תפילה לרצון טוב
מי ייתן ונטפח חכמה!
מי ייתן ונהיה נדיבים!
מי ייתן ודיבורנו ייטיב עם אנשים אחרים!
מי ייתן ונהיה סובלניים כלפי אנשים אחרים!
מי ייתן ונטפל באנשים חולים וחסרי אונים!
התפילה לרצון טוב קשורה לחמש הסקנדות. פירוש המילה מסנסקריט הוא ערמות. אלההם חמישה צברים או חמישה רבדים של הקיום. קיימים רבדים שהם יותר גסים, שאפשר לחוש אותם באמצעות החושים שלנו, ויש רבדים שהם יותר מעודנים או דקים, אותם פחות ניתן לחוש, ויש סקנדות שאותן אין שום דרך לחוש או להרגיש.
הסקנדה הראשונה, הגסה ביותר היא הסקנדהשל הגוף, סקנדה של חומר אותו ניתן לחוש באמצעות חושינו.
הסקנדה השנייה, שהיא מעודנת יותר מהסקנדה של הגוף היא הסקנדה של חושים ורגשות.
הסקנדה השלישית היא סקנדה יותר מעודנת מקודמותיה, הסקנדה של רעיונות ותפיסות דקות יותר. אפשר להבין אתן אך לא לחוש ו להרגיש אותן. הרעיונות והתפיסות מגדירים את אישיות האדם.
הסקנדה של הרצון, הרביעית, היא דקה עוד יותר. לא ניתן לקלוט אותה באופן חושי או רגשי. המעשים שאנו עושים מבטאים את הרצון שלנו.
הסקנדה החמישית היא הסקנדה של התודעה, והיא הדקה ביותר. זהו הידע של האדם, עד כמה הוא בור ועד כמה הוא מואר. ורק למי שיש חוכמה בתוך ליבו, מסוגל לזהות זאת.
בתפילה לרצון טוב, כאשר מטפלים בחולי וחסרי אונים, מטפלים בסקנדה של הגוף, שם נמצא הסבל.
כאשר מגלים סובלנות כלפי פגמים של אחרים, מטפלים בסקנדה של חושים ורגשות. כאשר אנו מרסנים את הרגש אנו יכולים להיות סובלניים, וכאשר איננו מרסנים את הרגש איננו יכולים לגלות סובלנות.
כאשר אנו מדברים דיבור המיטיב עם אנשים אחרים, אנו מבטאים בדיבורנו , את תפיסת העולם שלנו, את ההבניות והרעיונות שלנו. אנו מטפלים בסקנדה השלישית, הסקנדה של האישיות.
כאשר אנו מגלים נדיבות, והרי נדיבות קשורה לכוח רצון, אנו מטפלים בסקנדה הרביעית, סקנדה של רצון.
כאשר אנו מטפחים חכמה, אנו מטפחים תכונות טובות של התודעה, ומטפלים בסקנדה של התודעה.
מי ייתן ונטפח חכמה!
כאמור הסקנדה של התודעה היא הידע של האדם, חוכמתו, ועד כמה הוא בור או מואר. ורק אדם מואר שיש חכמה בתוך ליבו מסוגל לזהות זאת. בכל המסורות אנשים מוארים טוענים שהתודעה היא אור צלול. מה שלא מאפשר לנו לראות אור זה על פי דברי הבודהה הם גאווה , תשוקה, וכעס הכרוך בחמדנות.
נשאלת השאלה איך להסיר מחסומים אלה?
הסקנדה של התודעה מוגדרת גם כזיכרון: מאחר והתודעה היא נסתרת רק אדם מואר יכול לזהות אותה. כפי שמתירים סבך של חוטים, כאשר מושכים קצה אחד של הסבך, כך האדם המואר משתמש בקצה הסקנדה של התודעה שהוא הזיכרון.
הסקנדה של התודעה היא אינדיקציה מה אנו מעדיפים לזכור, ומה אנו מעדיפים לא לזכור. האם אנו מעדיפים לזכור את העלבון שעלבו בנו, או את הכרת התודה על מעשה טוב שעשו עבורנו.
