במאה החמישית לספירה נוסדה אוניברסיטת נלנדה, האוניברסיטה הבודהיסטית הגדולה בהיסטוריה.
בנלנדה היה ריכוז ענק של מלומדים , גם מתחומים שונים של הדהרמה הבודהיסטית, וגם מתחומים עולמניים שונים. נזירים סטודנטים למדו גם מקצועות דהרמטיים וגם מדעים כמו אסטרולוגיה, אסטרונומיה, הוודות שהן כתבי הקודש הקלסיים ההודיים, מתמטיקה, ואגרונומיה.
למעשה אוניברסיטת נלנדה בנוסף להיותה אוניברסיטה בודהיסטית , כללה גם את כל תחומי הדעת שהיו קיימים באותה עת. ריכוז גדול של מלומדים קבע סטנדרטים גבוהים מאד של ידע. אלפי סטודנטים למדו מקצועות שונים, ומסורות שונות של דהרמה תחת קורת גג אחת, מה שהביא להבשלה של ידע רב. לקראת המאה השתים עשרה היו בה מעל שלושה מיליון ספרים .
ריכוז כה גבוה של מלומדים וידע, השפיע על סין, והחל מהמאה השמינית על טיבט.
על ההיסטוריה של נלנדה אנו למדים מכתבים ויומנים של נזירים סיניים, שלמדו בהודו וסרילנקה. לתפיסתם הודו הייתה ארץ הטוהר של בודהה אמיטבהה שקיבלה ביטוי גשמי, מאחר והודו שכנה מערבית לסין, ועל פי המסורת הבודהיסטית במערב שוכנת ארץ הטוהר של בודהה אמיטבהה.
במאה השישית לספירה התרחשו אירועים רבים בסין שהרחיבו את מגוון התורות הבודהיסטיות שהיו קיימות בה. עד המאה השישית לפני הספירה, היו קיימות פרקטיקות של ארץ הטוהר, מסורות שהיו קרובות לאסכולת התרוודה.
במאה השישית לספירה הבודהיזם הועשר בעקבות פעילותו הנבונה של בודהידהרמה, מייסד מסורת צ'אן. בו זמנית פעל נזיר הקרוי ג'ה -יי, שהפך לפטריארך הראשון דה פקטו של מסורת חדשה שנקראה טיין טאי, על שם ההר בו דרש דהרמה. בהמשך מסורת זו הפכה לאחת המסורות המובילות ביפן. במסורת זו הוא סוטרת הלוטוס. היו גם קיימות מסורות של טנטרה בודהיסטית, שהיו נפוצות פחות.
במאה השביעית הופיע בסין נזיר בולט במיוחד, שמו שואן זאנג , שעשה מסעות רבים בהודו בכלל, ובנלנדה בפרט במשך שבע עשרה שנה. הוא עבר מרחקים גדולים, חווה סכנות רבות, והשקיע זמן רב בלימוד שפת הסנסקריט ולימוד טקסטים. במסעותיו הוא הביא לסין יותר מאלף טקסטים שונים בדהרמה, ותרגם את סוטרת הלב של הפרג'נה פרמיטה ( החוכמה הנשגבת) שאורכה היה כעמוד אחד. סוטרה זו מתמצתת את הדהרמה במשפטים קצרים כמו: "צורה היא ריקות וריקות היא צורה, רגש הוא ריקות וריקות היא רגש, דעותינו הן ריקות והריקות הן דעותינו, כוח הרצון, הסמסקרות, שאריות הרשמים הם ריקות, וריקות היא כוח הרצון, זיכרון ותודעה הם ריקות, וריקות היא זיכרון ותודעה. " חמשת מצבורי התודעה הם אך ורק ריקות והביטוי שלה. זיהוי ריקות זו מאפשר לבודהיסטוות לחצות את אוקיינוס הסבל. זיהוי זה נקרא המנטרה של הפרג'נה פרמיטה. כאשר אנו חוזרים על זיהוי זה כמנטרה, הוא מהווה גשר המסייע לנו לחצות את נהר הסבל.
בוהיסטים רבים נוהגים להעתיק את סוטרת הלב כדי לטפל בבעיות שונות בחייהם, והיא מהווה תרופה לסבל אותו הם חווים.
שוואן זאנג בעבודותיו סיפר על מסעותיו הרבים בגנדהרה ופרס . מסיפוריו ניתן ללמוד על קיומם של פסלים ענקיים של הבודהה השוכב למהאפרהנירוונה. פסלי ענק של בודהות עומדים שרדו עד המאה העשרים ואחת.
