במאה השמינית החל בטיבט איחוד של אזורים שונים למדינה אחת. כשמטרתו הייתה לאחד את כל האזורים תחת מערכת חוקים אחת, החליט מלך טיבט להביא את הדהרמה לטיבט. המניע היה מניע פוליטי. הודו הייתה אימפריה גדולה שקבעה את הסטנדרטים לאופן בו יש לנהל מדינה, ולאופן בו יש לשלב אורח חיים, תרבות ודת עם החיים הפוליטיים.
בתקופה זו היו קיימות שלוש מעצמות בודהיסטיות עולמיות: הודו , שמרכזה הבודהיסטי היה בנלנדה, וסין שליקטה ידע מהודו וסרילנקה גם יחד. בעקבותן חלק ממדינות האיזור כדוגמת טיבט החליטו גם הן לאמץ את הבודהיזם.
מלך טיבט בחר להזמין מלומדים מנלנדה שהייתה המרכז ללימודים בודהיסטיים, ובכך הוא חיקה את הקיסרים הסינים ששלחו את מלומדיהם לנלנדה, מתוך תקווה לזכות בהערכתם של השליטים הסינים. הוא הזמין מלומדים מנלנדה על מנת שיתנו הרצאות על דהרמה, וידריכו מתרגמים כיצד לתרגם את הדהרמה משפת הסנסקריט לשפה הטיבטית. מטרתו הייתה לקדם את טיבט מבחינה תרבותית ולהפוך אותה למדינה חזקה ומכובדת.
הדת שהייתה נפוצה בטיבט לפני ככניסת הבודהיזם נקראת בון. היא שרדה עד היום, אך התמזגה עם הבודהיזם.
לפני המפגש של עם הבודהיזם כללה דת הבון טקסי כישוף והקרבת קורבנות של חיות לאלים זועמים, נוהג שנגד את חוקי המוסר של הדהרמה הבודהיסטית. הנזירים המלומדים מנלנדה פגשו מסורת שהייתה מבוססת על מאגיה שחורה. הם הציעו לייסד מנזר בלאהסה שיהפוך לאקדמיה דוגמת נלנדה.החלטה זו נתקלה בהתנגדות חזקה בקרב האצילים שתמכו בבון. מאחר ולא ניתן היה להגיע להסכמה, ביקש המלך הטיבטי להזמין בודהיסטים מומחים לטקסים שיתנו מענה לבעיות העולמניות איתן התמודדו הטיבטים, אך באמצעים בודהיסטיים במקום אמצעים של מאגיה שחורה. הנזירים המליצו למלך על פדמהסמבהווה, שחי בגנדהרה, פקיסטן ואפגניסטן של היום. הוא היה מכשף ויורש מסורות המהאמודרה ודזוקצ'ן בו זמנית. הנזירים ראו בו כמי שיכול ללמד את הטיבטים טקסים שיחסלו אלימות, רדיפת בצע.
כאשר הגיע פדמהסמבהאווה לטיבט הוא נתקל גם בהתנגדות כוהני דת הבון לבודהיזם. הם חששו שהוא הגיע לבטל את הטקסים שלהם ואת האמונות שלהם, להרוס את הפסלים של השדים, אליהם נהגו להקריב קורבנות, לרדוף ולדכא את דת הבון. פדמהסמהווה עשה ההפך. במקום לסלק את הפסלים, הוא הציב אותם בשערי המנזר והעניק להם מעמד מכובד של מגיני הדהרמה. מעבר לכך, הוא נתן למתרגמים הטיבטים הדרכות כיצד לעשות טרנספורמציה של נטיות אלימות וזועמות, נטיות לרדיפת בצע וחיפוש אחר עונג עולמני, לנטיות טהורות. הוא לימד אותם גם טכניקות מדיטטיביות וגם טקסים שנועדו לתמוך במדיטציה.
פדמהסמבהאוה לימד לרתום את הכוח ההרסני להחרבת הבורות, ומגרעותיו של האדם. לכן האלים האלימים הופכים לאלים המביאים את אור הדהרמה והורסים חושך ופחד. האלים הזועמים הופכים להיות אלים המפיצים אור ונותנים תקווה לכל יצור הסובל מפחד ותסכול. הטקסים להגשת מנחות לאלים שלימד פדמהסמבהאווה כבר לא כללו מנחות של בשר חיות אלא הקרבת האגו והתכונות הרעות של התודעה. האלים הזועמים רומסים, זוללים וקורעים לגזרים את האגו של האדם. .
כך חונכו התלמידים הטיבטים של פדמהסמבהאווה להפנות את הנטייה לאלימות למטרה נכונה. במקום קורבנות של חיות לימד פדמהסמבהאווה להגיש כמנחות לאלים קמח, אורז, גהי (חמאה מזוקקת) וכולי. פדמהסמבהאווה הסביר שהאוצרות הגדולים שיכול האדם להשיג הם סיפוק, שביעות רצון וחכמה. בנוגע לרדיפת בני האדם אחר עונג מיני ואושר זמני, הסביר פדמהסמבהאווה שעל האדם להקסים את רגשותיו לא באמצעות אושר זמני, אלא בחיפוש אחר ארצות הטוהר, ארצותיהם של הבודהות והטארות. אדם המאוכזב מערכים עולמניים , יכול למצוא מחסה בעונג שאינו משתנה, ואינו תלוי במזל. זהו העונג של שלוות התודעה, האושר האמיתי המלווה את האדם בעולם הזה ובעולם הבא.
פדמהסמבהאווה השאיר לטיבטים את כל הטקסים, התורות והאלים, אליהם היו מורגלים. הוא לא הרס שום אמונה שלהם ,אך השתמש בתחבולה כמאמר האסטרטגים הסינים: להשאיר את הבית, ולגנוב את העמודים התומכים. הוא השאיר את צורתה החיצונית של דת הבון, אך החליף את כל מהותה. במקום להגיש מנחות עם קורבנות של חיות , כדי להשקיט את הרוחות, הטקסים הבודהיסטים נועדו להרגעת רוחות המקום, באמצעות דרשה של דהרמה.
תורתו של פדמהסמבהאווה הביאה לרפורמה בדת הבון. חלק מנזירי הבון הלכו בדרכו של פדמהסמבהאווה וייסדו דת שנקראה בון לבן לעומת בון שחור שהשתמש במאגיה שחורה. עם הזמן קיבל הבון הלבן השפעה גדולה יותר ויותר, והיום הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהבודהיזם הטיבטי. יש עדיין המשתמשים במאגיה שחורה, אך הדבר נעשה בסתר.
הגעת המלומדים מנלנדה, והגעתו של פדמהסמבהאווה לטיבט הוו את היסוד לבודהיזם הטיבטי.
