מסורת הקגיו היא אחד האוצרות של נלנדה, שנמזג מהכלי של נלנדה לכלי של הבודהיזם הטיבטי, ובו הוא נשמר יותר מאלף שנה, והוא שמור עד ימינו אלה.
ראוי לציין שבנלנדה נלמדו כל המסורות הבודהיסטיות. גם תהרוואדה , גם מסורות של סוטרות של מהאיאנה, גם מסורת הטנטרה ומסורות מדיטטיביות יוגיות, כל המסורות האלה התקיימו יחדיו בכלי רב הערך ששמו נלנדה. האור של נלנדה לא כבה . למרות ההרס של הכלי החיצוני, האור של נלנדה ממשיך את דרכו בחלל האינסופי, כפי שנכתב בסוטרת הלוטוס: דרשתו של הבודהה לעולם אינה נגמרת.
פירוש השם קגיו בטיבטית, הוא המסורת שבעל פה. מסורת זו ומייסדיה ידועים בשמותיהם הטיבטיים, מכיוון שמסורת זו שרדה רק בטיבט. בתקופה בה עברה הדהרמה הבודהיסטית דיכוי, למסירת המסורת בעל פה ממורים מוסמכים לתלמידים מיומנים, הייתה חשיבות מכרעת לתהליך שמירת הדהרמה. מורים טנטריים ויוגים העדיפו למסור את הידע שלהם בעל פה, גם כאשר כתיבת טקסטים כבר הייתה ידועה במסורות בודהיסטיות אחרות . הסיבה היא שטנטרה ויוגה מתמחות בטכנולוגיות מדויקות של עבודה עם גוף ואנרגיה, שלימודן דורש ליווי צמוד של המורה .
ידוע על מספר אבות של מסורת הקגיו שחיו בהודו. היוגי הידוע שחי במאה העשירית היה טילופה. הוא השתייך למעמד הברהמינים, אך כבר בגיל צעיר נמשך לדהרמה הבודהיסטית. בגלל צבירות טובות מחיים קודמים היה קשוב מאד לבת הקול השמיימית, וקיבל הדרכות רבות ממורים שמיימיים באופן טלפתי.
בחזיונותיו ביקר טילופה בעולמות שמיימיים שם פגש דאקיני, אלות חכמה זועמות. אחת מאלות אלה הייתה הוג'רה יוגיני, הטארה האדומה. באחד מחזיונותיו ראה טילופה את ארמונה של הוג'רה יוגיני. המשרתת שלה הכניסה אותה לאולם הראשי של הארמון, שם ראה טילופה את הוג'רה יוגיני. היא הפכה אותו להברה מנטרית, הניחה את אותיותיה על לשונה, ובלעה אותן בו ברגע התעורר טילופה בליבה של הוג'רה יוגיני. כאשר היה טילופה בתוך ליבה של הטארה האדומה, הוא קיבל הדרכות רבות מכל חמש המשפחות של הטארות והבודהות, שהסבירו לו את הדהרמהבזמן קצר ביותר, זמן של הרף עין. לאחר מכן החזירה אותו הטארה האדומה לעולם הגשמי בנשיפה.
טילופה שהיה מלא בידע מדיטטיבי, חש צורך לוודא את הידע שקיבל דרך החיזיון. הוא למד אצל מורים יוגים גדולים על מנת לוודא שהידע שקיבל אינו דמיון שווא. באמצעות לימודיו, הוא הסיר את הספק שהיה בליבו, כאשר מצא שהידע שקיבל מהדאקיני היה זהה במהותו לידע שקיבל ממוריו.
גם כאשר הפך טילופה ליוגי ומלומד מעמיק, הוא לאזכה להכרה במשך זמן רב , אך התמיד ביישום ההדרכות של הדאקיני. מקבץ התורות שקיבל טילופה מהדאקיני היה ההמשך של תורת המהאמודרה, שייסדו סראהה ואישתו.
טילופה נשא אישה שהייתה בעלת בית מלאכה להפקת שמן שומשום. . באחד משיריו הוא תיאר כי כפי שהוא כבש שומשום והפיק ממנו שמן בבית המלאכה של אשתו, כך הוא הפיק מהסמסקרות שלו תודעה טהורה.
אשתו של טילופה הייתה גם היא דאקיני, בעלת חכמה על טבעית. הם תרגלו יחד, עד שהגיעו להפנמת הידע העל טבעי: הידע של הלידות הקודמות, הידע של חוק הקארמה, כלומר הידע של הלידות הבאות, והידע הישיר של תודעה טהורה מבורות.
