ארבע האמיתות מאת: ולדימיר פיאצקי

לתורת ארבע האמיתות מקום מיוחד ומרכזי בדהרמה הבודהיסטית, מאחר וזוהי הדרשה הראשונה, שנשא בודהה שקימוני, בפני חמשת הסגפנים, שליוו אותו מתחילת דרכו, והיו תלמידיו הראשונים. תורה זו לא נמסרה על ידו, מייד לאחר שהגיע להארה, בשל הספקות שהתעוררו בו לגבי יכולתם של בני אדם אחרים לקבל ולהבין תורה עמוקה כל כך ומעודנת, ולהתאימה לחייהם.

בודהה הגיע למצב של גילוי ישיר, באמצעות חוויה ישירה. הוא התעורר לאמת לגבי נצחיותה של התודעה, שמעולם אינה נולדת ואינה מתה. הוא ראה בבירור, שכל הקיום הנו מעגל קסמים אשלייתי. הוא גילה, שהתודעה הינה ריקות אינסופית, ואור צלול, והיא נפרדת מהגוף ומהרגשות (סקנדה* ראשונה ושנייה), וכן מהאישיות (סקנדה* שלישית), ואף מהרצון והתודעה (סקנדות* רביעית וחמישית) . הוא זיהה את טבעה הצלול של התודעה, שהנו משוחרר מסבל.

האמת שנגלתה לבודהה, קשה מאוד לתפיסה ולעיכול עבור תודעה רגילה, ולכן, הוא לא ראה כל אפשרות להעביר חוכמה עמוקה כל כך לאנשים אחרים. הוא חשב תחילה שנכון יהיה עבורו, להניח גילוי זה בצד, להישאר בסמדהי, במצב של זיהוי ישיר של עצמו כאור אינסופי עד עזיבת גופו.

אולם, החלטה זו עוררה דאגה בקרב היצורים השמיימיים, ולכן, כעבור זמן מה ירד אל בודהה הברהמה הגדול (אחד האלים הגדולים של השמש, שניחן בכוח בריאה עצום). האל ברהמה הטיל על הבודהה את המשימה החשובה: לבנות גשר על פני התהום הפעורה בין העולם החומרי לעולם השמיימי. גשר, שייווצר באמצעות תורה זו, ויאפשר ליצורים אחרים השרויים בסבל , להתעורר, לקבל את האור ולהגיע לחירות.

הבודהה אף אישר, שליצורים אכן קשה לתפוס את תורתו. אולם, הוא הצביע על כך, שיש ביניהם כאלה, שמראת תודעתם מכוסה במעט אבק, ביחס לאחרים. אלה יוכלו להסיר את האבק, בקלות יחסית, ולהבין ולקלוט את מה שבודהה עצמו התעורר להבין. יצורים אלה יוכלו בהמשך להרחיב את הדרך, ולעזור לאלה שתודעתם מכוסה בשכבות עבות יותר של אבק, לטהר את תודעתם. כך ניתן יהיה להתקרב יותר ויותר למצב של חירות מלאה. חלק מהיצורים ישתחררו בגלגול חיים אחד, ואילו אחרים יוכלו להשתחרר דרך פרקטיקה איטית אשר תתפרש על פני מספר גלגולי חיים.

לאחר המפגש עם הברהמה הגדול, נתן בודהה את הדרשה שלו על ארבע האמיתות.

האמת הראשונה: קיים סבל.

האמת הראשונה טוענת, שחיי האדם רוויים סבל מרגע לידתו ועד למותו. האדם נתון לסבל, מעצם קיומם של תהליכים טבעיים כמו הזדקנות וחולי . החיים הגשמיים, הינם קשים והישרדותיים מאוד. האדם חרד ומתאמץ לפרנסתו, חשוף לאסונות טבע ומלחמות, ולעוד מגוון קשיים קטנים כגדולים, המאיימים על קיומו ורווחתו. לא פלא, שהאדם בחייו חווה הרבה עצב ומעט שמחה. סבלו של האדם נובע מהזדהות התודעה עם כל אחת מהסקנדות *, בעיקר מההזדהות עם הגוף, החושים והאישיות. כתוצאה מכך מחפש האדם דרכים או אמצעים , שישככו כאב או יפחיתו סבל. חיפושו של האדם אחר דברים זמניים, מוביל אותו למצוא הקלה באמצעות עונג חושי, פתרון אשר מעניק במקרה הטוב הקלה זמנית, אך עלול לייצר סבל, כתוצאה מתלות מוגברת והתמכרויות. לעיתים מוצא האדם הקלה גם בעבודה פנימית, סדנאות רוחניות כאלה ואחרות, אשר יכולות להקל מעט על הסבל, ולתת כלים יעילים נקודתית, כאשר הסבל אינו גדול מדי. בדרך כלל אנשים אינם מחפשים אמת סופית וחירות. הם רוצים להמתיק את טעמם המר של החיים. גם בזמנו של בודהה אנשים פנו למקורות רוחניים לשם אותה המטרה. בודהה עצמו ציין עד כמה חשוב להתמודד עם המציאות המרה, ולהילחם בסבל, על מנת להשתחרר ממנו באופן נכון ואפקטיבי. רק הבנת הסיבות לסבל עשויה לאפשר למצוא את התרופה המתאימה.

