תולדות הבודהיזם
הרצאה 10 – האספה הראשונה
ארבעה חודשים לאחר המהאפריניבאנה של הבודהה, בשנת 480 לפני הספירה, המלך אג'טאסאטו, שתמך בסנגה הבודהיסטית, אירגן את האספה הראשונה שנועדה. לשמור את תורתו של הבודהה בשלמותה, על מנת שלא תתפזר בין קהילות רבות שהיו מרוחקות זו מזו. היו סנגות שהכירו חלקים מסוימים של הדהרמה, לעומת סנגות שהכירו חלקים אחרים שלה. היה צורך חשוב לתת תמונה שלמה של התורה, כדי שהסנגות השונות תדענה מה החלקים החסרים להן על מנת שתוכלנה להשלים את הידע בכללותו.
היה זה אתגר אינטלקטואלי ולוגיסטי, לאור העובדה שהתורה עדיין לא נכתבה, אלא נמסרה בעל פה. הדהרמה נכתבה ביותר ממאה שנים לאחר האספה הראשונה.
גם העובדה שחלק מהנזירים קיבלו את התורה ממורים שלמדו אצל הבודהה, ולא לכולם הייתה יכולת מדיטטיבית לזכור את כל התורה, מה שהיציב את שלמותה של הדהרמה בסכנה.
בתחילה פתרו הנזירים את האתגר הארגוני בכך שהם בחרו במהאקספה שהיה מוערך על ידי כולם, והיה סגפן שלא נהה אחר כוח וקיבל הדרכות מהבודהה, שאף הוא העריך אותו. מהאקספה ביקש מהנזירים להשמיע בפני הנאספים את הדהרמה, כאשר חלק שינן אותה, וחלק ידע לפחות מי היכיר חלקים אחרים של התורה.
במשך קרוב לארבעה חודשים העבירו הנזירים את הידע, כאשר כל אחד שידע תורה מסוימת, העבירה לשאר הנזירים. אנשיו של אג'טאסאטו סיפקו להם את כל התנאים, קורת גג ומזון שאפשרו להם לבצע את המשימה.ניתן להגדיר את האספה כמפעל ענק של דהרמה. בראש וראשונה חילקו הנזירים את כל הדרכותיו של הבודהה לשלוש רמות. הרמה הראשונה היו הסוטות.הרמה השנייה הייתה הרמה של כללי התנהגות. הרמה השלישית היא הרמה של פרשנות על האופן בו יש להבין מושג זה או אחר והקשר בין המושגים. רמה זו הייתה בעצם הדרכה פילוסופית.
הרמה העיקרית היו הסוטות שהיו מורכבות משיחות שערכו הבודהה ותלמידיו הבכירים כמו שריפוטרה, אננדה, מהאקספה אנרודהה, מהאקטיאיאנה, קומרה קספה, וענו על שאלות הנזירים. הרמה של הסוטות מהווה מקור עיקרי ללימוד הדהרמה. היא הגדולה ביותר ומבחינת תוכנה היא החשובה ביותר. רוב הסוטות מתחילות במילים: "כך שמעתי". המשמעות של מילים אלה היא, שזו הדרך בה קיבל הנזיר הדובר את הידע. בסוטות החומר אינו מחולק לחלקים כמו בספר לימוד. כל סוטה יכולה לעסוק בנושא אחד או שניים. סוטות רבות עוסקות באותו נושא, אך מזוויות שונות. הן אינן מאורגנות על פי סדר מסוים של התוכן, ולא על פי סדר מסוים של זמן. ניתן לומר שהסוטות נאספו וסודרו על פי מפתח מלאכותי ולעיתים מקרי.
כמות הסוטות היא אדירה, והן מחולקות על פי גודלן. הסוטות הכי ארוכות הן בקובץ של דיגהה ניקאיה. פירוש השם דיגהה הוא ארוך. הסוטות באורך בינוני קרויות מג'הימה ניקאיה. פרוש המילה מג'הימה הוא בינוני, וסוטות קצרות יותר קרויות סמיוטה ניקאיה. פירוש המילה סמיוטה היא קצר.
דיגהה ניקאיה כוללת שלושים וארבע סוטות, מג'הימה ניקאיה כוללת מאה חמישים ושתיים סוטות, וסמיוטה ניקאיה כוללת כמאה חלקים, כאשר בתוך חלק ישנם חלקים נוספים. ישנה גם ניקאיה האוספת אמירות קצרות יחסית הקרויה אנגוטרה ניקאיה, בה ניתן למצוא אלפי סוטות, אך באורך של מספר שורות.
