שנטידווה היה משורר בודהיסטי שחי במאה השמינית לספירה. עבודתו ידועה בכל בתי הספר הבודהיסטים של אסכולת המהאיאנה, ונקראת בודהיצ'אריהאוואטארה, שמשמעותה היא הליכה לעבר החירות, או דרך הבודהיסטוות.
הספר בודהיצ'אריהאוואטארה מהווה מדריך המתאר את הדרך לפיתוח שש המידות התרומיות, ומתאר את הפרקטיקות המכינות את התודעה על מנת שתהיה מסוגלת ליישם את הדרך של הבודהיסטוות.
בפרק הראשון של הספר מהלל שנטידווה את הבודהיצ'יטה, שהיא רצון טוב ונחישות להגיע להארה, את הפרקטיקה, ואת תורת הבודהות. הוא מתאר את תהילת הדהרמה של הבודהות, ומדמיין שהוא מגיש את העולם על כל אוצרותיו, לבודהות של שלושת הזמנים, ומאחל שהם יברכו את העולם הזה. בפרק זה המשמעות העיקרית היא הכנת התודעה המוותרת על כל תשוקותיה, והדהרמות העולמניות, והגשתן אותן למורים, לסנגה ולדהרמה. הגשה זו גם מוותרת על חיפוש עולמני, וגם מבטאת הבנה עמוקה לחיפוש נכון, החיפוש אחר מצב הבודהה, אליו הוא מייחל להגיע. המטרה היא להיות מועיל לכל היצורים בהם הוא פוגש, ולהיות מסוגל לחסל ולהקטין את הסבל וסיבותיו.
בפרק השני מתאר שנטידווה את הפרקטיקה של החרטה על כל המעשים הרעים, על המחשבות הרעות , ועל הדיבור הרע, וגם את הסיבות לכך. חרטה זואמורה לעקור את הסיבות להתנהגות הרעה. הוא מדגיש כמה חשוב לפתח את ההבנה שמגרעות התודעה הן הגורמות להתנהגות רעה, ועלינו להתחרט לא רק על המעשים שנעשו, אלא עלינו לעקור גם את הסיבות להם: תשוקה, כעס וחמדנות. המטרה היא לחסל כל יסוד וזרע שיובילו למעשים רעים. הפרקטיקה של החרטה היא הפרקטיקה העיקרית בהכנת התודעה לדרך הבודהיסטוות. הבודהה הגדיר את המטרה כמצב בו התודעה אינה מסוגלת לעשות מעשה רע. כאשר אנו עוקרים את הסיבות להתנהגות רעה אנו חווים עונג שמיימי בליבנו, כבר בחיים הגשמיים. זהו עונג של חזרה לטוהר התודעה. מצבו של בודהיסטווה שהשלים את הפרקטיקה של החרטה הוא כמצבו של ילד שטרם פיתח התנהגויות רעות. אך בניגוד לילד רגיל הוא כבר אינו מסוגל לפתח רצון רע, ולכן הוא שקט ונהנה משלווה וסיפוק מתודעה טהורה, זו שאינה יוצרת רוע. למצב זה ניתן להגיע רק דרך תרגול והתבוננות עמוקה.
בפרק השלישי מתאר שנטידווה את הפרקטיקה הבאה לאחר הכנת התודעה ולפני יישום שש הפרמיטות זהו תרגול הבודהיצ'יטה. על פי משנתו של שנטידווה הבודהיצ'יטה היא הרצון לשחרר את כל היצורים מסבל, מן הבורות המהווה סיבה לסבל, מההתנהגות הרעה הכובלת אותם. שנטידווה מדגיש עד כמה חשוב שהתודעה תזכור ותטפח את הרצון לחסל את הבורות, להביא את אור הרגשות האינסופיים והכוונה הטובה כלפי כל היצורים. הוא משתמש במשפט המאפיין את כל הבודהיצ'ריהאוואטארה : " אני רוצה להיות הרופא והתרופה לחולה. אני רוצה להיות הגשר למי שמחפש את הדרך לחצות את נהר הסבל. אני רוצה להיות האוכל לרעב ובגד עבור המחפש כסות לגופו". שנטידווה ממשיך ברוח זו.
כאשר הוא מתאר את רצונו להיות רופא ותרופה עבור החולה, הוא מתכוון ליצורים החולים בבורות, ברצון רע, ובספיקות בערכם האבסולוטי של מעשים טובים. זו המחלה שפוגעת והורסת את התודעה ואת ליבם של בני האדם. כאשר שנטידווה רוצה להיות רופא, הוא בעצם רוצה ללמד אותם דהרמה. כאשר הוא רוצה להיות תרופה, הוא בעצם רוצה להיות הדהרמה עצמה. הנוכחות שלו תהיה התרופה ליצורים הסובלים.
הפרקים הבאים של בודהיצ'ריהאוואטארה מתארים בצורה עמוקה ופיוטית את פיתוח שש הפרמיטות. דרך זו מובילה למצב של חכמה על טבעית, למצב של חירות.
שמו של הספר הלך לפניו במסורת המהאיאנה הטיבטית הקרויה וג'רהיאנה, השמה דגש על טקסטים טנטריים. פירוש השם וג'רה הוא ברק. האנרגיה של הברק היא גם עוצמתית וגם מהירה. הווג'רה בווג'ריאנה מסמלת את הנחישות להגיע להארה כבר בחיים ואת ההתמדה בדרך זו. הספר התקבל בברכה גם בסין ביפן ובכל אסיה.
רעיון זה של הבודהיצ'יטה להיות הרופא והתרופה לכל חולה, הוא רצון של לב טוב שגם אדם שאינו מלומד יכול להבינו. מצד אחד התורה הבודהיסטית מורכבת ומגוונת, ולמידתה היא למידה אינסופית הדורשת מאמצים אדירים על מנת להכירה. יחד עם זאת ניתן למצוא את כל הטעם שלה במילותיו הפשוטות של שנטידווה, ברצון להיות רופא ותרופה לכל חולה. זהו הטעם המשותף לכל התורות הבודהיסטיות, והיכרות עימו היא יקרת ערך.
שנטידווה היה נזיר בנלנדה. חבריו במנזר זלזלו בו, וראו בו נזיר עצל, מאחר ולא השתתף בדיונים פילוסופיים, ולא נחשב מלומד מוכשר. חבריו לא היו מודעים לתרגול היוגי המעמיק שביצע.
במנזר היה קיים נוהג בו על כל נזיר היה לתת דרשה. כאשר הגיע תורו של שנטידווה , מתוך זלזול, ומתוך רצון לחוות בידור, בנו עבורו חבריו במה וכיסא כבוד ענק. שנטידווה שאל אותם אם היו רוצים שייתן דרשה על תורות אותן הם מכירים, הוא שהיו רוצים לשמוע דרשה על תורה חדשה. חבריו פרצו בצחוק וביקשו תורה חדשה. שנטידווה החל לדקלם את הפרקים של בודהיצ'ריהאוואטארה. כאשר שמעו הנזירים את תוכן הספר הם הוכו בתדהמה, והעניקו לשנטידווה כבוד גדול.
שנטידווה חש שמילא את תפקידו במנזר בכך שנתן דהרמה לחבריו. הוא הפך לנזיר שנדד ברחבי הודו, והתאמן בפרקטיקה יוגית. מסופר עליו שחולל ניסים והיה מכשף גדול, אך הנס הגדול שעשה בחייו והמתנה הגדולה ביותר שנתן הייתה הבודהיצ'ריהאוואטארה.
