דרך התרגול לא קשה ולא קלה יותר מתפקוד יומיומי, שהרי הדרך היא ביטוי לחיים. אותן השמחות, אותן המועקות. התרגול הוא לא בחירת חוויות, אלא הבחירה כיצד להתמודד עמן.

חוויית חוסר אונים, שפוקדת תכופות את כל היצורים הלא מיומנים, לא פוסחת גם על אלה שהולכים בדרך הדהרמה. חשוב לדעת שחוסר אונים הוא המרכיב העיקרי בתהליך הגדילה. הילדים, שלמדים לשבת, אחר כך לעמוד, ואז ללכת, חווים בתחילה תחושה זו בדיוק. במהלך תקופות אלו תוצאות ניסיונותיהם מסתכמות במאמץ שרירים, חוסר קואורדינציה של הגפיים ועייפות. מנגד, תחושת חוסר אונים של מבוגרים כוללת גם את התחומים הרגשיים והשכליים בנוסף לתחום הפיזי. תחושת חוסר אונים מוחלט, שאוחזת מעת לעת במחפשים רוחניים, מובעת באימרה: ”הפגישה עם האמת מתרחשת באחוזת הקבר של תשוקות“.

תחושת חוסר אונים מאפשרת לזנוח דעות קדומות על עצמנו ועל העולם: ”מי אני שאשפוט את העולם הזה? האין אמונתי בחשיבות שאני מייחס/ת לעצמי החמורה מבין הדיבוקים?“ באופן זהה או דומה מהרהר אדם שהולך בדרך של צמיחה רוחנית. יש בכך הקלה עצומה. הרי היאחזות בתחושת חשיבות עצמית מעיקה.

כדי להתמודד נכון עם חוויית חוסר אונים יש לטפח במסירות רצון טוב וחמלה. טיפול במקלעת השמש משחק תפקיד מפתח בטיפוח שלהם. אני ממליץ על התרגיל הבא:

עימדו על ארבע, ודמיינו שמקלעת השמש שלכם פוגשת מכשול בלתי-נראה כלשהו; זה השער הנעול של יכולתכם ושל שלוותכם הפנימית. הניעו את גופכם לפי ההרגשה, אך שימרו על עמידת ארבע, ונסו לבוא במגע עם המכשול הדמיוני באמצעות מקלעת השמש, כלומר לפתוח את המנעול, להסיר את הבריח, ולבסוף, לפתוח את השער (אין הכרח לבצע חיקוי מדויק ומתוחכם של התנועות. נוסף על כך, ניתן לדמיין דימויים אחרים. הדימויים שהצעתי נועדו להעשיר את דמיונכם). תרגיל נלווה הוא תנועה ש”מגלגלת“ כאב ולחץ החוצה מתוך מקלעת השמש. אין כאן תחכומים. התנועה נראית כאילו אתם מגלגלים כדור גדול בעזרת הבטן.

זהו פרק שמונים ושש מתוך "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכת סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית.

למידע נוסף וליצירת קשר עמנו:

http://www.three-vajras.com/he/ 

https://www.facebook.com/mudrayoga.israel

https://youtube.com/@100Rivers.School