יישנו אוסף גדול נוסף של סוטות בו נכנסו תכנים חשובים, אך קשה לסווג אותם. יש בו שירים של נזירים ונזירות על חווית ההארה, ועל חוויות מדיטטיביות. כאמור רוב התכנים ניתנו על ידי אננדה. ראוי להזכיר שיר אחד של נזירה הקרויה אוטפלוואנה שנחשבה לנזירה אותה הישוו למאודגליאיאנה . היא הייתה קוסמת גדולה, ועזרה לנזירות להתגבר על מכשולים בעולם הדק. אוטפלוואנה התבוננה בחורשה באזור פראי ומבודד. כאשר החלה להתבונן חשה פחד גדול. היא חששה להיאנס. מאחר והייתה קוסמת והעין השלישית שלה הייתה פתוחה, היא זיהתה שפחד זה אינו נובע מכך שנשקפת לה סכנה מציאותית, אלא שהתקרבה אליה רוח רעה שרצתה להפריע להתבוננות שלה. בשיר של פונה אוטפלוואנה לשד הרע ואומרת לו:
" שד רע התקרבת אלי על מנת להפריע להתבוננות שלי ולהפחיד אותי. אתה מפוחד בעצמך. אני יכולה, אם ארצה, להיכנס לתוכך ולשלוט בצורתך. אני יכולה לעמוד בין עיניך, ולא תוכל למצוא אותי בכל העולם, כי אעמוד בין עיניך ואשלוט בראייה שלך. לא תמצא דבר טוב כאשר אתה מפחיד אותי. עדיף עבורך לחפש חרטה על כוונותיך הרעות". כאשר שמע השד את דרשתה של אוטפלוואנה, הוא הסתלק. ניתן לומר הוא השתחרר מהרצון הרע שלו, ואוטפלוואנה המשיכה להתבונן.
סוטה זו מהווה דוגמה לכך, עד כמה מגוונות הסוטות.
הרמה השנייה שבנו הנזירים היא הרמה של ווינאיה הכוללת את כללי ההתנהגות של הנזירים. לתלמיד הקרוי אופאלי היה תפקיד חשוב בבנייה של רמה זו. הוא היה ספר ששרת את הבודהה ומשפחתו כשהתגוררו עדיין בארמון. לאחר שעזב את הארמון עם קרובי משפחתו של הבודהה, הוא הרגיש אמונה חזקה מאד בבודהה ושרת גם כספר של הנזירים בסנגה. כאשר סיפר את הבודהה קיבל ממנו הדרכות ישירות על האופן בו יש להתנהג בסנגה.
הוא סייע לשריפוטרה שנהג לתת הסברים פילוסופיים, ואילו הוא נתן הסברים מעשיים על הדרך בה על הנזירים להתנהג. תרומתו הייתה חשובה מאד. עוד בתקופתו של הבודהה, כאשר הסנגה החלה לקבל עזרה מתומכים שונים, הצטרפו אל הסנגה אנשים שלא חיפשו ללכת בדרך רוחנית, אלא חיפשו אך ורק תנאי חיים נסבלים. הסנגה סיפקה עזרה שהייתה נחוצה לנזירים. נזיר חולה קיבל טיפול, תרופות, ומזון מחבריו. עבור נזיר זקן וערירי קבצו הנזירים נדבות ומזון. לכן מצאו אנשים רבים הצטרפו לסנגה אך התנהגותם לא התאימה לאורח החיים של תלמידיו של הבודהה. לפני שהתקבלו לסנגה הם עברו תקופת מבחן על לבחון את התאמתם, ולאחר שהתקבלו עברו תהליך של לימוד שהסביר למה נועדו חיי הנזירות, ואיך על הנזיר להתנהג. מה שהיה מובן לנזירים שלמדו לאנשים אלה כללים אלההיו לא מוכרים ולא מובנים. היה צורך ללמד אותם לא לחמוד, לא לגנוב ולא להרוג ומדוע כה חשוב להיות אדם טוב.
אופאלי סייע בחלק זה לשריפוטרה ומאודגליאיאנה. הוא חנך נזירים חדשים ולימד אותם את כללי ההתנהגות הבסיסיים. חשוב להבין שעוד בחיי הבודהה, הפכה הסנגה להיות בראש וראשונה בית ספר למוסר, ורק לאחר מכן בית ספר למדיטציה ולחירות יוגית. כללי התנהגות אלה היו חדשים. חמש מאות שנה לפני הספירה עדיין לא היו בעולם בתי ספר כה גדולים למוסר. גם ביהדות וגם בנצרות נוסדו בתי ספר למוסר כחמש מאות שנה מאוחר יותר. חשוב לציין כי כללי מוסר ניתנו בכל המסורות העתיקות, אך בתי ספר, ממוסדים לא היו קיימים לפני תקופתו של הבודהה. עובדה זו הפכה את הבודהיזם לדת העולמית העתיקה ביותר. המוסר בהודו נחשב תמיד כחלק מאד חשוב, אך הוא תמיד היה מקושר לפרקטיקות סגפניות ומיסטיות. הייתה זו הפעם הראשונה בה לימוד המוסר נעשה באמצעים רציונליים.
