משל הצב והתן

סמיוקטה אגמה 1167

​כך שמעתי.

פעם אחת, כשהבודהה עצר בפארק גהוסיטה שבאיזור קוסאמבי, הוא סיפר לתלמידיו משל: "היו היה צב שהגיח מתוך נהר ונח על גדתו. לפתע, תן רעב ששוטט בחיפוש אחר מזון הבחין בצב וזינק לעברו כדי לצוד אותו. הצב קלט את הסכנה המתקרבת ומשך פנימה לתוך שריונו את ששת איבריו, והתן נשאר ליד טרפו בתקווה שהוא יוציא את ראשו, רגליו או זנבו. התן השתוקק לארוחה, אך כמה שהוא לא חיכה, הצב לא הוציא לא את ראשו, לא את רגליו ולא את זנבו. לבסוף, התן הרעב והזועם עזב את המקום".

הבודהה פנה לתלמידיו: "נזירים! דעו שכך גם אורב לכם שד הבורות הזדוני, שרק מחכה שעיניכם ישתקעו במראות, אוזניכם ישתקעו בקולות, אפכם ישתקע בריחות, לשונכם תשתקע בטעמים, גופכם ישתקע בתחושות, ושכלכם ישתקע במחשבות, והוא רוצה לפלוש דרך ששת שערי החושים. לכן, נזירים, אם תשגיחו על העיניים שלכם ותגיבו באיפוק למראות שונים, שד הבורות הזדוני לא יוכל להשתלט עליהן. הדבר נכון גם לגבי האוזניים, האף, הלשון, הגוף והשכל. חושיכם יוותרו מוגנים מפני פלישה, כמו שהצב היה מוגן מפני התן".

הבודהה סיכם את דרשתו בשיר:

"מהתן נזהר הצב
ובשריון מסתיר את איבריו.
הנזיר מטפח רצון טוב
ומכנס את חושיו ורגשותיו.
ללא תלות או עוינות,
הוא צועד אל הנירוואנה
ואינו מאשים אף אדם".

כשהתלמידים שמעו את דבריו של הבודהה, הם התמלאו שמחה והתחזקו באמונתם ונחישותם.
​
​תרגום מסינית: חנן פיאצקי
עריכה ותרגום מפאלי: סמדר פיאצקי
​
​לצפייה בהרצאה על הסוטרה:
​
​https://youtu.be/ZPeUjQvDylM