הבחירה לזכור את שלושת האוצרות היא הדרך היחידה לפגוש את התודעה שלנו. כאשר אדם זוכר את המורים הוא מתנגד לגאווה שלו.
כאשר הוא זוכר את הדהרמה היא מרווה את צימאונו, ואת אי שביעות הרצון שלו. הדהרמה לא מותירה מקום לתשוקות.
כאשר אדם זוכר את הסנגה הוא מרפא חמדנות וכעס. הוא לומד להיפטר מהתנהגות מורעלת כאשר הוא מתייחס לכל היצורים כאל הסנגה שלו. הזיכרון הוא היכולת להזדהות עם משהו, במה האדם
כאשר אנו מחפשים מחסה, החיפוש אחר מחסה, הוא הדרך לטפח חכמה.
מי ייתן ונהיה נדיבים!
כאמור טיפול באמצעות הנדיבות אנו מטפלים בסקנדה של רצון שהיא נסתרת, וניתן לזהות אותה דרך מעשים. כאשר שאלו את בודהה מהי הסיבה לקיום הוא ענה: "רצון".
הסקנדה של הרצון שולטת בכל ארבע הסקנדות האחרות כולל התודעה, ומבחינה בין נסתר וגלוי בקיום. התודעה היא הנסתרת, ושלוש הסקנדות הגסות יותר: הסקנדה של הגוף, הסקנדה של החושים והרגשות, והסקנדה של האישיות. היא גם קובעת את איכות הקארמה, איכות הפירות שיש בסקנדות: האם הפירות הם איכותיים, או שהם רווים סבל. זו הסיבה להיותה של הנדיבות שולטת בשלוש הסקנדות הראשונות.
נדיבות בה אנו נותנים רכוש ותמיכה פיזית מתקנת את הגישה שלנו בסקנדה הראשונה, של הגוף. היא מרפאה מחמדנות.
הנדיבות בסקנדה של החושים והרגשות מתבטאת בכך שיש לנו רצון לתת הרגשה טובה, יחס נאות ושמחה . הנדיבות מרפאת אכזריות הפוגעת ברגש. הנדיבות מתקנת את הסקנדה של האישיות, כאשר אנו נותנים לבני אדם את תשומת ליבנו, וחושבים על האינטרסים שלהם. זוהי תרופה לאגואיסטיות, כאשר אדם מאמין שהוא מרכז העולם. הנדיבות שלנו בסקנדה של התודעה מתבטאת בכך שאנו נותנים את חוכמתנו ואת העושר הפנימי שלנו לאחרים .כפי שראינו הנדיבות מהווה תרופה בשלוש הסקנדות הראשונות, ובסקנדה החמישית היא מבטאת את החופש הפנימי שלנו.
מי ייתן ודיבורנו ייטיב עם אחרים!
תפילה זו מטפלת בסקנדה של האישיות.
דיבור המיטיב עם אחרים הוא דיבור המבטא את היותנו רואים שטובתו של האחר הינה נגד עינינו ,שאנו מודעים לצרכיו. דיבור המיטיב עם אחרים הוא דיבור המשקף לאדם את מטרותיו הנכונות בחיים ולא בהכרח את מה שהוא מאמין שאלה מטרותיו כי באמצעותן הוא מפיק עונג. דיבור מיטיב הוא דיבור המבטא אכפתיות כלפי האחר.
המדדים ההתנהגותיים לדיבור מיטיב הם: הדובר המיטיב נמנע מקללות, משקרים, מרכילות ומפטפוטים ריקים חסרי משמעות. בסוטרה על המסור (מג'הימה ניקאיה 21)אומר הבודהה שדיבורים ריקים מתאימיםלאנשים החיים חיים רגילים ולא אנשים העוסקים בדהרמה.
כמו כן דיבור מיטיב הוא דיבור רך וסבלני, המאפשר להפנים את תוכנו.
מי ייתן ונהיה סובלניים כלפי פגמים של אנשים אחרים!
תפילה זו מטפלת בסקנדה של חושים ורגשות.
