דרך האמצע בשאלת טיבם של יחסי מין היא התובנה שכמו בכל פעילות בחיים, יש בהם מעט שמחה והרבה עצב; מעט ידע והרבה אשליות. החיים העולמניים מייגעים, ויחסי מין לא חורגים מכלל זה. לכן, אלו ששואפים לשלווה ולחירות מהתסכול של העולם מקיימים יחסי מין רק כשהם יעילים לביסוס התודעה בדרך העשייה הטובה, ללא ניסיון למצוא בהם מחסה, כוח או חוכמה נשגבת. השקפה זו מונעת תלות ביחסי מין, סלידה מהם ומתן תשומת לב יתרה אליהם.

הרצון של אנשים לשגשג ולהשפיע על העולם הופך את תשומת הלב של המין הנגדי, התרבות ושפע צאצאים לנחשקים. מנגד, היאחזות בכל הדברים הזמניים, לרבות תשוקה מינית, נעלמת כליל בתוך מרחב החוכמה.

מיסטיפיקציה של יחסי מין גורמת לבלבול. בהקשר זה, ראוי להזכיר אימרה ידועה של קונפוציוס: ”קשה לאתר חתול שחור בתוך חדר חשוך; בוודאי ובוודאי כשהוא לא נמצא בו!“ כשאנשים מתייחסים לקשר מיני כאל מרכיב מהותי של החיים – הם נוטים לחפש בו הקלה ונחמה על סוגים שונים של סבל. חיפוש אחר מחסה בקשר מיני דומה לניסיון להסתתר מפני סערה על גבעה חשופה לרוחות.

מהי השמחה המעטה שקיימת ביחסי מין? הבודהה המשיל שמחה זו לשמחתו של אדם שגופו מכוסה פצעים מוגלתיים והוא צורב אותם כדי להפחית את ייסוריו. לעומת זאת, אומר הבודהה, אדם שעורו בריא לא ירצה לצרוב אותו ולהכאיב לעצמו.

מהו הידע המועט שניתן לרכוש ביחסי מין? זהו ידע של חיוניות הגוף. עבור רוב האנשים שאינם פעילים גופנית יחסי מין הם כמעט השיטה היחידה ”להמריץ את הדם“, ”לנשום לרווחה“, ובגדול – לחוש את חיוניות גופם. לעומתם, אנשים שמאמנים נכון את גופם, ובקיאים במאמץ והרפייה נכונים, מכירים לא רק את החוויות הנעימות שנחוות במהלך יחסי מין, אלא גם את הכוחות השולטים בחוויות אלו. לכן, הם מסוגלים לשלוט בחוויות אלה אף מבלי לקיים יחסי מין.

זהו פרק שמונים ושבע מתוך "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכת סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית.

למידע נוסף וליצירת קשר עמנו:

http://www.three-vajras.com/he/ 

https://www.facebook.com/mudrayoga.israel

https://youtube.com/@100Rivers.School