תולדות הבודהיזם
הרצאה 30- התגבשות הידע האינטלקטואלי
תהליך התגבשות הידע האינטלקטואלי בדהרמה הבודהיסטית החל באבידהרמה פיטאקה שהוא אחד משלושת הסלים של תיעוד הדהרמה של הבודהה. הסל הראשון הוא סל הסוטרות, הסל השני הוא סל הווינאיה, כללי ההתנהגות, והסל השלישי הוא האבהידהרמה.האבהידהרמה מפרטת ומפרשת מושגים חשובים, מציגה שיטתיות של התורות, ויוצרת מבנה שלם ומסודר.
תחילתו של תהליך זה היא בדרשותיו של שריפוטרה שהיה למדן גדול והציג דהרמה בצורה אנליטית, ופירושיו והקשר שיצר בין התורות הפכו להיות הבסיס לאבהידהרמה. גם לקטיאיאנה, תלמידו הישיר של הבודהה תרומה משמעותית לאבהידהרמה.
תהליך זה של פרשנות הידע הבודהיסטי נמשך והתפתח בהודו, ומאוחר יותר בסרילנקה, שהפכה להיות בירתה הדרומית של הדהרמה הבודהיסטית. בתקופתו של המלך אשוקה, בערך בשנת 250 שנה לפני בספירה, האבהידהרמה השתרשה בסרילנקה, וקיבלה מאשוקה תמיכה יוצאת דופן, תמיכה כל כך מלאה ושלימה, שלא ניתנה על ידי השליטים ששלטו אחרי אשוקה, בהודו. בשנת שמונים לפני הספירה הועלה על הכתב הקאנון הפאלי בסרילנקה. במאה הרביעית והחמישית לספירה נעשה ניסיון לאחד את הידע שנצבר במשך שמונה מאות שנה מאז דרשתו של הבודהה, הן ידע תיאורטי והן ידע מדיטטיבי, בסוג של אנציקלופדיות. המטרה הייתה לתת הסברים ופרשנות לדהרמה כולה, כחלק מהאבהידהרמה.
במאה הרביעית המלומד ווסובנדהו, שהיה אחיו הבכור של אסנגה, מייסד היוגאצ'ארה, כתב את האנציקלופדיה אבהידהרמה קושה, שפירושו מילון האבהידהרמה, שהיא אחת האנציקלופדיות החשובות ביותר בבודהיזם, אם לא החשובה ביותר. הסבריו הברורים הם המצוטטים ביותר. ווסובנדהו כתב את האנציקלופדיה משתי נקודות ראות. את הטקסט העיקרי הוא כתב מנקודת מבט של אסכולה אחת , ואת הפרשנות לטקסט מנקודת מבט של אסכולה אחרת.בין שתי האסכולות היו חילוקי דעות. בדרך זו התכוון ווסובנדהו להעניק לקורא גישה נוחה לדהרמה, ולהראות את כל האופציות הקיימות להבנת הדהרמה. באופן זה הוא הדגים את העיקרון הבודהיסטי, לפיו המילים הן אמצעי בלבד להבנת המשמעות, אך הן אינן המשמעות עצמה. המטפורה לעיקרון זה היא האמרה שהמפה היא אינה הטריטוריה, וכי אפשר לשרטט מפות שונות לאותה טריטוריה.
בתחילת המאה החמישית ניכתבה בסרילנקה האנציקלופדיה הידועה ביותר בתרוודה הקרויה וויסודהימגה שפירושה דרך טיהור התודעה. מטרת הכותב, בודהה גוסה שמו, הייתה לא רק לתת הסברים על פי האבהידהרמה, אלא להדריך כיצד לתרגל. למעשה בודהה גוסה היה מלומד גדול , אך לא היה יוגי, ולכן האנציקלופדיה שהעניקה בעיקר ידע תיאורטי, הייתה פחות מתאימה להדרכה ישירה לתרגול טיהור התודעה. יחד עם זאת לאנציקלופדיה זו ערך רב, מאחר והיא מקיפה כמעט את כל הנושאים בדהרמה. היא הפכה להיות ספר הפירושים החשוב ביותר בזרם התרוודה.
בודהה גוסה נולד למשפחה של ברהמינים, והיה למדן גדול מילדות. הוא למד את הוודות, שהם כתבי הקודש של הברהמינים. באחד הוויכוחים הפילוסופיים הוא פגש נזיר בודהיסטי ששכנע אותו באמיתות של הבודהה. הוא פרש מן העולם, הפך לנזיר בודהיסטי ולמד את הטקסטים של האבהידהרמה במשך כל חייו. במהלך לימודו גילה בודהה גוסה, שהיו פרשנויות אותן לא יכול היה למצוא בהודו, בה חי. הוא עבר לסרילנקה בה הכתבים הבודהיסטים היו מאורגנים בצורה טובה, ומצא את מבוקשו, נשאר בסרילנקה ולמד דהרמה בספריות הגדולות שהיו בה. את הידע שצבר, הוא כינס באנציקלופדיה וויסודהימגה.
