בתודעה של כל יצור מצויה הארץ של בודהה אמיטאבהה (Amitābha-buddha), שהוא בודהה של אור אינסופי. ארץ זו נקראת סוקהאבטי (sukhāvatī), דהיינו ארץ שביעות-הרצון. מתוך רצון להעניק מחסה ליצורים, בודהה אמיטאבהה יוצר מרגשותיו האינסופיים מחזה קסום, אשר דומה לתנאי חיים אִידִילִיים בכדור הארץ. סוקהאבטי – היא מקום רגוע המוגן מפני רוחות רעות על-ידי רכס הרים. יש בה בתים נוחים, נהרות שקטים ונקיים, ועצים שופעי פרי, שמטילים צל נעים. ההרים מסמלים חמלה, הנהרות – שמחה טהורה, בתים נוחים – אמונה טהורה, והעצים – טוב לב. בכל לב קיים בסיסם הבלתי-מעורער של כל הרגשות האלו. בסיס זה הוא שלווה.
פעם יצא לי לטפל בזקן שסבל ממחלת אגרנות כפייתית. הבית שלו היה מזבלה לכל דבר. ניתן היה להגיע אל חדרו במעבר צר בין ערימות של חפצים ובגדים, שבתוכן התגוררו חולדות. בחדרו של הזקן נערמו דברים שהוא ליקט במזבלות.
נוסף לבגדים, הוא הביא שקיות זבל מלאות בשיירי מזון, ואפילו נייר טואלט מלוכלך בצואה. כל מה שניתן היה לדלות מתוך פחי האשפה נתפס בעיניו כשלל. גם שאר החדרים היו גדושים בגרוטאות בלתי-סבירות. כדי לאוורר את המבנה, החלטתי לפתוח את הדלת האחורית שהייתה חסומה בפסולת. בזמן שסילקתי את הערימות והנגשתי את הדלת, נחשף גם חלק מן הקיר שנמצא לידה. על הקיר היה תלוי ציור. בציור היה בית שעמד למרגלות הר. בקרבת הבית זרם נהר, שיצר אגם קטן. היו גם עצים.
בליבו של כל יצור קיימת ארץ הטוהר של בודהה אמיטאבהה. אולם, אצל הרוב, היא מוסתרת על-ידי ערימות זבל של תפיסות מוטעות, שבתוכן מתרוצצים עכברושים של חמדנות.
זהו הפרק העשרים מתוך הספר "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכתה של סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית. למידע נוסף וליצירת קשר עמנו: http://www.three-vajras.com/he/
https://www.facebook.com/mudrayoga.israel
Author
בתודעה של כל יצור מצויה הארץ של בודהה אמיטאבהה (Amitābha-buddha), שהוא בודהה של אור אינסופי. ארץ זו נקראת סוקהאבטי (sukhāvatī), דהיינו ארץ שביעות-הרצון. מתוך רצון להעניק מחסה ליצורים, בודהה אמיטאבהה יוצר מרגשותיו האינסופיים מחזה קסום, אשר דומה לתנאי חיים אִידִילִיים בכדור הארץ. סוקהאבטי – היא מקום רגוע המוגן מפני רוחות רעות על-ידי רכס הרים. יש בה בתים נוחים, נהרות שקטים ונקיים, ועצים שופעי פרי, שמטילים צל נעים. ההרים מסמלים חמלה, הנהרות – שמחה טהורה, בתים נוחים – אמונה טהורה, והעצים – טוב לב. בכל לב קיים בסיסם הבלתי-מעורער של כל הרגשות האלו. בסיס זה הוא שלווה.
פעם יצא לי לטפל בזקן שסבל ממחלת אגרנות כפייתית. הבית שלו היה מזבלה לכל דבר. ניתן היה להגיע אל חדרו במעבר צר בין ערימות של חפצים ובגדים, שבתוכן התגוררו חולדות. בחדרו של הזקן נערמו דברים שהוא ליקט במזבלות.
נוסף לבגדים, הוא הביא שקיות זבל מלאות בשיירי מזון, ואפילו נייר טואלט מלוכלך בצואה. כל מה שניתן היה לדלות מתוך פחי האשפה נתפס בעיניו כשלל. גם שאר החדרים היו גדושים בגרוטאות בלתי-סבירות. כדי לאוורר את המבנה, החלטתי לפתוח את הדלת האחורית שהייתה חסומה בפסולת. בזמן שסילקתי את הערימות והנגשתי את הדלת, נחשף גם חלק מן הקיר שנמצא לידה. על הקיר היה תלוי ציור. בציור היה בית שעמד למרגלות הר. בקרבת הבית זרם נהר, שיצר אגם קטן. היו גם עצים.
בליבו של כל יצור קיימת ארץ הטוהר של בודהה אמיטאבהה. אולם, אצל הרוב, היא מוסתרת על-ידי ערימות זבל של תפיסות מוטעות, שבתוכן מתרוצצים עכברושים של חמדנות.
זהו הפרק העשרים מתוך הספר "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכתה של סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית. למידע נוסף וליצירת קשר עמנו: http://www.three-vajras.com/he/
https://www.facebook.com/mudrayoga.israel