סובלנות כלפיי פגמים של אחרים מבטאת את ההבנה שאנו איננו מושלמים ואיננו נטולי פגמים. כאשר אנו מבקרים פגמים אצל אחרים אנו יוצרים פיצול בינם לביננו, מבוצרים באמונה השגויה שאנו טובים מהם. אנו יוצרים מצג שווא שלכאורה הופך את בעלי הפגמים לשוגים ואותנו לצודקים. היותנו מבוצרים בצדקתנו המדומיינת אנו מפתחים רגשות שליליים של כעס, פחד, עצב וגאווה. רגשות אלה מכתימים את התודעה. כאשר אנו נפגעים מפגמים של אחרים, מי שנפגע בעצם זו הרגשת ה"אני", האגו שלנו והצורך שלנו להרגיש נעים. כלומר, מה שנפגע בעצם מפגמים של אחרים הם הפגמים בתודעתנו. נוצר מצב שפגמים של אחרים נלחמים בפגמים שלנו.
בהקשר זה מתעוררת דילמה מוסרית: היכן ממוקם הגבול בין הצורך לוותר לנוכח פגמים של אחרים לבין המחויבות להילחם בהם. דילמה זו דורשת מהאדם לבחון את התנהגותו על מנת לזהות את מיקום גבול זה.
כאשר אנו נפגשים עם פגמים של אחרים הנלחמים בפגמים שלנו, ראוי שנוותר. בכך אנו מייתרים את הצורך בניצחון. אך כאשר הפגמים של האחרים פוגעים ברגשות אינסופיים, הם יוצרים נזק והרס. במקרים אלה יש לנו אחריות ומחויבות לא לגלות סובלנות לגרימת נזק והרס. דוגמא לכך היא שיש לנו מחויבות להפסיק אלימות מכל סוג שהוא במשפחה. סובלנות אמיתית דורשת ריסון עצמי ושיקול דעת מתי לוותר ומתי להיאבק. ולכן סובלנות דורשת אומץ לב וויתור על פאניקה.
סובלנות הינה תכונה של לוחם אמיתי.
מי ייתן ונטפל בחולים וחסרי אונים!
תפילה זו מטפלת בסקנדה של הגוף.
טיפול בחולים וחסרי אונים הוא ביטוי לחמלה שלנו, וההבנה שאיננו שונים מהם, וכי אנו יכולים להיות במצבם בכל רגע נתון. כאשר אנו מרחיקים עצמנו מהם אנו מבטאים את הפחד שלנו לפגוש את האפשרות שנהיה חולים וחסרי אונים, ושבויים באמונה השגויה שבדרך זו לא יאונה לנו כל רע. כאשר אנו מטפלים בחולים וחסרי אונים אנו מתגברים על הפחד, שהו אחד מן כתמים שבתודעה. התודעה המטוהרת מורכבת מהרגשות האינסופיים ואין בה פחד. הפחד הוא מפני פגיעה בתחושת העונג שלנו, בהכרח לוותר עליה, כי כאשר אנו מטפלים בחולים וחסרי אונים אנו מוותרים על תחושת עונג.
כאשר יש לנו המשאבים הדרושים כמוכישורים מקצועיים, וכוחות פיזיים, אנו יכולים לממש את החמלה שבנו, ולטפל בחולים וחסרי אונים.
אך מתעוררת השאלה כיצד נוכל לסייע להם כאשר אנו חסרים המשאבים המתאימים לטפל בהם באופן ישיר?
מאחר ומאחורי כל היכולות, הכישורים והכוחות ישנו הכוח של התודעה הטהורה, אנו יכולים להתפלל , ללמוד דהרמה, ולהקדיש אותה לחולים וחסרי אונים. כאשר אדם מפנה את כוח הרצון שלו לריפוי של אנשים ולחיזוק השלווה הפנימית שלהם, אנו נותנים כיוון נכון לתרגול הרוחני שלנו.
מאחר ויש בנו רצון, אנו יכולים לתעל אותו לשני כיוונים: אנו יכולים לבחור להתפלל שאנשים יממשו את הפנטזיות והחלומות המתוקים שלהם לחוות עונג, או להתפלל ולבקש שחלומותיהם הרעים יתפוגגו.
בכך סיימתי את הפרשנות שלי לתפילה לרצון טוב.