הווינאיה לא עוסקת בכללי המוסר כטקס, אלא בכללי התנהגות בין בני אדם. הנזירים עברו מבית לבית והסבירו , לאנשים עולמניים, תוך כדי קיבוץ נדבות מהם כללי ההתנהגות הנכונים. זוהי תופעה חדשה בה הסנגה הופכת לגוף הבונה השכלה מוסרית בכל מקום בו חיה הסנגה. בווינאיה מוסבר בה על טעויות בהתנהגות של אדם או על הימנעות מטעות התנהגותית של אדם שקיבל דרכה. יש הדגמה לכך. מתואר שאישה ממשפחה של ברהמינים הגיעה לנזיר שנגע בה. מוסבר שאסור לחמוד וכי קיים כלל התנהגותי בו שאסור לנזיר להיות בסיטואציה פרובוקטיבית היכולה לפגוע בשמה של האישה או בשמו של הנזיר. חשיבותה של הווינאיה היא היותה מדגימה את מערכת היחסים בין הדהרמה לתושבים. לימוד הווינאיה הפך את הנזירים לא לאנשים מהם מקבלים ברכה, או עושי קסמים, אלא למחנכים שקיבלו נדבות לא תמורת בידור שהם סיפקו, אלא תמורת חינוך לחיים נכונים. זהו ההבדל החשוב בין הסגפנים הבודהיסטים לבין סגפנים אחרים שהיו ברחבי הודו.
הרמה השלישית שנבנתה באספה הראשונה היא האבהידהרמה , שהיתה מבוססת על התורות הפילוסופיות שנתן שריפוטרה, אביה האמיתי של האבהידהרמה. חלק זה היה קטן יחסית לחלקים האחרים, שמאוחר יותר התפתח וגדל.
Author
תולדות הבודהיזם
הרצאה 10 – האספה הראשונה
ארבעה חודשים לאחר המהאפריניבאנה של הבודהה, בשנת 480 לפני הספירה, המלך אג'טאסאטו, שתמך בסנגה הבודהיסטית, אירגן את האספה הראשונה שנועדה. לשמור את תורתו של הבודהה בשלמותה, על מנת שלא תתפזר בין קהילות רבות שהיו מרוחקות זו מזו. היו סנגות שהכירו חלקים מסוימים של הדהרמה, לעומת סנגות שהכירו חלקים אחרים שלה. היה צורך חשוב לתת תמונה שלמה של התורה, כדי שהסנגות השונות תדענה מה החלקים החסרים להן על מנת שתוכלנה להשלים את הידע בכללותו.
היה זה אתגר אינטלקטואלי ולוגיסטי, לאור העובדה שהתורה עדיין לא נכתבה, אלא נמסרה בעל פה. הדהרמה נכתבה ביותר ממאה שנים לאחר האספה הראשונה.
גם העובדה שחלק מהנזירים קיבלו את התורה ממורים שלמדו אצל הבודהה, ולא לכולם הייתה יכולת מדיטטיבית לזכור את כל התורה, מה שהיציב את שלמותה של הדהרמה בסכנה.
בתחילה פתרו הנזירים את האתגר הארגוני בכך שהם בחרו במהאקספה שהיה מוערך על ידי כולם, והיה סגפן שלא נהה אחר כוח וקיבל הדרכות מהבודהה, שאף הוא העריך אותו. מהאקספה ביקש מהנזירים להשמיע בפני הנאספים את הדהרמה, כאשר חלק שינן אותה, וחלק ידע לפחות מי היכיר חלקים אחרים של התורה.
במשך קרוב לארבעה חודשים העבירו הנזירים את הידע, כאשר כל אחד שידע תורה מסוימת, העבירה לשאר הנזירים. אנשיו של אג'טאסאטו סיפקו להם את כל התנאים, קורת גג ומזון שאפשרו להם לבצע את המשימה.ניתן להגדיר את האספה כמפעל ענק של דהרמה. בראש וראשונה חילקו הנזירים את כל הדרכותיו של הבודהה לשלוש רמות. הרמה הראשונה היו הסוטות.הרמה השנייה הייתה הרמה של כללי התנהגות. הרמה השלישית היא הרמה של פרשנות על האופן בו יש להבין מושג זה או אחר והקשר בין המושגים. רמה זו הייתה בעצם הדרכה פילוסופית.