הטקסטים של שוואן זאנג נתנו השראה לנזירים אחרים שהביאו גם הם טקסטים רבים מהודו. כתוצאה מכך התגבש בימי הביניים קאנון גדול בסין שכלל גם את הקאנון הפאלי וגם טקסטים של מסורת המהאיאנה.
דוגמה להשפעת אוניברסיטת נלנדה על המדינות הבודהיסטיות הקרובות, הוא הסיפור על שני חברים נזירים קוריאנים, אי סאנג, וון היו , שרצו להעמיק את הבנת הדהרמה בקוריאה, ולהביא אליה טקסטים חדשים ופרקטיקות חדשות. אי סאנג יצא מקוריאה והביא אליה טקסטים בודהיסטיים רבים. הוא הפך להיות מלומד גדול ומוערך בקוריאה. לטקסטים שהביא הייתה השפעה רבה על התפתחות הדהרמה בקוריאה.
וון היו לעומת זאת נישאר בקוריאה ולמד דהרמה בדרך יוגית, בדרך של התרחקות מן העולם, ובדרך של התבוננות ישירה בטבע התודעה. החלטתו נבעה מחוויה חזקה ביותר שגרמה לו ללכת בדרך היוגית. הוא נהג לנדוד בין הערים והכפרים, באחד מנדודיו, בלילה, החלה סערה חזקה עם ברקים, רעמים וגשם חזק. הוא חיפש מקום מסתור, ומצא מערה חשוכה לתוכה הוא ניכנס. הוא חש פחד גדול. הוא מצא קערה שהייתה מלאה במי גשם, שתה את מי הגשם ונירגע. כאשר עלה הבוקר, הוא גילה כי מה שחשב כמערה היה בעצם מערת קבורה חצובה. הקערה ממנה שתה, הייתה בעצם גולגולת שהייתה בקבר. חוויה זו גרמה לו להבין עד כמה הקליטה החושית והרגשית את העולם היא אשלייתית. מה שהחושים והרגשות שלנו קולטים כמציאות הוא רק חלום, ורק מחשבותינו נותנות להם צורה. כאשר מגיע אור השמש, אור הידע אנו רואים שכל התופעות בעולם הן נעדרות מהות, והן אך ורק הבנייה של אשליה, הבנייה של הדמיון שלנו.
חוויה זו השפיעה רבות על ווון היו, ובעקבותיה הוא העמיק את הדרך היוגית, דרך ריכוז ועבודה מדיטטיבית עם אשליה , והפך לאחד האבות של הבודהיזם הקוריאני. אי סאנג ווון היו נחשבים לדמויות מפתח בדהרמה הבודהיסטית הקוריאנית ששרדה עד ימינו אלה.
מעניין לראות את ההקבלה בין הקשר בין שניהחברים הנזירים הקוריאנים, ובין הקשר בין שריפוטרה ומאודגליאיאנה, הנזירים החברים שסייעו לבודהה לייסד ולבנות סנגה יציבה. שריפוטרה התמקד בלימוד אקדמי ופילוסופי, והתווה מסלול ידע עבור הנזירים, בעוד מאודגליאיאנה סייע לתלמידים לפתור את הקשרים שלהם עם האשליות, לתת יחס נכון וניסיון נכון בעולמות דקים. ניתן לראות שדרכי הדהרמה אינן משתנות. משריפוטרה ומאודגליאיאנה עד הנזירים הקוריאנים עברו יותר מאלף שנה, אך דרכי הדהרמה לא השתנו. איחוד זה בין הידע היוגי הישיר והידע האקדמי הפילוסופי, נשמר בצורה טובה ביותר בנלנדה, מה שאפשר ללומדיה שהיו גם יוגים וגם פילוסופים לשמור על הברכות של הבודהה והמאסטרים של העת העתיקה .
במאה השמינית לספירה, תחת השפעת הסמכות של נלנדה, שליטי טיבט הזמינו מלומדים מנלנדה והודו על מנת שיתנו דרשות של דהרמה בודהיסטית בטיבט. עד המאה השמינית לספירה הדהרמה הבודהיסטית כמעט ולא הייתה נוכחת בטיבט, אך בגלל סמכותה של נלנדה ושמה שהלך לפניה , הזמינו שליטי טיבט את המלומדים לטיבט. החל מן המאה השמינית לספירה הדהרמה הבודהיסטית מתחילה להשתרש בטיבט באופן עמוק , עד כי היא הפכה לאחת המדינות המובילות בדהרמה הבודהיסטית. זרם הברכות , ריכוז הידע, וחיי הסנגה שניבנו בנלנדה השפיע לא רק על מצב הדהרמה בהודו. האור של תלמידי הבודהה הופץ לכל לכל הכיוונים. עד היום אנו נהנים מברכות אלה.
