אלים רדומים, פרק 21: מיומנות שמירת המרחק

מאבטח מהמתקן הסמוך, ששטף את רכבו ביסודיות ליד עמדתי, ניגש אליי והתחיל שיחה על חייו. הוא כבר לא היה צעיר. הוא, אשתו, בנו, כלתו ונכדיו – כולם גרו יחדיו בדירה אחת. המגורים המשותפים לא היו קלים לאף אחד מהם. כתוצאה מכך, מכרי החדש יכול היה לנוח רק כשהוא שהה בעבודתו. לעומת זאת, בביתו, הוא היה הופך לגורם של מריבות וסכסוכים או נגרר לתוכן. כאשר שמתי לב למבטים המלטפים שבן-שיחי שלח אל רכבו, שאלתי: ”האם ניסית לשמור מרחק בזמן תקשורת עם אנשים אחרים?“ מבע פניו של בן-שיחי השתנה מייד. באותו רגע הוא דמיין מה היה קורה לרכבו החדש-דנדש אילו הוא היה נוהג בכבישים כמו שהוא התנהג במשפחה.

התראינו כעבור שבוע. ”זה עובד,“ הוא עדכן בקצרה, ”התחלתי לדמיין שאנחנו מכוניות, ועכשיו אני נמנע מהתנגשויות. תודה על עצתך“.

מוסר ההשכל שהפקתי מן המקרה הזה הוא שכדי למנוע את רוב הסכסוכים היום-יומיים מספיק להעריך את רגשותינו ואת רגשותיהם של אחרים לפחות כמו את מראה האוטו שלנו.

זהו הפרק העשרים ואחד מתוך הספר "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכתה של סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית. למידע נוסף וליצירת קשר עמנו: http://www.three-vajras.com/he/ https://www.facebook.com/mudrayoga.israel