רגשות אשם ובושה על מעשים רעים נחוצים להתגברות על מגרעות של התנהגות הגוף, הדיבור והתודעה. עבור תודעתם של המתרגלים, בושה ואשמה ממלאות תפקיד זהה לזה של מראה מבריקה, כשהן משקפות את התכונות הרעות שהולידו אותן, ובכך מסייעות להתגבר על קפריזיות ואי-שביעות רצון, וללמוד לקבל החלטות שקולות. זוהי תגובה בריאה לרגשות אשם ובושה. היא מתאפשרת הודות לחיפוש אחר הפסקה של בורות, והוא מתגמל את המחפשים בביקורת עצמית, ומקנה לתודעתם מכוונות מיטיבה.

אם לא נוצרה מכוונות טובה, או שיש בה דופי, התגובה לרגשות אשם ובושה תהיה לא בריאה. תגובה לא בריאה לרגשות אשם ובושה מתבטאת בכך שבמקום לחקור את מהותם, אנשים מתמקדים באי נעימות של רגשות אלה, ומדחיקים אותם. התנהגות כזו בלתי הגיונית באותה מידה כמו הניסיון לגרש את הזיקנה ואת המוות. התוצאה, כמובן, תהיה אכזבה וייאוש.

כדי לחשוף את ההונאה העצמית, שהתודעה יוצרת במאבקה עם רגשות אשם ובושה, הכרחי להבין שרגשות אלו מבטאים שלמות רבת ערך של זרם התודעה. ראיית השלמות הזו מאפשרת לקבל את הברכה של ביקורת בונה מאחרים, בין שהם חכמים ובין שהם טיפשים.

אדם רגיל, ששקוע בתרדמת של בורות, שואף להיפטר מהעול יקר הערך של בושה ואשמה על מעשים רעים, ולהעמיס אותו על כתפי האנשים הסובבים אותו. לעומתו, אנשים חכמים נושאים את משאם, ורואים בו תרופה נגד אשליות שלא תסולא בפז.

אני נזכר במקרה שסיפר לי ידידי אליהו: "הייתי בהמה עד גיל שישים. עד אז שמחות החיים העיקריות שלי היו זלילה, אלכוהול, סקס ומשכורת. סבלתי מדיכאון, ונהייתי חולה מאוד. בגיל שישים כאילו התעוררתי, ונחרדתי מהמחשבה לאן אני הולך ומתדרדר. נזכרתי שסבי החזיק חנות תבלינים, והיה נותן המלצות ללקוחות רבים איך להשתמש בהם. כשהיה לי זמן פנוי, הייתי לוקח זכוכית מגדלת ומגדיר צמחים, ויוצא לטיולים ארוכים בפאתי העיר, ושם הייתי מזהה צמחי בר. התחלתי לקרוא ספרות בנושא, וגיליתי שצבירת ידע מהנה יותר מתענוגות החושים, שפעם היו תכלית חיי. עברו למעלה מחמש עשרה שנה מאז, ועכשיו אני מרגיש שהתחלתי להפוך לבן אדם. במהלך השנים האלו, למרות מחלות קשות שסחבתי, חייתי חיים משמעותיים ומאושרים יותר מאשר בשישים השנים שקדמו להן".

לעיתים קרובות רמאים מנצלים את מנגנון החרטה ותיקון הדרכים הנלווה אליה. למשל, אליהו סיפר לי על מכר נוכל, שלאחר ששוחרר שוב מהכלא, מצא שיטת רמאות רווחית ובטוחה יותר. הוא עטה לבוש חרדי, והתחיל לספר לכולם סיפור בדוי על חרטה עמוקה ו"חזרה בתשובה". בקצרה, הוא סיפר: "כשהובילו אותי בתא מטען פתוח של רכב משטרה, הרגשתי רעב מאוד. אז התחננתי לאלוהים: "אם אתה קיים, שלח לי מזון. אם תשמע את תחנוני, אחזור בתשובה ואשמור את מצוותיך!" באותו רגע חלפה מסחרית עם לחם, ומשב רוח חזק העיף כיכר לחם ישירות לידיים שלי!" בעזרת מעשייה זו הוא הצליח ליצור קשרים עם מארגנים של מפגשים דתיים, והם החלו להזמין אותו להרצות על פלא החזרה בתשובה. השרלטן נסע ברחבי הארץ עם הסיפור הזה וסיפורים דומים, כשמאזיניו מזילים דמעות של התרגשות, והוא ממלא את כיסו.

זהו פרק שמונים ותשע מתוך "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכת סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית.

למידע נוסף וליצירת קשר עמנו:

http://www.three-vajras.com/he/ 

https://www.facebook.com/mudrayoga.israel

https://youtube.com/@100Rivers.School