פרק 5
לאחר שעזב את המורה אודאקה ראמהפוטה ואת תלמידיו, גאוטמה הכיר תורות נוספות, וחלקן סתרו האחת את השנייה. במהלך הניתוח של תורות אלה, גאוטמה הגיע למסקנה: הפילוסופים ייסדו את תורותיהם על חוויות אישיות, וכל אחד מהם האמין שחוויתו מוחלטת וסופית. היו מי שראו את עולמו של ברהמה, ומי שנזכרו בחייהם בעולמות האלים, ואחרים התנסו בכניסה למימד ה"אין". כל מגוון החוויות נוצרו הודות לתכונות אישיות של המתרגלים, אך במקום להיקשר לניסיון כזה או אחר יש להכנס לחווית ולצאת מהן לפי רצון. אחרת לא יתאפשר שחרור מסבל. רק תודעה בלתי תלויה בחוויותיה חופשיה.
מסקנתו של גאוטמה נבעה מהיכרותו עם מגוון החוויות, והמחסה הזמני מסבל שהן יכלו להעניק. אולם מטרתו הייתה למצוא כיצד להפסיק להתאמץ לברוח מסבל, וכיצד לעקור אותו משורשיו.
הוא גם למד כיצד להתייחס להרגשת ה"אני", שהייתה מושא ויכוחים של פילוסופים רבים. להבנתו, כמו בקערה, כמו במטה, וכמו בלבוש, יש להשתמש במושג "אני" בשעת הצורך, ולהיפרד ממנו כשהוא אינו נחוץ.
"אזכור כי מחלות, זיקנה ומוות הם השופטים האמיתיים של הכנות בדרכי להשגת המידות הטובות" – כך חשב הנזיר גאוטמה בנדודיו מכפר אחד למשנהו. הוא פיתח הרגל לחלק את מחשבותיו לשתי קבוצות. האחת הייתה מחשבות שתמכו בשלווה ועודדו מידות טובות, והשנייה הייתה מחשבות שהסעירו אותו, והחמירו את כתמי התודעה שהם כעס, תשוקה וגאווה. בעוד שהוא התרכז והשתקע במחשבות המועילות, את המחשבות ההרסניות הוא הוא פסל על הסף ודחה מאיתו. כמו שרועי בקר דחפו מקלות בצלעותיהן של פרות שעמדו לרמוס נבטים צעירים בשדה, ומנגד הניחו לפרות שרעו באחו, גאוטמה שמר על תודעתו פן תסטה מדרך הסגולה.
גאוטמה בילה זמן רב סמוך לבתי קברות בהתבוננות בשלבים שונים של ריקבון הגופות, תוך כדי שהוא מכחיד את היצמדותו לגופו הפיזי. הוא חשב: "גופות אלה דומות לגופי, שעדיין מלא רוח חיים. הן מורכבות מעצמות, בשר, דם, מיצים, איברים פנימיים. וכל אלה עטופים עור, המזכיר שק. היצמדות התודעה לגוף כרוכה באכזבה, שהרי יגיע המועד להיפרד ממנו, בדומה לאדם שעוזב בית שנהרס. הגוף בר חלוף. אין טעם בוויכוחים – הדבר המשמעותי היחיד הוא לעקור מן התודעה את המקור לסבל, והוא הזדהות עם שם וצורה, אישיות וגוף".
חייו של הבודהה שאקיימוני (מהדורה שנייה)
כל הזכויות שמורות 2026, ישראל
© ולדימיר פיאצקי
© מאה נהרות Hundred Rivers
בכתיבת ספר זה השתתפו ולדימיר פיאצקי, חנן פיאצקי, סמדר פיאצקי, יהודית זבולון ושרה מגן.
