הרצאה בנושא: אי דואליות מאת: ולדימיר פיאצקי

אי שניות או אי דואליות , היא אחד הנושאים המרכזיים בפורום הבודהיסטי ובפורום היוגיסטי. קיימת נטייה להתייחס לנושא זה, כאל מטרה המושגת באמצעות תרגול מאומץ. את הגישה הזאת כלפי אי דואליות, ניתן לפגוש בהתבטאויות שכיחות, כגון: "צריך להגיע לאי שניות", או "צריך לשהות באי דואליות".

כשבודהה  התייחס לאי דואליות הוא התכוון  לאי שניות ואי דואליות בקשר לרגש: רגשות טובים ונעימים לעומת רגשות רעים ולא נעימים. זוהי נקודה חשובה, לאור העובדה , שהתפיסה הרווחת בקשר למושג ' אי שניות', הייתה בספירה של רעיונות מנטליים ומופשטים,  כאשר בודהה לעומת זאת, דיבר על אי שניות  במובן מאוד קונקרטי:  "יש הרגשה לא נעימה ויש הרגשה נעימה, וביניהם אנחנו צריכים לייסד אי דואליות".

החשיבות הרבה שיש לנושא זה, קשורה בעובדה, שרגשות נעימים ולא נעימים שולטים בנו. הם מהווים מגדלורים, מכווני דרך עיקריים ,  המשפיעים על הבחירות שעושה האדם, ועל התנהגותו: האדם נמשך לכל מה שמסב לו הרגשה נעימה, ודוחה את מה שמייצר וגורם להרגשה לא נעימה. נטייה אנושית זו מובנת , מפני שאף אחד לא רוצה לסבול, למרות זאת אנו מגלים שמגדלורים אלה הופכים להיות הזויים כאשר   האדם אינו לוקח בחשבון את העובדה שהתחושה או הרגש אינם יציבים, התחושה הנעימה  המהווה כמצפן לבחירה שלנו הופכת בזמן קצר לתחושה שאינה נעימה, ומטעה את האדם בבחירות שהוא בוחר.

אדם נוטה לדחות דברים שאינם נעימים העשויים להסב לו אושר ממושך, ולמנוע ממנו סבל ממושך, כמו למשל ילד המסרב לקבל טיפול מרופא השיניים.

בודהה מביא בהסבריו מושג נוסף, חדש ובעל חשיבות רבה: המושג 'ממושך': יש אושר זמני, ואושר ממושך, יש אי אושר זמני, ואי אושר ממושך. אלה הם מושגים משמעותיים להבנה בודהיסטית, את נושא האי- דואליות.

אושר ממושך על פי בודהה, הינו מצב בו אדם משתחרר מהסיבות לסבל. הוא מכין לעצמו מצב בו  תודעתו תהיה דבוקה  לדהרמה, לדרך של חירות, לדרך של עלייה רוחנית . בודהה קורא לאושר ממושך דרך של עלייה רוחנית,  במהלכה חווה אדם , גם רגעים או מצבים של אושר או  אי אושר זמניים. אך עובדה זו אינה עקרונית מבחינתו של בודהה, ביחס לאושר הממושך שחווה האדם כאשר הוא פוסע צעד אחר צעד בדרך החרות . כאשר הוא פונה לעבר המטרה הסופית של הפסקת הסבל ,ע"י הפסקת התלות של התודעה בחיים החומריים, בחיים הסמסריים, והוא יכול להיוולד  בגוף של אור כאל.

 באמצעות הסברים אלה על אושר ממושך ואי אושר ממושך אותם נתן בודהה לתלמידיו  אנו מתקרבים להבנת האי דואליות הבודהיסטית. בודהה מגדיר אי אושר ממושך, מצב בו אדם צובר  קארמה רעה, ואושר ממושך למצב בו אדם צובר קארמה טובה . אי אושר ממושך הוא מצב בו אדם מפנה עורף לדהרמה, ולבחירות הנכונות, מה שמוביל להעמקת הנדודים בסמסרה, ולהסתבכות דרך  ירידה לעולמות תחתונים, ללידה בעולם של חיות,  בעולם של שדים רעבים ובגיהינום, שהם ביטויים של אי אושר ממושך.

 חוויה של אושר זמני או אי אושר זמני, הינה חוויה של הרגשה נוכחית נקודתית, והמשקל שלה, בעיני בודהה  קטן ביחס להשגת שחרור מאי אושר ממושך, והיכולת לחוות אושר ממושך. חשוב לשים לב  לפער הענק בין הבנות אלה, לבין גישת   המיינדפולנס, המדגישה אי דואליות מנטלית, ונותנת חשיבות  לחוויה הנוכחית בהווה. בודהה , לעומת זאת, דווקא מקטין את החשיבות של החוויה הנוכחית, ובכך הוא מבטא את גישתו הכללית בכך שהוא רואה את החיים החומריים כאשליה.  כך, שלעומת המיינדפולנס שטוען, שאין עבר ואין עתיד -יש  רק הווה , טוען בודהה, שאין עבר, אין עתיד ואין הווה, מאחר שהמשקל של ההווה הוא קטן מאוד. ההווה אינו מהווה מדד של המציאות, כי המציאות  היא מעבר לשלושת הזמנים. הבנה זו מכינה את התודעה להבנת המהות של האי דואליות.