טילופה נחשב בטיבט לאביה השורשי של מסורת הקגיו, מכיון שתלמידי תלמידיו העבירו מסורת זו מהודו לטיבט, ובזכותם היא שרדה. טילופה נהג להזכיר לתלמידיו , כי כאשר קיבל ידע על טבעי בחזיונו, הזכיר לעצמו יום יום שהחיים עלולים להסתיים באופן פתאומי. אף אדם אינו יודע מה יגיע מהר יותר, המוות או יום המחרת. לכן חשוב לזכור עד כמה חשוב הזמן, וחשוב להעביר את הדהרמה בצורה מעשית, כדי שהאדם הלומד אותה יהפוך להיות דהרמה רג'ה, האדם השולט ביכולות הדהרמה, אדם המתרגל דהרמה ומיישם אותה.
הוא גם הנחה את תלמידיו תלמידיו לא להיסתפק בהבנה אינטלקטואלית של הדהרמה. סיפור הגעתו של המלומד נארופה לטילופה מדגים הנחיה זו.
נארופה היה מלומד הודי גדול, פרופסור בנלנדה, ולימד תלמידים את מסורת הטנטרה, וסוטרות של מהאיאנה. פעם כאשר עיין בטקסטים , נכנסה לחדרו אישה זקנה שלא הכיר. הדאקיני שאלה את נארופה אם הוא מבין את מה שהוא קורא. נארופה הסתכל על הטקסטים, וענה לאישה הזקנה בביטחון שהוא מבין. האישה חזרה על שאלתה כשהיא צוחקת, ואז התבונן נארופה בכתוב, וגילה לתדהמתו שאינו מבין דבר מן המילים וממשמעויותיהן. האישה הזקנה ירקה על הטקסט. נארופה הבין שהוא אינו אוחז בידיו רק טקסט, אלא אוצר שהוא מעבר להערכה או תיאור. הוא שאל את האישה הזקנה כיצד יוכל לטהר את התודעה ולהגיע לחכמה על טבעית. האישה הזקנה הדריכה אותו לחפש את טילופה ונעלמה אז הבין נארופה שהאישה הזקנה הייתה דאקיני, שהתגלתה אליו, והחל לחפש את טילופה.
הוא גילה שהמשימה לא הייתה פשוטה. באורח מסתורי, בכל פעם שחשב שהוא מתקרב למצוא את טילופה, גילה שהוא התרחק ממנו. הייתה לנארופה ההרגשה שהוא הולך אל קו האופק, וככל שניראה לו שהוא מגיע אליו, האופק מתרחק. בדרכו למצוא את מורהו טילופה ,עבר נארופה חוויות רוחניות רבות, באמצעותן לימד אותו טילופה כיצד יש ללמוד ולהעריך את הדהרמה.
מסופר כי באחד מחיפושיו אחר טילופה, הגיע נארופה לנווה מדבר פורח ועשיר במים בו שכנה עיר. הוא שהה בנווה המדבר לנוח זמן מה. אנשי המלך של נווה המדבר שיבחו את נארופה כמלומד ידוע ששמו הולך לפניו, והמליצו למלך להקשיב לדרשותיו. כאשר הקשיב המלך והיה שבע רצון מדרשתו של נארופה, הוא הציע לו ללמד את תושבי העיר דהרמה. המלך גם חיתן את נארופה עם ביתו.
נארופה שחש גאווה על התפקיד שהוצע לו , בעצם הפך להיות ציפור בכלוב זהב. לאחר זמן מה בת המלך נטשה את נארופה. בנוסף סר חינו בעיני המלך, שהחל לבקר אותו ואת דרך הוראתו, ולבסוף גרש אותו מן העיר למדבר. נארופה שחש זעם ועלבון על בגידת המלך וביתו, קילל אותם. בו ברגע, כל העיר והארמון נעלמו כהרף עין. הוא מצא עצמו לבדו במדבר, ללא סימני חיים.
באותו הרגע הופיע בשמים טילופה בצורה בגוף המפיץ אור , והסביר לנארופה שקללה אחת יכולה להרוס את כל הישגיו הרוחניים של אדם. מעשה שהוא תוצר של זעם הרס את כל העיר הקסומה של הדהרמה שבנה נארופה. הוא המשיך והסביר כי נארופה ראה פאטה מורגנה , ותוך כמה שניות עברו שנים מספר בהן הוא הגיע לשיא התהילה, ואיבד הכול. כאלה הם החיים. העיר הקסומה שראה נארופה הייתה רק בדמיונו. המלך בעצם היה האנוכיות שלו, ובת המלך שבגדה בו הייתה החוכמה העולמנית המספרת כמה חשוב להצליח בעולם הזה. נארופה מצא עצמו מאמין לסיפור של עצמו, והשתמש בדהרמה כדי להאדיר את עצמו, הוא שרף את העולם שבנה, ונותר אך ורק עם הקללה אותה נשא עימו.
לאחר תקופה מסוימת קיבל טילופה את נארופה כתלמידו, והמשיך ללמד אותו את הדרך המעשית של הדהרמה.
