פעם, כשהבודהה שוחח עם תלמידיו על הסכנה הטמונה בתאוות החושים, הוא סיפר משל על עץ סאל (Sāl) וצמח מטפס בשם מאלווה (Māluva).

יום אחד, למרגלותיו של עץ סאל נפל זרע של צמח המאלווה. לא עבר זמן רב, וקְנוֹקֶנֶת עדינה ורכה שהצמיחה מאלווה נגעה בקליפת העץ. באותו הרגע, לעץ הסאל התקרבו אלים. הם ייעצו לו לקרוא לשומרי היער, כדי שאלו ימנעו בעד המאלווה מלהתלפף סביב גזעו. אולם, האל של עץ הסאל לא ראה במגע הרך והנעים של המאלווה שום סיבה לחשש. הוא הרשה לצמח המאלווה לטפס על גזעו ללא הפרעה. גבעולי המאלווה המשיכו לצמוח, ונכרכו סביב העץ ברשת עבה שכיסתה את כולו, ומנעה ממנו אור שמש. מאז שחשכה אפפה את עץ הסאל, הוא החל להתנוון ולקמול. בשלב מסוים, ענפיו, שהיו איתנים בעבר, לא יכלו עוד לשאת את כובדה של הרשת של גבעולי המאלווה העדינים, והעץ נבקע.

באופן דומה, התשוקות נכרכות סביב תודעתם של יצורים שאינם רואים סכנה בהיקשרות לנעים. תודעתם נעשית חשוכה ודחפים מבקעים אותה.

יהי טוב!

לצפייה בגרסה המאוירת:

https://youtu.be/CENX7WaSxdg