הבנת המושגים של אושר ממושך ואי אושר ממושך, מקטינה את המשמעות והמשקל של החוויה בהווה, ומאפשרת להקטין את רמת הרגישות שלנו לסבל ולאושר שנחווה בהווה. נשאלת השאלה מדוע חשוב להקטין את רמת האושר בהווה, את רמת החשיבות של חווית האושר. האושר עצמו אינו מהווה בעיה, ובודהה אינו מגנה או נלחם  באושר. אולם, כאשר אדם פותח את פיות תחושותיו ורגשותיו בליבו לאושר חיצוני, הוא חשוף וחדיר באופן בלתי נמנע גם לאי אושר. דוגמא טובה לכך ניתן לראות בצמח הצבר, שיכולתו  לשרוד במדבר נובעת מכך שהקוצים סוגרים אותו מפני  פגעי המדבר, העולם החיצוני, מאפשרים לו לשמור את הלחות והחיות הפנימית.  לו  היה מתפתה להיפתח כלפי הרגעים הנעימים של הבוקר למשל, כאשר הטמפרטורות יחסית נעימות, הוא היה מתייבש. בזכות הימנעותו  מכך, הוא חי חיים  נעימים וחזקים על אף תנאי המדבר הקשים.  הסמסרה- בראייה של חכמים,  היא מדבר. כי בסמסרה אומר בודהה,   קיים מעט  אושר והרבה סבל.

חשוב לזכור זאת, שבחיי אנוש הפרופורציה בין אושר לסבל אינה שווה. האושר קצר יותר, ואי האושר ממושך יותר. וזו לדבריו של  בודהה, הסכנה שבחיפוש אחר  האושר הזמני, שהוא כל כך קצר, וכל כך משקר, וכאשר אנחנו נפתחים אליו אנחנו נשארים פתוחים וחשופים לאי אושר. הקטנת  המשיכה לאושר ודחייה של אי אושר מהווה הגנה על הרגש והופכת   אותו לשלם יותר, מוגן יותר, ומאוזן יותר. בשפה של חכמים זוהי מתינות. לא להתנפל על דברים נעימים לא להתנפל על האוכל בשולחן, לא להפוך להיות שדים רעבים בחיפוש אחר העונג של העולם. זה גורם לנו להיפתח מדי,  ומייצר סבל גדול. בודהה מציע לשתות את האושר כפי שציפור שותה מים דרך המקור, לא לבלוע את העולם עם פה פתוח כמו כלב כדי לא לבלוע הרבה דברים רעים ומזיקים . רצוי שנשתה מהעולם את החוויות שלנו כמו ציפורים מהמקור. זוהי המתינות שמאפשרת ירידה ברגישות, ובחיפוש אחר הנעים החיצוני, וירידה בדחייה מהאי נעים החיצוני. הבנות אלה מקרבות אותנו להבנת האי דואליות.

אושר ממושך הוא קארמה טובה, ואי אושר ממושך הוא קארמה רעה. לאחר שדנו במתינות ובירידה ברגישות ובחיפוש אחר מענים חיצוניים, ובירידה בדחייה של מה שלא נעים בקיום החיצוני, אפשר לפנות להסבר על אי דואליות.

 בודהה אומר שרגש נעים ורגש לא נעים  אינם רלוונטיים לבחירותינו והתנהגותנו, ומה שרלוונטי, זה אך ורק דבר נכון ולא נכון . ה'נכון' מוביל לאושר ממושך, לקרמה טובה, המשנה את תפיסתנו את העולם, ומאפשר לנו למצוא את הטבע שלנו, שמלא ברגשות אינסופייםונתינה. זה אושר ממושך. באושר ממושך דרך קארמה טובה אנחנו מגיעים למצב  אותו  משווה בודהה למלך שאין לו אויבים,  מלך העולם, ששום דבר לא יכול  להרוס את מלכותו ואת האושר הפנימי שלו. זה מצב אליו  מגיעים דרך קארמה טובה.