Author
תפילה לרצון טוב
מי ייתן ונטפח חכמה!
מי ייתן ונהיה נדיבים!
מי ייתן ודיבורנו ייטיב עם אנשים אחרים!
מי ייתן ונהיה סובלניים כלפי אנשים אחרים!
מי ייתן ונטפל באנשים חולים וחסרי אונים!
התפילה לרצון טוב קשורה לחמש הסקנדות. פירוש המילה מסנסקריט הוא ערמות. אלההם חמישה צברים או חמישה רבדים של הקיום. קיימים רבדים שהם יותר גסים, שאפשר לחוש אותם באמצעות החושים שלנו, ויש רבדים שהם יותר מעודנים או דקים, אותם פחות ניתן לחוש, ויש סקנדות שאותן אין שום דרך לחוש או להרגיש.
הסקנדה הראשונה, הגסה ביותר היא הסקנדהשל הגוף, סקנדה של חומר אותו ניתן לחוש באמצעות חושינו.
הסקנדה השנייה, שהיא מעודנת יותר מהסקנדה של הגוף היא הסקנדה של חושים ורגשות.
הסקנדה השלישית היא סקנדה יותר מעודנת מקודמותיה, הסקנדה של רעיונות ותפיסות דקות יותר. אפשר להבין אתן אך לא לחוש ו להרגיש אותן. הרעיונות והתפיסות מגדירים את אישיות האדם.
הסקנדה של הרצון, הרביעית, היא דקה עוד יותר. לא ניתן לקלוט אותה באופן חושי או רגשי. המעשים שאנו עושים מבטאים את הרצון שלנו.
הסקנדה החמישית היא הסקנדה של התודעה, והיא הדקה ביותר. זהו הידע של האדם, עד כמה הוא בור ועד כמה הוא מואר. ורק למי שיש חוכמה בתוך ליבו, מסוגל לזהות זאת.
בתפילה לרצון טוב, כאשר מטפלים בחולי וחסרי אונים, מטפלים בסקנדה של הגוף, שם נמצא הסבל.
כאשר מגלים סובלנות כלפי פגמים של אחרים, מטפלים בסקנדה של חושים ורגשות. כאשר אנו מרסנים את הרגש אנו יכולים להיות סובלניים, וכאשר איננו מרסנים את הרגש איננו יכולים לגלות סובלנות.
כאשר אנו מדברים דיבור המיטיב עם אנשים אחרים, אנו מבטאים בדיבורנו , את תפיסת העולם שלנו, את ההבניות והרעיונות שלנו. אנו מטפלים בסקנדה השלישית, הסקנדה של האישיות.
כאשר אנו מגלים נדיבות, והרי נדיבות קשורה לכוח רצון, אנו מטפלים בסקנדה הרביעית, סקנדה של רצון.
כאשר אנו מטפחים חכמה, אנו מטפחים תכונות טובות של התודעה, ומטפלים בסקנדה של התודעה.
מי ייתן ונטפח חכמה!
כאמור הסקנדה של התודעה היא הידע של האדם, חוכמתו, ועד כמה הוא בור או מואר. ורק אדם מואר שיש חכמה בתוך ליבו מסוגל לזהות זאת. בכל המסורות אנשים מוארים טוענים שהתודעה היא אור צלול. מה שלא מאפשר לנו לראות אור זה על פי דברי הבודהה הם גאווה , תשוקה, וכעס הכרוך בחמדנות.
נשאלת השאלה איך להסיר מחסומים אלה?
הסקנדה של התודעה מוגדרת גם כזיכרון: מאחר והתודעה היא נסתרת רק אדם מואר יכול לזהות אותה. כפי שמתירים סבך של חוטים, כאשר מושכים קצה אחד של הסבך, כך האדם המואר משתמש בקצה הסקנדה של התודעה שהוא הזיכרון.
הסקנדה של התודעה היא אינדיקציה מה אנו מעדיפים לזכור, ומה אנו מעדיפים לא לזכור. האם אנו מעדיפים לזכור את העלבון שעלבו בנו, או את הכרת התודה על מעשה טוב שעשו עבורנו.
