אלים רדומים, פרק 4: הקשיש מתקלח

קשיש זה מתקלח באיטיות. ללא חשק הוא מחליט לבצע את המאמץ הדרוש בשביל להתקלח. הוא משתדל לעשות הכל בעצמו. הוא מכין בגדים נקיים שילבש לאחר הרחצה. הוא מוציא מן הכיסים חפצים יקרי ערך, שהוא תמיד נושא עימו מתוך פחד לאבדם או לשכוח היכן מקומם, ומניחם על שולחן קטן בחדר הרחצה. הוא מתפשט, ומתקשה במיוחד להוריד את מכנסיו וגרביו. הוא פותח את הברזים ומווסת את טמפרטורת המים. הוא נאלץ להפסיק חלק מפעולותיו ולהתחילן מחדש בגלל איבוד שיווי משקל. הוא חושב שעוזרת הבית זרקה את הספוג איפשהו, אבל הספוג נמצא בתחתית הגיגית מחוץ לשדה הראייה שלו. הזקן מסתבן לאט. הוא עושה זאת בקפידה שמתאפשרת רק הודות לקושי בתנועה. המתרחצים הרגילים פשוט לא מספיקים להבין שבזמן ההסתבנות הם מבצעים משימה מורכבת ורב-שלבית. לעומתם, הקשיש מבצע אותה בקפידות, וחש הקלה לאחר השלמת כל שלב. כשהוא מוריד את הקצף מגופו, הוא עוצם את עיניו לא רק כדי לשמור אותן מן הסבון, אלא גם כדי לנוח לאחר התהליך המייגע. גאווה נסתרת ותחושת הקלה מלווים אותו. הוא מרגיש שהרוויח עוד פיסת חיים בעלת משמעות. כך נראית גם דרך טיהור התודעה – כמו רחצת הקשיש.

זהו הפרק הרביעי מתוך הספר "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכתה של סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית. למידע נוסף וליצירת קשר עמנו: http://www.three-vajras.com/he/ https://www.facebook.com/mudrayoga.israel