הרמה העיקרית היו הסוטות שהיו מורכבות משיחות שערכו הבודהה ותלמידיו הבכירים כמו שריפוטרה, אננדה, מהאקספה אנרודהה, מהאקטיאיאנה, קומרה קספה, וענו על שאלות הנזירים. הרמה של הסוטות מהווה מקור עיקרי ללימוד הדהרמה. היא הגדולה ביותר ומבחינת תוכנה היא החשובה ביותר. רוב הסוטות מתחילות במילים: "כך שמעתי". המשמעות של מילים אלה היא, שזו הדרך בה קיבל הנזיר הדובר את הידע. בסוטות החומר אינו מחולק לחלקים כמו בספר לימוד. כל סוטה יכולה לעסוק בנושא אחד או שניים. סוטות רבות עוסקות באותו נושא, אך מזוויות שונות. הן אינן מאורגנות על פי סדר מסוים של התוכן, ולא על פי סדר מסוים של זמן. ניתן לומר שהסוטות נאספו וסודרו על פי מפתח מלאכותי ולעיתים מקרי.
כמות הסוטות היא אדירה, והן מחולקות על פי גודלן. הסוטות הכי ארוכות הן בקובץ של דיגהה ניקאיה. פירוש השם דיגהה הוא ארוך. הסוטות באורך בינוני קרויות מג'הימה ניקאיה. פרוש המילה מג'הימה הוא בינוני, וסוטות קצרות יותר קרויות סמיוטה ניקאיה. פירוש המילה סמיוטה היא קצר.
דיגהה ניקאיה כוללת שלושים וארבע סוטות, מג'הימה ניקאיה כוללת מאה חמישים ושתיים סוטות, וסמיוטה ניקאיה כוללת כמאה חלקים, כאשר בתוך חלק ישנם חלקים נוספים. ישנה גם ניקאיה האוספת אמירות קצרות יחסית הקרויה אנגוטרה ניקאיה, בה ניתן למצוא אלפי סוטות, אך באורך של מספר שורות.
יישנו אוסף גדול נוסף של סוטות בו נכנסו תכנים חשובים, אך קשה לסווג אותם. יש בו שירים של נזירים ונזירות על חווית ההארה, ועל חוויות מדיטטיביות. כאמור רוב התכנים ניתנו על ידי אננדה. ראוי להזכיר שיר אחד של נזירה הקרויה אוטפלוואנה שנחשבה לנזירה אותה הישוו למאודגליאיאנה . היא הייתה קוסמת גדולה, ועזרה לנזירות להתגבר על מכשולים בעולם הדק. אוטפלוואנה התבוננה בחורשה באזור פראי ומבודד. כאשר החלה להתבונן חשה פחד גדול. היא חששה להיאנס. מאחר והייתה קוסמת והעין השלישית שלה הייתה פתוחה, היא זיהתה שפחד זה אינו נובע מכך שנשקפת לה סכנה מציאותית, אלא שהתקרבה אליה רוח רעה שרצתה להפריע להתבוננות שלה. בשיר של פונה אוטפלוואנה לשד הרע ואומרת לו:
" שד רע התקרבת אלי על מנת להפריע להתבוננות שלי ולהפחיד אותי. אתה מפוחד בעצמך. אני יכולה, אם ארצה, להיכנס לתוכך ולשלוט בצורתך. אני יכולה לעמוד בין עיניך, ולא תוכל למצוא אותי בכל העולם, כי אעמוד בין עיניך ואשלוט בראייה שלך. לא תמצא דבר טוב כאשר אתה מפחיד אותי. עדיף עבורך לחפש חרטה על כוונותיך הרעות". כאשר שמע השד את דרשתה של אוטפלוואנה, הוא הסתלק. ניתן לומר הוא השתחרר מהרצון הרע שלו, ואוטפלוואנה המשיכה להתבונן.
סוטה זו מהווה דוגמה לכך, עד כמה מגוונות הסוטות.
הרמה השנייה שבנו הנזירים היא הרמה של ווינאיה הכוללת את כללי ההתנהגות של הנזירים. לתלמיד הקרוי אופאלי היה תפקיד חשוב בבנייה של רמה זו. הוא היה ספר ששרת את הבודהה ומשפחתו כשהתגוררו עדיין בארמון. לאחר שעזב את הארמון עם קרובי משפחתו של הבודהה, הוא הרגיש אמונה חזקה מאד בבודהה ושרת גם כספר של הנזירים בסנגה. כאשר סיפר את הבודהה קיבל ממנו הדרכות ישירות על האופן בו יש להתנהג בסנגה.