הבחירה לזכור את שלושת האוצרות היא הדרך היחידה לפגוש את התודעה שלנו. כאשר אדם זוכר את המורים הוא מתנגד לגאווה שלו.
כאשר הוא זוכר את הדהרמה היא מרווה את צימאונו, ואת אי שביעות הרצון שלו. הדהרמה לא מותירה מקום לתשוקות.
כאשר אדם זוכר את הסנגה הוא מרפא חמדנות וכעס. הוא לומד להיפטר מהתנהגות מורעלת כאשר הוא מתייחס לכל היצורים כאל הסנגה שלו. הזיכרון הוא היכולת להזדהות עם משהו, במה האדם
כאשר אנו מחפשים מחסה, החיפוש אחר מחסה, הוא הדרך לטפח חכמה.
מי ייתן ונהיה נדיבים!
כאמור טיפול באמצעות הנדיבות אנו מטפלים בסקנדה של רצון שהיא נסתרת, וניתן לזהות אותה דרך מעשים. כאשר שאלו את בודהה מהי הסיבה לקיום הוא ענה: "רצון".
הסקנדה של הרצון שולטת בכל ארבע הסקנדות האחרות כולל התודעה, ומבחינה בין נסתר וגלוי בקיום. התודעה היא הנסתרת, ושלוש הסקנדות הגסות יותר: הסקנדה של הגוף, הסקנדה של החושים והרגשות, והסקנדה של האישיות. היא גם קובעת את איכות הקארמה, איכות הפירות שיש בסקנדות: האם הפירות הם איכותיים, או שהם רווים סבל. זו הסיבה להיותה של הנדיבות שולטת בשלוש הסקנדות הראשונות.
נדיבות בה אנו נותנים רכוש ותמיכה פיזית מתקנת את הגישה שלנו בסקנדה הראשונה, של הגוף. היא מרפאה מחמדנות.
הנדיבות בסקנדה של החושים והרגשות מתבטאת בכך שיש לנו רצון לתת הרגשה טובה, יחס נאות ושמחה . הנדיבות מרפאת אכזריות הפוגעת ברגש. הנדיבות מתקנת את הסקנדה של האישיות, כאשר אנו נותנים לבני אדם את תשומת ליבנו, וחושבים על האינטרסים שלהם. זוהי תרופה לאגואיסטיות, כאשר אדם מאמין שהוא מרכז העולם. הנדיבות שלנו בסקנדה של התודעה מתבטאת בכך שאנו נותנים את חוכמתנו ואת העושר הפנימי שלנו לאחרים .כפי שראינו הנדיבות מהווה תרופה בשלוש הסקנדות הראשונות, ובסקנדה החמישית היא מבטאת את החופש הפנימי שלנו.
מי ייתן ודיבורנו ייטיב עם אחרים!
תפילה זו מטפלת בסקנדה של האישיות.
דיבור המיטיב עם אחרים הוא דיבור המבטא את היותנו רואים שטובתו של האחר הינה נגד עינינו ,שאנו מודעים לצרכיו. דיבור המיטיב עם אחרים הוא דיבור המשקף לאדם את מטרותיו הנכונות בחיים ולא בהכרח את מה שהוא מאמין שאלה מטרותיו כי באמצעותן הוא מפיק עונג. דיבור מיטיב הוא דיבור המבטא אכפתיות כלפי האחר.
המדדים ההתנהגותיים לדיבור מיטיב הם: הדובר המיטיב נמנע מקללות, משקרים, מרכילות ומפטפוטים ריקים חסרי משמעות. בסוטרה על המסור (מג'הימה ניקאיה 21)אומר הבודהה שדיבורים ריקים מתאימיםלאנשים החיים חיים רגילים ולא אנשים העוסקים בדהרמה.
כמו כן דיבור מיטיב הוא דיבור רך וסבלני, המאפשר להפנים את תוכנו.
מי ייתן ונהיה סובלניים כלפי פגמים של אנשים אחרים!
תפילה זו מטפלת בסקנדה של חושים ורגשות.