כאשר כתב את וויסודהימגה, התבסס בודהה גוסה על ספר הדרכה שנקרא דרך החירות ונכתב על ידי נזיר שהשתייך לזרם התרוודה כמה מאות שנים קודם לכן.
בזמנו של בודהה גוסה היו בסרילנקה שלושה בתי ספר של זרם התרוודה, שהיו שונים בגישותיהם. מסורת התרוודה בה למד בודהה גוסה הייתה ביחסים מתוחים עם שתי מסורות התרוודה האחרות. חילוקי הדעות גרמו לכך שהנזירים מהמסורת בה למד בודהה גוסה העדיפו את האנציקלופדיה של בודהה גוסה על פני ספר ההדרכה של דרך החירות. לאור העובדה שהאנציקלופדיה של בודהה גוסה התמקדה בהסברים תיאורטיים, הנזירים שהזניחו את ספר ההדרכה של דרך החירות שהיה פרקטי יותר, העמיקו פחות בתרגול יוגי.
כך מסורת התרוודה אליה השתייך בודהה גוסה התרחקה מטכניקות רבות אותן תרגלו בעבר. יחד עם זאת ראוי לציין כי לידע המוגש בוויסודימגה, לידע ההיסטורי, הקוסמולוגי, והפילוסופי יש ערך אינסופי.במאה השתים עשרה לספירה מסורת זו שהייתה המסורת השמרנית ביותר, נותרה המסורת היחידה בסרילנקה. המלך פיזר את שתי המסורות האחרות ומנע מהן לתת דרשות. הדבר גרם להתרחקות מסורת התרוודה מהבודהיזם של הודו.
אם נחזור למאה החמישית לספירה, בתקופה זו נבנתה בהודו בעיר נלנדה האוניברסיטה הבודהיסטית הגדולה ביותר בכל הזמנים. בעצם נלנדה הייתה עיר אקדמית בה פעלו עשרות אלפי אנשים הן כמורים, והן כעובדים שתחזקו אותה והן כסטודנטים. האוניברסיטה בנלנדה התפתחה והתרחבה במשך השנים. היו בה בניינים בעלי תשע קומות, שלושה מיליון ספרים, ובתקופת השיא שלה, מעל שלושים אלף בני אדם שהיו עסוקים בלמידה.
במשך כשבע מאות שנה הפכה נלנדה למרכז המגבש ידע אינטלקטואלי בגוף אוניברסיטאי.
בנלנדה למדו גם תחומים נוספים שלא היה להם קשר ישיר לבודהיזם. למדו שם את הוודות, כתבי הקודש של הברהמינים, רפואה מתמטיקה, אגרונומיה, אסטרונומיה, פילוסופיה של מסורות אחרות, ועוד. כל תחום ידע עולמני היה קיים בנלנדה בצד הידע הרוחני. עובדה זו מדגימה את התכונה הבודהיסטית של שיתוף הפעולה עם כל גופי הידע העולמני.
הדוגמה של נלדה מעידה מכבדת את היכולות האינטלקטואליות של כל המלומדים באשר הם, תומכת בפיתוח השכלה בכל התחומים, ואינה מגבילה עצמה לידע הבודהיסטי בלבד.
על בסיס הוויתור על חיפוש אחר מטרות עולמניות, באופן פרדוקסלי מפתח הבודהיסט יכולות גדולות לשתף פעולה עם אנשים עולמניים על מנת לשפר את חייהם. כידוע כל המטרה של פיתוח הידע העולמני היא שיפור באיכות חייו של האדם. מה שעומד מאחורי העושר הכול כך גדול של הידע הבודהיסטי, הוא היכולת לשתף פעולה עם הידע העולמני . כאשר הבודהיסט מוותר על רדיפה אחר מטרות עולמניות, הוא מונע על ידי הרצון לסייע לבני אדם לחסל את הסבל אותו הם חווים. הבודהיסט משתמש הן בידע הרוחני והן בידע העולמני על מנת להפחית את סבלו של האדם. הדבר מבטא את עקרון החמלה בבודהיזם. אנשים שוויתרו על העולם מצליחים ללמוד כיצד לשרוד בעולם הזה, יותר מאנשים אחרים. אנשים הרותמים את הידע העולמני שלהם למטרות רוחניות, מעניקים לידע זה ערך אמיתי, מכיוון שכך הוא משרת אותם בדרך לשחרור מהסבל.
באופן זה אנו לומדים את תכונותיה של התודעה. התודעה יכולה לגלות את יכולותיה רק דרך נתינה. כאשר התודעה רוצה לשרת את עצמה, היא נותרת חשוכה וחלשה. רק כאשר היא רוצה לתת לאחרים, היא יכולה לגלות את הכוחות בעצמה, גם כוחות רגילים וגם כוחות על. נוצר מצב בו האנשים שוויתרו על קבלת עונג מהעולם, הופכים להיות הלמדנים הגדולים ביותר והמצליחים ביותר, מאחר והם רוצים להשתמש בידע זה על מנת לתת ולעזור ליצורים הסובלים.