'לא נכון' זה מצב של קארמה רעה, מצב של אי שביעות רצון, אשר מסתבכת  ויורדת להתנהגויות של כעס התנהגויות רעות ,ונפילה לעולמות התחתונים – זה מצב של  אי אושר ממושך. כלומר, 'נכון'- זה מה שמייצר  קארמה טובה ו'לא נכון זה מה שמייצר קארמה רעה,  וזו האינדיקציה הרלוונטית לבחירותינו והתנהגותנו. בודהה אומר: עשה טוב , הימנע מרע, טהר את התודעה. בשלוש הדרכות אלה מקופלת כל ההנחיה. עשה טוב, מה שעושה טוב לך ולאחרים, אל תעשה רע, אל תעשה דברים הפוגעים בך ובאחרים, וטהר את התודעה על מנת להבחין בין טוב ורע. כדי להבדיל בין טוב לרע. זו ההגדרה של הדרך הבודהיסטית. כל תוספת להגדרה זו קשורה  לאמונות קנאיות,  וכל הפחתה מהגדרה זו, מייצרת מצב של  נהיליזם, ושלילה של הדהרמה.

אי דואליות רגשית -זוהי למעשה שלילת החשיבות של רגש טוב ורגש רע, והכרה בכך, שההבדל ביניהם אינו משמעותי, כי דברים טובים או רעים יכולים להיות גם נעימים וגם לא נעימים. אי החשיבות של ההבדל ביניהם, נובעת מכך שההבדל ביניהם אינו אינפורמטיבי, כי  אין בו בכדי לתת לנו מידע אובייקטיבי, שיוכל להנחות אותנו לאיזה כיוון ללכת, כי הרי מה ש'נכון' יכול להיות גם נעים וגם לא נעים, ויש לכך דוגמאות רבות: טיפול שינים, הוצאת קוץ, וכל מיני התערבויות רפואיות שיכולות להיות מאוד לא נעימות, אך הן נכונות ומועילות, ומונעות הרבה סבל בהמשך. יש גם דוגמאות לכך ש'נכון' יכול להיות לעיתים גם נעים:  בזמנו של בודהה נהגו לרפא צהבת  במיץ דלעת וסוכר, תרופה טעימה וגם נכונה, כי היא מועילה. בנוסף, יש דוגמאות רבות גם  לדברים ש'אינם נכונים', בין אם הם  נעימים ובין אם לאו: כמו גניבת רכוש שיכולה להיות נעימה אך לא נכונה ,או  התנהגויות של פגיעה עצמית וסיכון עצמי שהיו שכיחות בזמנו של בודהה על ידי  סגפנים, שחששו להיות עבדים של הדברים הנעימים, והבינו כי היא מסוכנת עבורם. הם האמינו כי אם יגרמו לעצמם תחושות לא נעימות, בצורה של פגיעה בגופם, ישתחררו מן העבדות.  גם בימינו אנו , אנו עדים לפיתוח הרגלים רעים, כמו שימוש בסמים וצריכת אלכוהול שגורמים להרגשה נעימה , אך הם אינם נכונים ויוצרים תוצאות מאד לא נעימות. ועוד. כך שהיות הדברים מעוררים הרגשה נעימה או לא, אינה מהווה ,כאמור, כל אינדיקציה מהותית, לבחירה נכונה עבור עצמנו.

זהו החלק הגדול של אי דואליות, החלק על פיו מה שנכון יכול להיות נעים ולא נעים ומה שאינו נכון יכול להיות נעים ולא נעים.

לסיכום:

יש אושר ממושך, שזו צבירה של חכמה ושל קארמה טובה. הליכה בדרך של ידע, אשר מביאה את האדם למצב של מלך שאין לו אויבים-אין משהו שיכול להרוס את מלכותו הפנימית.ויש אי אושר ממושך אשר מוביל את האדם אל העולמות התחתונים. חשוב לפתח מתינות ביחס לרגשות שאנחנו חווים, כי רגש נעים- אושר זמני, הנו קצר ומשתנה מהר, והמתינות מאפשרת יותר יציבות.חשוב לשתות את החוויות הנעימות והמזינות מהעולם, לא כמו כלבים בפה פתוח, אלא כמו ציפורים דרך המקור. יש יותר אי אושר בחיי האדם והוא יציב יותר וממושך יותר.

הגדרה קצרה של דרך בודהיסטית: עשו טוב, הימנעו ממה שרע, וטהרו את התודעה כדי להבדיל בין טוב לרע. דרך זה הגענו להגדרת המושג אי הדואליות: אי חשיבות של רגש נעים ורגש שאינו נעים, והזנחה של כל הבדל משמעותי ביניהם, כי גם דברים נכונים יכולים להיות נעימים ואינם נעימים וגם, דברים שאינם נכונים יכולים היות נעימים ולא נעימים. 

בודהה אומר שכאשר אדם מלמד את עצמו לחוות התנהגות נכונה כדבר נעים, והתנהגות שאינה נכונה, כדבר שאינו נעים, זו הגישה הנכונה. זאת הנקודה המסכמת של אי דואליות בבודהיזם.