פרק 16
יום אחד, אחת ממשרתיו של אנאטהפינדיקה המממן בישר לבודהה שאדונו נפל למשכב ונמצא על סף מוות. הוא הפציר בבודהה לשלוח אליו נזירים שידריכו אותו לקראת מותו המתקרב ובא. הבודהה נענה לבקשתו ושלח אליו את שאריפוטרה ואננדה.
"מה שלומך? אנחנו מאחלים לך רפואה שלמה," פנו שאריפוטרה ואננדה לאנאטהפינדיקה.
"מצבי לא משתפר. אני עומד למות. קראתי לכם כדי להספיק לשמוע את דרשתכם," ענה אנאטהפינדיקה.
"דמיין איש שהחזיק בכד. היו לו מים, חלב וחמאה, והוא מילא את הכד ומזג לשכניו מים, חלב או חמאה מהכד. והנה הכד נשבר. האם ייגרם נזק למים, לחלב או לחמאה?" שאל שאריפוטרה.
"לא יקרה להם מאומה. הרי הם נמזגו מתוך הכד ואינם תלויים בו עוד," השיב אנאטהפינדיקה.
"אכן כן," אישר שאריפוטרה, "כך גם כוחות החיים והנתינה שביצעת, כל אלה בלתי-תלויים בגופך, ולא ייפגעו עם מותו. נתינתך לאחרים היא זו שתקבע את עתידה של תודעתך".
כאשר שמע זאת אנאטהפינדיקה, הוא התמלא שמחה, ובאותו הערב הלך לעולמו בלב שקט.
באותו לילה, הבודהה שהה במדיטציה בגבעה בחורשת ג'טה. במהלך ההתבוננות, התגלה אליו אל זוהר, שהקיף אותו שלוש פעמים עם כיוון השעון לאות כבוד, ונעלם בשמי הלילה. בבוקר, סיפר הבודהה לאננדה על מה שארע.
"ללא ספק, זה היה אנאטהפינדיקה!" קרא אננדה.
"אכן כן," הסכים הבודהה.
בכל שנה, עם הגעתה של עונת הגשמים, שנמשכה מספר חודשים, נאלצו הנזירים להפסיק את נדודיהם ולהישאר במקום אחד. במהלך תקופה זו הם היו מנותקים לחלוטין מהסביבה, ועל כן, היו תלויים במזון ובאמצעי המחייה שסיפקו להם הספונסרים. אדון אחד בעל נחלות הזמין את הבודהה וקהילתו להתארח באחוזתו בעונת הגשמים. אולם, כאשר הגיעו הבודהה והנזירים לאחוזה, הם גילו שערים נעולים. בעל הנחלות, התגורר באורח קבע באזור אחר. הוא השתמש באחוזה לצורך לינה והחלפת סוסים בעת שהיה עוצר במסעותיו. התברר, כי הוא שכח את הבטחתו, ולא דאג לאספקת המזון. הבודהה ותלמידיו נקלעו לבעיה קשה. הגשמים הכבדים לא אפשרו להם לנוע למקום אחר, בו יימצא עבורם מזון ומחסה. אלמנתו של הסייס, גילתה תושייה רבה. היא הציעה לקהילה כולה להשתכן באורווה, והאכילה את הנזירים במספוא - המזון היחיד שנמצא ברשותה. תושייתה של אלמנת הסייס, ונדיבות ליבה, הם אשר מנעו מהם לגווע ברעב.
ויסאקהה, כלתו של סוחר עשיר, אהבה להאזין לדרשותיהם של הנזירים, ונהגה להזמינם לביתה, כדי לשמוע מפיהם את הדהרמה. היא נהגה להגיש לנזירים מנחות נדיבות. התנהגותה של הכלה, עוררה את כעסו של חמה - מיגארה, שהיה קמצן, ועל כן, והתייחס למנחות אלה, כאל בזבוז של משאבי המשפחה. יום אחד, החליט מיגארה לברר מה מספרים הנזירים לכלתו, וכאשר הגיעו, כשאננדה בראשם, הוא הסתתר מאחורי פרגוד, והחל לצותת לדרשתם.
"מי שמבקש להגיע לשלווה," החל אננדה את דרשתו, "עליו להשתחרר מחמשת המכשולים: חמדנות, רצון רע, היאחזות עיקשת בדעות קדומות והשקפות קיצוניות, אי-שקט וספק בערכם האבסולוטי של המעשים הטובים.
אדם אחוז חמדנות משול לעני מרוד. הוא לווה כספים ומשקיע אותם בהקמת עסק. הוא עובד בחריצות, העסק שלו משגשג, מה שמאפשר לו לפרוע את חובו, ולכלכל את עצמו ואת אשתו. כזה הוא מצבו של מי שהשתחרר מחמדנות. הוא לא מקנא באחרים ונהנה מאוצר השלווה.
אדם נגוע ברצון רע משול לחולה שלקה במחלה קשה ושוכב על ערש דווי. הודות לטיפול נכון הוא מבריא, עיכולו משתקם, וגופו מתמלא חיוניות. כזה הוא מצבו של מי שהחלים מרצון רע. הוא לא מענה את עצמו ולא את הזולת.
אדם הכבול בהיאחזות עיקשת בדעות קדומות והשקפות קיצוניות משול לאסיר בכלא, שסובל מכבילותו, שנכפתה עליו עד קץ ימיו, כך הוא מאמין. הודות לצירוף מקרים מוצלח, ובזכות דורשי טובתו, הוא משתחרר ממאסרו. כזה הוא מצבו של מי שהשתחרר מהיאחזות עיקשת בדעות קדומות והשקפות קיצוניות. הוא מאושר.
אדם המיוסר על-ידי אי-שקט משול לעבד התלוי ברצון אדוניו. והנה, הוא יוצא לחופשי ורשאי ללכת לאן שחפץ ליבו. כזה הוא מצבו של מי שנפדה מאי-שקט. הוא חווה עונג ושמחה.
אדם הסובל מספקות בערכם האבסולוטי של המעשים הטובים משול לסוחר עשיר שמפלס את דרכו בסבך יער, וחושש פן שודדים יתקפו אותו. לבסוף, הוא מגיח מן היער ושב אל הכפר. כזה הוא מצבו של מי שדחה מעליו את הספקות בערכם האבסולוטי של המעשים הטובים. הוא מתנחם ונרגע.
מי שהתגבר על חמשת המכשולים משול לאדם שנמשח למלך ואין לו אויבים".
דברי הדהרמה חיממו וריככו את ליבו של מיגארה, והוא יצא מתוך מחבואו, כשדמעות זולגות על לחייו, וקרא:
"רק כעת, לאחר ששמעתי את דברי הדהרמה, נולדתי באמת. עד עכשיו הייתי כמו מת! כלתי, שגילתה אורך רוח כלפיי למרות התרסותיי נגדה, ילדה אותי לחיים קדושים".
כך הפך מיגארה לאחד ממממני הסנגהה, וכלתו זכתה לכינוי "אימו של מיגארה". השנים חלפו, ואמו של מיגארה הלכה לעולמה. הבודהה נהג לכבד את זכרה, ולתרגל מדיטציה בסמוך לקברה בכל פעם שביקר באזור.
חייו של הבודהה שאקיימוני (מהדורה שנייה)
כל הזכויות שמורות 2026, ישראל
© ולדימיר פיאצקי
© מאה נהרות Hundred Rivers
בכתיבת ספר זה השתתפו ולדימיר פיאצקי, חנן פיאצקי, סמדר פיאצקי, יהודית זבולון ושרה מגן.