הוא סייע לשריפוטרה שנהג לתת הסברים פילוסופיים, ואילו הוא נתן הסברים מעשיים על הדרך בה על הנזירים להתנהג. תרומתו הייתה חשובה מאד. עוד בתקופתו של הבודהה, כאשר הסנגה החלה לקבל עזרה מתומכים שונים, הצטרפו אל הסנגה אנשים שלא חיפשו ללכת בדרך רוחנית, אלא חיפשו אך ורק תנאי חיים נסבלים. הסנגה סיפקה עזרה שהייתה נחוצה לנזירים. נזיר חולה קיבל טיפול, תרופות, ומזון מחבריו. עבור נזיר זקן וערירי קבצו הנזירים נדבות ומזון. לכן מצאו אנשים רבים הצטרפו לסנגה אך התנהגותם לא התאימה לאורח החיים של תלמידיו של הבודהה. לפני שהתקבלו לסנגה הם עברו תקופת מבחן על לבחון את התאמתם, ולאחר שהתקבלו עברו תהליך של לימוד שהסביר למה נועדו חיי הנזירות, ואיך על הנזיר להתנהג. מה שהיה מובן לנזירים שלמדו לאנשים אלה כללים אלההיו לא מוכרים ולא מובנים. היה צורך ללמד אותם לא לחמוד, לא לגנוב ולא להרוג ומדוע כה חשוב להיות אדם טוב.
אופאלי סייע בחלק זה לשריפוטרה ומאודגליאיאנה. הוא חנך נזירים חדשים ולימד אותם את כללי ההתנהגות הבסיסיים. חשוב להבין שעוד בחיי הבודהה, הפכה הסנגה להיות בראש וראשונה בית ספר למוסר, ורק לאחר מכן בית ספר למדיטציה ולחירות יוגית. כללי התנהגות אלה היו חדשים. חמש מאות שנה לפני הספירה עדיין לא היו בעולם בתי ספר כה גדולים למוסר. גם ביהדות וגם בנצרות נוסדו בתי ספר למוסר כחמש מאות שנה מאוחר יותר. חשוב לציין כי כללי מוסר ניתנו בכל המסורות העתיקות, אך בתי ספר, ממוסדים לא היו קיימים לפני תקופתו של הבודהה. עובדה זו הפכה את הבודהיזם לדת העולמית העתיקה ביותר. המוסר בהודו נחשב תמיד כחלק מאד חשוב, אך הוא תמיד היה מקושר לפרקטיקות סגפניות ומיסטיות. הייתה זו הפעם הראשונה בה לימוד המוסר נעשה באמצעים רציונליים.
הווינאיה לא עוסקת בכללי המוסר כטקס, אלא בכללי התנהגות בין בני אדם. הנזירים עברו מבית לבית והסבירו , לאנשים עולמניים, תוך כדי קיבוץ נדבות מהם כללי ההתנהגות הנכונים. זוהי תופעה חדשה בה הסנגה הופכת לגוף הבונה השכלה מוסרית בכל מקום בו חיה הסנגה. בווינאיה מוסבר בה על טעויות בהתנהגות של אדם או על הימנעות מטעות התנהגותית של אדם שקיבל דרכה. יש הדגמה לכך. מתואר שאישה ממשפחה של ברהמינים הגיעה לנזיר שנגע בה. מוסבר שאסור לחמוד וכי קיים כלל התנהגותי בו שאסור לנזיר להיות בסיטואציה פרובוקטיבית היכולה לפגוע בשמה של האישה או בשמו של הנזיר. חשיבותה של הווינאיה היא היותה מדגימה את מערכת היחסים בין הדהרמה לתושבים. לימוד הווינאיה הפך את הנזירים לא לאנשים מהם מקבלים ברכה, או עושי קסמים, אלא למחנכים שקיבלו נדבות לא תמורת בידור שהם סיפקו, אלא תמורת חינוך לחיים נכונים. זהו ההבדל החשוב בין הסגפנים הבודהיסטים לבין סגפנים אחרים שהיו ברחבי הודו.
הרמה השלישית שנבנתה באספה הראשונה היא האבהידהרמה , שהיתה מבוססת על התורות הפילוסופיות שנתן שריפוטרה, אביה האמיתי של האבהידהרמה. חלק זה היה קטן יחסית לחלקים האחרים, שמאוחר יותר התפתח וגדל.