בשלב מסוים חש נארופה ספיקות אם הדרך בה הוא הלך היא הדרך הנכונה עבורו. הוא ביקש מטילופה ברכה שתסיר את הספיקות מליבו. טילופה חלץ נעלו והיכה בה את נארופה. בו ברגע הבין נארופה עד כמה החיפושים שלו אחר ברכה נוספת היו מיותרים. הוא הבין מטילופה כי המחפש ברכה נוספת שתמתיק את החיים בדהרמה הוא טיפש. באותו רגע חש נארופה שהספיקות נעלמו. בעצם טילופה לימד את נארופה , לא לנסות להמתיק את הדבש.
התלמידה שהשפיעה על מסורת הקגיו באופן משמעותי הייתה ניגומה ככל הנראה היא הייתה אחותו של נארופה. גם נארופה וגם ניגומה למדו תורות יוגיות שקיבלו מטילופה, תורות שהוו אוסף, והפכו לאחד האוצרות היקרים של אסכולות שונות בכל טיבט. אוסף זה קרוי שש היוגות של נארופה, או שש יוגות של ניגומה.
ניגומה הייתה יוגיני עם כוחות מאגיים אדירים. סיפור המדגים את כוחה סופר על ידי אחד היוגים שקיבל ממנה את התורה. יוגי זה למד במשך עשרים שנה אצל מורים מובילים בהודו. יחד עם זאת הוא חווה מכשולים שמנעו ממנו לראות את העולם השמיימי, את עולם האלים. הוא הבין היטב את הפילוסופיה הבודהיסטית, וידע להרגיע את התודעה באמצעות המדיטציה. אך כוח החיזיון לא היה פתוח בתודעתו. אחד המורים שלו המליץ לו לפנות לניגומה. היוגי פנה לניגומה, וביקש ממנה לברך אותו על מנת שיוכל להגיע לידע על. ניגומה חייכה, אותו חיוך שחייך טילופה המורה שלה, ושל אחיה נארופה. ניגומה השתינה בקערה מגולגולת, ונתנה לו לשתות את השתן. ברגע שהיוגי לקח לגימה מן השתן, והתבונן בשתן שהיה בקערה, הוא ראה בשתן עצמו כבמראה, השתקפות של כל העולמות השמיימיים. הוא ראה בשתן את כל המנדלות ואת חמש משפחות האלים והטארות. כאשר ראה כל זאת, נעלם הפחד בו חי שמא לא יגיע להארה.
ראוי לציין כי השתן היה ידוע, וידוע גם כיום כתרופה בהודו וגם בעולם. יש לשתן סגולות, מאחר והוא מופק בגוף באמצעות הכליות המטהרות את הדם מהפסולת המצטברת בו, ומתפקדות גם כמסננים. הכליות הן מאגרים של כוח החיים. כוחן של הכליות מהווה מדד לכוחו של האדם, ליכולת שלו לחיות חיים ארוכים, ולכמות האנרגיה שבגופו. בדרך כלל משתמשים בשתן לגירוש פחדים ובהלה. הפחד בדרך כלל מופיע כאשר יש מתח וירידה בתפקוד הכליות. כמו כן משתמשים בשתן לבעיות בכיס המרה, ומערכת העיכול, מאחר והשתן מכיל גם נוזלי מרה. כמו בכל תרופה יש להשתמש בשתן בזהירות.
מאחר וניגומה הייתה אישה מוארת, ועם השתן היא העבירה לו את בירכת הנוכחות שלה.
המסר הנוסף שניגומה העבירה ליוגי , עם החיוך שחייכה היה: היוגי חיפש במשך עשרים שנה שמיים שהיו מרוחקים מליבו, ולכן לא הצליח. בשתן שנתנה לו לשתות, הוא ראה שכל השמים הם רק השתקפויות בשתן שלה. כך הפסיק היוגי להפריד בין התודעה שלו לבין השמים. הוא הפסיק לחפש את השמים הרחק ממנו, וזיהה שהשמים נמצאים בו ומשתקפים בשתן של המורה.
ידוע שניגומה, אחיה נארופה, והמורה שלהם טילופה שהו רבות בבתי קברות על מנת ללמוד את ארעיות החיים. כך הם נפטרו מפחד המוות, ונפטרו גם מהפחד מהחיים. כאשר נפטרים מפחד המוות, מתפנה כוח להתמודד עם חיים מלאי סערות.
למרות שהיו מורים רבים שלמדו אצל טילופה והשתייכו למסורת הקגיו, העברת הדהרמה מהודו לטיבט מיוחסת לנארופה וניגומה, מכיוון שמסורת הקגיואותה תרגלו בטיבט, נמסרה על ידי תלמידים של נארופה, או תלמידים של ניגומה.
