אחד התלמידים הטיבטיים של נארופה וניגומה היה מרפה המתרגם, שהגיע להודו לאסוף טקסטים בודהיסטיים, כשהיה בן ארבעים. מרפה וטיבטים נוספים גויסו על ידי מלך טיבט, על מנת שיצאו למסע מטיבט להודו, ויביאו משם טקסטים בודהיסטיים. המסע נחשב יוקרתי , אך מסוכן. המתרגמים קיבלו חול זהב, שהיה תשלום בינלאומי, ועימו שילמו לשומרי ראש שיגנו עליהם מפני שודדים, למורי דרך. הם השתמשו בחול הזהב גם לצורך הגשת מנחות למורי הדהרמה. מטרת מסעם הייתה להגיע לנלנדה וללמוד מהמורים היוגים את תורותיהם. היה עליהם ללמוד בראש ובראשונה את שפת הסנסקריט כדי שיוכלו לתקשר עם המורים ולקרוא את הטקסטים. הם החלו את לימודי הסנסקריט ועקרונות בסיסיים של הפילוסופיה הבודהיסטית עוד בטיבט.
המניע של מרפה ללמוד בנלנדה היה מניע כלכלי. מרפה היה איכר אמיד בעל אדמות. הוא החליט לנצל את הצעת המלך ללמוד בנלנדה, ובכך הוא האמין שיוכל להתעשר ולזכות בכבוד ותהילה. מרפה ועמיתיו קיבלו בטיבט את ההכשרה הבסיסית שהייתה נחוצה להם. לאחר שנה של לימודים, היה כשיר ללמוד בהודו. כאשר הגיע מרפה להודו, הוא המשיך בלימודים מעמיקים בשפת הסנסקריט. לאחר מכן הוא פנה למורים יוגים מנלנדה, הגיש להם מנחות, והעלה על הכתב את הדרכותיהם. בשלב מסוים כאשר רצה מרפה לקבל את התורות הטנטריות העליונות, הפנו אותו מוריו לנארופה. מרפה העלה על הכתב את כל ההדרכות שקיבל מנארופה, ותרגם אותן משפת הסנסקריט לטיבטית. כתביו היו עבורו אוצר יקר ערך, מקור לעושר וכבוד עתידי בחייו העולמניים. כאשר נותר למרפה חול זהב שהספיק רק לחזרה הביתה, הוא נפרד מנארופה ויצא למסע. בדרך חזרה לטיבט, פגש את אחד מעמיתיו המתרגמים. בדרכם כאשר שטו במעבורת, על מנת לחצות נהר, הפיל עמיתו של מרפה לנהר את ארגז הטקסטים שאסף מרפה . הוא העמיד פנים שעשה זאת בטעות, אך מרפה הבין שהוא לא רצה לחלוק עפם מרפה את הרווחים הכספיים, ואת הכבוד והתהילה שהיו מנת חלקם של החוזרים מהודו, וכי הוא השתוקק לקבל רווחים אלה לעצמו בלבד.
מרפה חווה את מה שקרה כאסון, אך הצליח לשכנע את המממנים של מסעות אלה לאפשר לו לעשות מסע נוסף על מנת להביא את התורות הכתובות לטיבט.
מרפה עשה מסע נוסף להודו והגיע לנארופה. הוא סיפר לנארופה את מה שאירע לו, וביקש לקבל מחדש את התורות. נארופה הגיב הפעם בקרירות ובריחוק , והתנהג כאילו כלל לא הכיר את מרפה. הוא הסביר למרפה כי לא יוכל ללמד אותו, וכי אינו מתאים להיות המורה שלו. הוא הציע לו ללמוד אצל מורה אחר ששמו קוקוריפה, שפירוש שמו הוא "החי בין הכלבים", והיה תלמידו של טילופה.
בניגוד לנארופה, קוקוריפה חי באי קטן באמצעה של ביצה ,שהכילה אדים רעילים. קוקוריפה ניראה כיוגי משוגע, כקבצן. הוא היה מוקף כלבים, וייתכן שאף ניזון מבשרם. מרפה התגורר באי במשך מספר חודשים, במהלכם למד אצל קוקוריפה. הלימודים היו עבורו סיוט. הכלבים הסתובבו לידו ונבחו, קוקיריפה מלמל הדרכות, וקטע אותן לעיתים קרובות לטובת התעסקות בכלבים.
