, כמה שבועות, הוא הגיע למצב של עד בעת שהתרחץ. הדבר אינו מפתיע, מאחר ובעת הרחצה התודעה הכי מתחברת לארץ הטוהר, שהייתה כבר מוכרת לו. בעת הרחצה הוא חווה את מצב האי תלות. הוא הרגיש מצב זה בוודאות. הוא הופיע לאספה הראשונה, שנמשכה כל עונת הגשמים. באספה זו תמך המלך אג'אתאסאטו. הנזירים שיננו את כל דרשותיו של הבודהה אותן מסר אננדה. האספה הייתה מוצלחת ביותר.
