אלים רדומים, פרק 32: אוצר התודעה הרגילה

בין האנשים המתעניינים בדהרמה שפגשתי היה בחור שסבל מהזיות ועוררות-יתר מטרידה. הוא אובחן כסובל מ”סכיזופרניה“. יסוריו הנפשיים של הבחור לא היו רציפים, והיו הפוגות – לפעמים ארוכות יותר, ולפעמים קצרות יותר. במהלכן הוא ניסה לקלוט לפחות קמצוץ של לימוד הבודהות. שוחחנו איתו על כך שתודעה רגילה בעלת יכולת הבנה היא האוצר בעל הערך הרב ביותר שבבעלותם של היצורים. פעם אחת, בזמן הליכה, הבחור אמר לי ברגש עז: ”אני מבין שאין אוצר יקר יותר מתודעה רגילה ולא נסערת. אני מבין את זה בגלל המודעות לסבל הרב של תודעה נסערת וחולה. זה מתמיה כיצד אנשים בריאים בדרך כלל לא מעריכים את האוצר הזה, ומנסים למצוא משהו טוב יותר…“

החולי מנע ממנו להתעמק בעולם הלימוד, אך הבצבוץ של אמונה בתודעה הרגילה עזר לבחור לשמור על ניצוץ התקווה בזמן התקפי עוררות-יתר, ולתקשר בסבלנות רבה יותר עם בני משפחתו, שעליהם הוא נשען.

זהו הפרק השלושים ושניים מתוך הספר "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכתה של סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית. למידע נוסף וליצירת קשר עמנו: http://www.three-vajras.com/he/ https://www.facebook.com/mudrayoga.israel