קוקוריפה בשיעוריו עם מרפה המעיט בערכו של נארופה כמורה , ואמר שנארופה אכן יודע מעט דהרמה, דברים שהכעיסו את מרפה. יחד עם זאת מסר קוקיריפה את כל התורות שביקש מרפה והודיע לו שהגיע זמנו לחזור ללמוד אצל נארופה.
כאשר סיפר מרפה לנארופה את קורותיו אצל קוקוריפה, ענה לו נארופה שאכן קוקוריפה יודע מעט דהרמה, אך הוא גאה מידי. כאשר שמע מרפה את דברי נארופה, חשב בליבו שאולי מורים גדולים אלה נוהגים לדבר כך האחד על השני. נארופה שאל את מרפה כיצד הרגיש כאשר קוקוריפה אמר את אותו הדבר עליו, השיב לו מרפה כי הרגיש כעס. ואז שאל נארופה את מרפה כיצד הוא הרגיש כאשר אמר נארופה את אותו הדבר על קוקוריפה, ענה לו מרפה כי חשב שכך נוהגים המורים הגדולים לדבר האחד על השני.
נארופה הודיע למרפה שהוא יהיה המורה שילמד אותו, וכי הקשר הקארמטי של מרפה אתו חזק יותר מאשר הקשר של מרפה עם קוקוריפה. נארופה הסביר שהוא שלח את מרפה לבדוק מיהו המורה השורשי של מרפה.
כאשר חזר מרפה ללמוד אצל נארופה, נתן לו נארופה את אותן התורות אותן הוא קיבל ממנו כאשר הגיע אליו לראשונה. מרפה הודיע לנארופה שמאחר וחול הזהב שהגיש כמנחה אזל, עליו יהיה לחזור לטיבט. נארופה השיב למרפה כי הוא אינו זקוק לחול הזהב אל מנת ללמד דהרמה, וכי הוא יכול להפוך את כל הקיום לזהב. נארופה אז גילה למרפה את הארץ הטהורה הבנויה מאבני חן וזהב, כפי שעשה הבודהה עבור אננדה. הוא המשיך ללמד את מרפה, אך הפעם מרפה לא כתב את התורות בידו אלא חרט אותן בליבו.
כך נעלם המניע העולמני של מרפה. הוא הבין עד כמה מגוחך הוא להשתוקק לתהילה והון. הוא הבין שערכה של הדהרמה גבוה בהרבה מכל האושר והעושר העולמניים. מאז השתמש מרפה בכוחות העולמניים אך ורק על מנת לשרת אחרים.
שינוי זה שחווה גרם לו להבין שהתנהגותו של עמיתו שהפיל את הטקסטים לנהר, הייתה בעצם ברכה. הוא הבין שהמניע הקודם שלו היה שגוי, אך הקארמה הקודמת שלו, הייתה טובה ואפשרה להתגבר על המניע העולמני , ולקבל את הברכה מנארופה. נארופה זיהה את המניע השגוי של מרפה, אך גם זיהה את הקארמה הטובה מחייו הקודמים, שתאפשר לו לקבל את הדהרמה בלב טהור. הוא ברך אותו באובדן המזל העולמני, על מנת שיוכל לחזור וללמוד לעומק את הדהרמה.
כאשר חזר מרפה לטיבט, הוא הפך , לא מרפה המתרגם, או מרפה המלומד, אלא למרפה היוגי הגדול השולט לא רק בפילוסופיה של הדהרמה, אלא גם בפרקטיקה.
בזכות הפנמתו העמוקה של מרפה את הדהרמה, שגשגה מסורת הקגיו. כיום מסורת הקגיו היא מיזוג של כל הזרמים שהביאו המורים שלמדו אצל נארופה וניגומה. השושלת המהווה את עמוד התווך של כל הזרמים, היא השושלת שייסד מרפה.
מרפה לימד תלמידים רבים. התלמיד המוכשר ביותר, והמשפיע ביותר על ההיסטוריה של הבודהיזם הטיבטי, היה מילרפה שנחשב ליוגי הדגול ביותר בטיבט, ולו תיוחד ההרצאה הבאה.