סובלנות כלפיי פגמים של אחרים מבטאת את ההבנה שאנו איננו מושלמים ואיננו נטולי פגמים. כאשר אנו מבקרים פגמים אצל אחרים אנו יוצרים פיצול בינם לביננו, מבוצרים באמונה השגויה שאנו טובים מהם. אנו יוצרים מצג שווא שלכאורה הופך את בעלי הפגמים לשוגים ואותנו לצודקים. היותנו מבוצרים בצדקתנו המדומיינת אנו מפתחים רגשות שליליים של כעס, פחד, עצב וגאווה. רגשות אלה מכתימים את התודעה. כאשר אנו נפגעים מפגמים של אחרים, מי שנפגע בעצם זו הרגשת ה"אני", האגו שלנו והצורך שלנו להרגיש נעים. כלומר, מה שנפגע בעצם מפגמים של אחרים הם הפגמים בתודעתנו. נוצר מצב שפגמים של אחרים נלחמים בפגמים שלנו.
בהקשר זה מתעוררת דילמה מוסרית: היכן ממוקם הגבול בין הצורך לוותר לנוכח פגמים של אחרים לבין המחויבות להילחם בהם. דילמה זו דורשת מהאדם לבחון את התנהגותו על מנת לזהות את מיקום גבול זה.
כאשר אנו נפגשים עם פגמים של אחרים הנלחמים בפגמים שלנו, ראוי שנוותר. בכך אנו מייתרים את הצורך בניצחון. אך כאשר הפגמים של האחרים פוגעים ברגשות אינסופיים, הם יוצרים נזק והרס. במקרים אלה יש לנו אחריות ומחויבות לא לגלות סובלנות לגרימת נזק והרס. דוגמא לכך היא שיש לנו מחויבות להפסיק אלימות מכל סוג שהוא במשפחה. סובלנות אמיתית דורשת ריסון עצמי ושיקול דעת מתי לוותר ומתי להיאבק. ולכן סובלנות דורשת אומץ לב וויתור על פאניקה.
סובלנות הינה תכונה של לוחם אמיתי.
מי ייתן ונטפל בחולים וחסרי אונים!
תפילה זו מטפלת בסקנדה של הגוף.
טיפול בחולים וחסרי אונים הוא ביטוי לחמלה שלנו, וההבנה שאיננו שונים מהם, וכי אנו יכולים להיות במצבם בכל רגע נתון. כאשר אנו מרחיקים עצמנו מהם אנו מבטאים את הפחד שלנו לפגוש את האפשרות שנהיה חולים וחסרי אונים, ושבויים באמונה השגויה שבדרך זו לא יאונה לנו כל רע. כאשר אנו מטפלים בחולים וחסרי אונים אנו מתגברים על הפחד, שהו אחד מן כתמים שבתודעה. התודעה המטוהרת מורכבת מהרגשות האינסופיים ואין בה פחד. הפחד הוא מפני פגיעה בתחושת העונג שלנו, בהכרח לוותר עליה, כי כאשר אנו מטפלים בחולים וחסרי אונים אנו מוותרים על תחושת עונג.
כאשר יש לנו המשאבים הדרושים כמוכישורים מקצועיים, וכוחות פיזיים, אנו יכולים לממש את החמלה שבנו, ולטפל בחולים וחסרי אונים.
אך מתעוררת השאלה כיצד נוכל לסייע להם כאשר אנו חסרים המשאבים המתאימים לטפל בהם באופן ישיר?
מאחר ומאחורי כל היכולות, הכישורים והכוחות ישנו הכוח של התודעה הטהורה, אנו יכולים להתפלל , ללמוד דהרמה, ולהקדיש אותה לחולים וחסרי אונים. כאשר אדם מפנה את כוח הרצון שלו לריפוי של אנשים ולחיזוק השלווה הפנימית שלהם, אנו נותנים כיוון נכון לתרגול הרוחני שלנו.
מאחר ויש בנו רצון, אנו יכולים לתעל אותו לשני כיוונים: אנו יכולים לבחור להתפלל שאנשים יממשו את הפנטזיות והחלומות המתוקים שלהם לחוות עונג, או להתפלל ולבקש שחלומותיהם הרעים יתפוגגו.
בכך סיימתי את הפרשנות שלי לתפילה לרצון טוב.
