תולדות הבודהיזם
הרצאה 24 – בודהיצ'יטה
פירושה המילולי של המילה בודהיצ'יטה הוא מחשבה טובה, מחשבה מוארת. מושג זה הוא אחד המושגים המרכזיים בזרם המהאיאנה, יחד עם תורת הפרג'נה פרמיטה, ותורת הריקות.
המשמעות של הבודהיצ'יטה בזרם המהאיאנה היא מוטיבציה מוארת, רצון טוב לשחרר מסבל את כל מי שקשור אלינו בקשרים קרמטיים.. זוהי מוטיבציה להגיע לחרות כדי להגדיל את היכולות שלנו, החכמה, הידע והמיומנות שלנו לרמה שתספיק להעניק עזרה משמעותית ליצורים עימם אנו קשורים.
ניתן לומר שבודהיצ'יטה היא ניסיון להתגבר על הרגשת חוסר האונים לנוכח הסבל האישי שלנו, וסיבלם של האחרים. כאשר אנו מתגברים על הסבל האישי שלנו , מתפנה לנו כוח רב האמור לתת עזרה לאלה שעדיין אינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם.
גם אנחנו בעצם מצליחים להתגבר על הסבל שלנו בעזרתם של המורים , והבודהיצ'יטה היא הכרת תודה למורים שנתנו לנו עזרה, בזכותה התגברנו על הסבל שלנו.כל הרעיונות האלה כלולים במחשבה מוארת, ברצון מואר.
בזרם המהאיאנה, הקשר בין בודהיצ'יטה לריקות משמעותי ביותר. זיהוי ריקות התופעות מאפשר לעזור ליצורים אחרים. באחד הכתבים הטיבטיים מוסבר שכאשר אנו מאמינים במציאותיות התופעות, ואנו רוצים להשתחרר מן הסבל, ולעזור לאחרים להשתחרר מן הסבל, הרי המאמצים שלנו דומים למאמץ של אדם הגורר גזע עץ עם ענפיו על פני הקרקע. קשיחות הקרקע וקשיחות העץ מפריעים ברמה , שנראית בלתי אפשרית עבורו לבצע את משימתו.
עבור אדם המזהה את ריקות התופעות, המשימה של הזזתגזע העץ דומה להשטתו על פני המים בעזרת מאמץ מינימלי של אצבע אחת בלבד. מאחר והמים רכים, הם אינם מפריעים להעביר אותו ממקום אחד למשנהו. כאשר אנו מזהים תופעות חיצוניות ופנימיות כמגרעות , ומצליחים לראות אותן כמשהו שאינו מוצק, אלא כהשתקפויות על פני המים, אנו יכולים לעבור דרכם כדרך דלתות פתוחות.
בדומה לכך מתואר כיצד הנזירה אוטפאלאוואנה שוחחה עם השד שגרם לה לחוש פחד, ואמרה לו שהיא יכולה להיכנס לתוך גופו ולשלוט בו, שהיא יכולה לעמוד בין עיניו והוא לא יוכל לראות אותה. השד עצמו, מגרעת הפחד היא שקופה עבורה. מאותה סיבה היוגיני הגדולה מטיבט, ישה צוגיאל אמרה שאין לנו ממה לפחד בחלל הפנימי.
לא במקרה מצוטטות נשים בהקשר לריקות. רעיון הריקות והבודהיצ'יטה מחוברים לדמויות נשיות, אלות, דאקיני, או טארה. הריקות מזכירה את רחם האם המקבל את תודעת העובר ושומר עליו ועל שלוותו, עד שתודעתו תבשיל ותיוולד בצורת אור.
הסיפור של נגרג'ונה שקיבל את התורה של פרג'נה פרמיטה מהנאגאס שמלכותם מצויה במעמקי האגם בהרים, מדגים גם הוא את הקשר בין ריקות לבודהיצ'יטה. תורה זו הייתה שמורה מאד שנים מאז תקופתו של בודהה שקימוני. כאשר ניכנס נגרגו'נה לארמון הנאגאס שבמעמקי האגם הוא ראה סטופה יפה ומקושטת. בתוך הסטופה הוא ראה סטופה נוספת יפה יותר המקושטת באבנים יקרות. כאשר ניכנס אליה, הוא גילה סטופה שלישית שהייתה בנויה מאור בלבד. כאשר ניכנס אליה גילה סטופה נוספת הבנויה מחושך, מחומר הדומה לצל. כאשר ניכנס לתוכה ראה סטופה חמישית שדמתה לסטופה הראשונה, אך הייתה שונה באופן שקשה היה להגדיר אותו. כאשר יצא ממנה , הוא ניכנס שוב לסטופה הראשונה.
חמש הסטופות אליהן ניכנס נגרג'ונה היו חמש הסקנדות: הסטופה הראשונה של הגוף. הסטופה השנייה של החושים והרגשות, הסטופה השלישית של רעיונות, הסטופה הרביעית של כוח הרצון, והסטופה החמישית של התודעה או הזיכרון.