האמת השנייה: יש סיבות לסבל

האמת השנייה מסבירה, שהסיבה לסבל היא הצמא המשולש.  הצמא המשולש, מתאר מלכודת של סבל, המורכבת משלושה סוגים של צמא: צמא רגשי, צמא לקיום, וצמא לאי קיום. האדם שנלכד במלכודת זו, נוטה להתגלגל מסוג אחד של צמא למשנהו, כשבכל גלגול שכזה, מתגברת עוצמת הסבל. 

ראשיתו של הצמא המשולש בצמא הרגשי, שמייצר משיכה לעוד ועוד הנאה ועונג. אספקה בלתי פוסקת של עונג לחושים דומה לשתיית מים מלוחים, אשר לא רק שאינם מרווים, אלא אף מגבירים את הצמא. אין אפשרות להשביע את החושים. הניסיון לספק עונג רגשי ולהשביע את החושים מייצר הצפה חושית ורגשית, אשר אינה יודעת סוף, ויכולה להוביל את האדם לקריסה של ממש. אף בן אנוש אינו יכול לקלוט את מנות הגירויים או להכיל את האושר, שהצמא הרגשי דורש. זו בוודאי אינה הדרך, שיכולה להביא לכדי סיפוק, ולעורר שביעות רצון. 

בודהה משווה את הצמא החושי והריגשי , לשודד הדורש דמי חסות. ככל שנותנים לו את מבוקשו, עולה דרישתו. הניסיון לספק את הצמא החושי והרגשי של האדם, דומה לטיפול בפצע מוגלתי עמוק באמצעות כווייה, אשר עוזרת נקודתית, אך אינה מרפאה אותו. בזמנו של בודהה טיפלו בצרעת באמצעות כווייה, אשר הייתה ממיתה את העור המודלק, ומייצרת הקלה זמנית בסבלו העצום של החולה. אדם בריא, שעורו נטול פצעים, לא יבקש ליצור כוויה בעורו. לכן, אדם, שרגשותיו אינם "נגועים" בצמא רגשי אינו זקוק למנות גדושות של עונג. אדם שהנו בריא ברגשותיו, יכול לחוש סיפוק ומלאות מאושרו הפנימי. עצם הרצון והמשיכה לייצר כוויה, להישרף ולהיצרב מהעונג החושי והרגשי, מהווה אינדיקציה לפגיעה המכונה  צמא ריגשי.

אדם הסובל מצמא רגשי מפתח התנהגויות שאינן נכונות. התנהגויות אשר מגבירות את סבלו ומחמירות את המחלה. הן המייצרות את הצמא השני במעגל הסבל, המכונה: , צמא לקיום. צמא זה הנו ,למעשה, השתוקקות עצומה, שהעונג החושי והרגשי יימשך לנצח.  עצם האחיזה בעונג, וההשתוקקות לחיי נצח מייצרת פחד מפני אובדן העונג, ומפני אובדן החיים-חרדת מוות. חרדת המוות והתסכול העצום שחווה האדם, שאינו מצליח לקבל את העונג הנצחי אליו הוא משתוקק בטירוף, מובילה לצמא השלישי במלכודת הסבל: צמא לאי קיום.

הצמא לאי קיום הנו הקשה ביותר. זהו מצב של "תמות נפשי עם פלישתים". האדם מבין שאין ביכולתו לקבל את מבוקשו, והוא מוצף בזעם, ובדחף בלתי נשלט להרסנות טוטאלית של הגוף, הנפש, הסביבה- העולם… והוא 'הורס כל חלקה טובה'.

שלושת סוגי הצמא האלה: צמא רגשי, צמא לקיום וצמא לאי קיום, הם למעשה שלוש מלכודות , בהן נלכד האדם, בשל הזדהותו עם הגוף. הצמא המשולש משעבד את מוחו של האדם, והופך אותו להיות לעבד של הגוף. אולם התודעה אינה גוף. הגוף הנו כלי הרכב, שנועד לשרת את האדם במהלך חייו: לאפשר לו לייצר קארמה טובה ולצבור את החוכמה הנדרשת, בכדי להגיע לחירות מלאה.

אדם שאינו מואר, נלכד בצמא המשולש, והופך להיות העבד של כלי הרכב: עבד של חושיו, של רגשותיו ושל גופו.

האמת השלישית: קיימת חרות. יש סוף לסבל.