חוויה זו מתארת את עובדת היותן של הסקנדות ריקות. עובדה זו היא המשפט המרכזי בסוטרה של פרג'נה פרמיטה: צורה היא ריקות, וריקות היא צורה. רגש הוא ריקות, וריקות היא רגש. תפיסות הן ריקות, וריקות הן תפיסות. סמסקרות או כוח רצון הן ריקות, וריקות היא סמסקרות או כוח רצון. תודעה היא ריקות, וריקות היא תודעה.
מאחר והסקנדות הן ריקות , האחת מובילה אל השנייה. נגרג'ונה גילה שבסופו של דבר שככל שהסתובב בקיום, הוא נע במעגל. זוהי המהות של דרך האמצע. כאשר התודעה מוצאת שהיא ריקה, היא נמצאת בדרך האמצע. דבר אינו יכול להזיזה לקיצוניות של אמונה בקיום או אי קיום. אם הכול ריק איננו יכולים לומר שהכול קיים, אך בו זמנית איננו יכולים לומר שהכול לא קיים. זוהי תורתו של נגרג'ונה הקרויה מדהיאמיקה.
הקשר בין הריקות לבודהיצ'יטה עדין מאד. מתעוררת השאלה,אם הכול ריק, גם התודעה שלנו ריקה,וכוח הרצון שלנו ריק, לשם מה יש לפעול. מדוע לא להניח לדברים להיות כפי שהם , מדוע לא להישאר בעמדה אדישה המאמינה שהכול סובייקטיבי.
תפיסה זו על פי הדהרמה היא תפיסה שאינה נכונה, הקרויה ריקות שלילית. כאשר אדם קולט ריקות באופן הזה הוא כבול, ומנוע מלבטא את האיכויות הטובות שלו. בדרך כלל מה שמניע אדם לא מיומן לפעול בקיום הפיזי הוא תשוקה. התשוקה היא תוצר של האמונה הבורה במציאותיות הקיום הפיזי, והרצון שלנו לקבל ממנו דברים נעימים, ולדחות דברים לא נעימים.
בודהיסט מיומן התופס את הריקות בדרך נכונה אינו משתמש בדלק התשוקות הרגיל מאחר ודלק זה אינו מועיל בדרך למטרה העליונה. כדי להמשיך את התרגול אנו נזקקים לדלק אחר, דלק של בודהיצ'יטה. כדי לעוף בריקות, ולהלך בשמים כפי שהבודהה הילך, עלינו להפעיל את כוח הבודהיצ'יטה, את הרצון לשחרר עצמנו מהבורות. כאשר אנו זוכים לקבל ידע זה של חירות באופן ישיר, יש לנו רצון לשחרר מן הבורות את כל אלה הקשורים אלינו בקשרים קרמטיים. הבודהיצ'יטה היא בעצם חמלה.
כדי לפעול ממקום של ראייה שמיימית , במקום בו אין אחיזה בדברים, אנו זקוקים לדלק שונה מדלק התשוקה. אנו זקוקים לדלק החמלה. ראוי להזכיר שהחמלה של הבודהה כלפי כל היצורים הסובלים, היא זו ששכנעה אותו ללמד דהרמה בעולם הפיזי.
קיימים ארבעה רגשות המתארים את הבודהיצ'יטה, אלה ארבעת הרגשות האינסופיים, ארבע הברהמה ויהארות: רצון טוב, חמלה, אי תשוקה, ושמחה. בהקשר של בודהיצ'יטה הרגש המרכזי הוא חמלה. אי תשוקה רצון טוב ושמחה תומכים בחמלה נכונה. במהאווידאלה סוטה שריפוטרה אומר בדרשתו, שהתבוננות ברגשות אינסופיים זהה להתבוננות בריקות, והתבוננות בריקות זהה להתבוננות ברגשות אינסופיים.
את אותה תורה מוצאים בקשר בין בודהיצ'יטה לריקות.
הכוח שהוביל את נגרג'ונה למעמקי האגם היא החמלה שהובילה אותו למצוא את התורה היכולה לשחרר את התודעה מאחיזה בכל חמש הסקנדות. גם הכוח שהוביל אותו לעבור דרך כל חמש הסטופות הוא אותו כוח של חמלה. גם הכוח שהוביל אותו להסביר במושגים פילוסופיים את התורה, לאחר שיצא מהמצב המדיטטיבי בו שהה, זו החמלה.
אלה הם חייהם של יוגים אמיתיים, הנעים מממד אחד של העולם לממד אחר. הם נכנסים לעולם גשמי, עוברים לעולם שמיימי, ונכנסים שוב לעולם גשמי. הם נכנסים לעולם הרלוונטי בזמן נתון, לצורך נתינת דהרמה, וחוזרים לכל עולם הזקוק לנתינה של דהרמה, ונתינה של שלווה, יהא זה עולם גבוה או נמוך.