האמת השלישית הינה, שקיים מצב משוחרר, הקרוי נירוונה (מילה בסנסקריט, שפירושה כיבוי הסבל). אמת זו מעוררת אותנו להכיר בכך, שניתן להפסיק את התהליכים של הסבל, בהם נקשר האדם ונלכד. על ידי שימוש נכון בחוכמה הן בגוף והן ברגש ,יכולה התודעה להגיע לזיהוי ישיר, שהיא אינה גוף, ואף לא רגש. זיהוי, אשר מפסיק את הצמא המשולש, מנתק את כבלי הסבל, ומשחרר את האדם ממצב משפיל של עבדות. ניתן לומר, כי עצם הזיהוי הזה, הוא עצמו ה'חירות' או הנירוונה.

לכן, מהווה הנירוונה מרכיב מרכזי והכרחי במסע החירות. אלמלא האפשרות הממשית להגיע לנירוונה, התעוררותו של האדם להכרה בקיומו של הסבל, הייתה מייצרת 'דיכאון פילוסופי': הכרה בכך, שהכול רע מהיסוד, ונגמר בהרס. עמדה שכזאת מייצרת אדישות וויתור וחידלון, והיא רחוקה מאוד, כמובן, מהלך הרוח של הבודהה בעת שנשא את דרשתו. תורתו של הבודהה נבעה מתוך שמחה, והיא נושאת בחובה מסר המעורר שמחה, מעצם אפשרותו של האדם להגיע למצב של שחרור עוד בחייו. 

האמת הרביעית: הדרך הנאצלת.

האמת הרביעית, המכונה הדרך הנאצלת הינה אינסטרוקטיבית, וניתן להציגה בכמה אופנים:

1. 1. 1. 1. כדרך מתומנת אשר מורכבת משמונת המרכיבים הבאים: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, פרנסה נכונה, מאמץ נכון, מודעות נכונה וריכוז נכון.
         2. כדרך של פיתוח שש הפארמיטות (מילה בסנסקריט שפירושה 'תכונות נעלות'): נתינה, ריסון, סבלנות, חריצות, ריכוז וחוכמה.
         3. כשלושת המגינים, שמגנים על המתרגל מפני סבל: מוסר נכון, טיהור התודעה, חוכמה על-טבעית.

כעת אסביר את שלושת המגינים:

1. התנהגות נכונה, ומוסר נכון

המגן הראשון מתייחס לאופן בו מתנהג האדם כלפי עצמו וכלפי זולתו, והוא מזמין לנהוג באופן מוסרי, באתיקה נשגבת. התנהגות מוסרית הינה התנהגות, אשר נמנעת מעשיית מעשים רעים, ומחיפוש נחמה, באופן אשר מייצר או מגביר בורות. התנהגות מוסרית מזמינה, לא רק 'למגר את הרע', אלא אף מעודדת את האדם להשתדל לעזור ולהיטיב עם האחרים, על ידי הקטנת הבורות וטיהור התודעה בכל מקום, ובכל דרך אפשרית.

2. טיהור התודעה.

המגן השני מתבטא בטיהור התודעה באמצעים יוגיסטיים, כגון: מדיטציה, ויזואליזציה ושליטה באנרגיה פנימית. אמצעים אלה מאפשרים לשחרר את התודעה ממגרעות פנימיות, כגון: עוינות, חמדנות, קיבעון, אי-שקט, וספק בערכם האבסולוטי של המעשים הטובים. הבודהה נהג להשוות את מצבו של אדם ,שהשתחרר ממגרעות אלה, למצבו של מלך, ששולט על מדינתו, מבלי להיות מאוים על-ידי אויבים.

3.חוכמה על -טבעית.

המגן השלישי הנו חוכמה על-טבעית. לאחר פיתוח מוסר נכון וטיהור התודעה, מפתח האדם המתמיד ומתפתח בדרך זו, שלושה סוגים של חוכמה על טבעית:

1. 1. 1. 1. ידע הלידות הקודמות.
         2. ידע הקארמה, שפירושו ידיעה של תוצאות המעשים וידיעת הלידות הבאות.
         3. ידע של מצב החירות, הלוא הוא שחרור התודעה ממעגל הלידות והמיתות החוזרות והנשנות.

הבודהה דרש את הדרשה על ארבע האמיתות, שהיא הדרשה הראשונה והבסיסית בתורתו. כל הדרשות שניתנו אחריה, שופכות אור על חלקים קטנים או גדולים בה, אך הן תמיד קשורות אליה.

*ראה הרצאה בנושא : סקנדות מאת ולדימיר פיאצקי אשר פורסמה באתר triple gem comunity

** קיימת הרצאה בנושא: שלושת האוצרות והפנמתם מאת ולדימיר פיאצקי, טרם פורסמה באתר triple gem community.