תולדות הבודהיזם
הרצאה 25– התבוננות בנשימה.
מהאסאטיפאטהאנה סוטה
Mahasatipathana sutta, DN22
הפרקטיקה של ההתבוננות בנשימה היא הפרקטיקה הבסיסית, אותה למד הבודהה מהמורה היוגי הראשון שלו, הלאראקלאמה, והוא המשיך ללמד טכניקה זו גם את תלמידיו.
בכל בתי הספר הבודהיסטיים ברחבי העולם, הן במזרח והן במערב, נימצא את הטכניקה של מדיטציה בישיבה וההתבוננות בנשימה כטכניקות מרכזיות.
הסוטה המתארת את הטכניקה של ההתבוננות בנשימה היא מהאסאטיפטהאנה סוטה. זוהי הסוטה המפורסמת ביותר, והמצוטטת ביותר בקאנון הפאלי. היא מהווה אנציקלופדיה מקיפה לשיטות שונות של מדיטציה, ותורות מדיטטיביות אותן לימד הבודהה.
הטכניקה הראשונה המוזכרת בסוטה היא הטכניקה של ההתבוננות בנשימה.
הסוטה מחלקת את הטכניקות והתורות המדיטטיביות לארבע קבוצות, על פי ארבעה שדות של מודעות: המודעות לגוף, המודעות לרגש, המודעות למחשבה, המודעות לתכונות טובות המובילות לחרות, והמודעות למגרעות המובילות למצב של סבל.
המודעות לגוף היא המודעות לעובדה שהגוף אינו תמידי, והוא משתנה. הגוף נולד ובעת המוות הוא מתפרק.
זוהי בעצם המודעות לכך שאנו איננו גוף. כאשר אנו מודעים לטבעו המשתנה, ולהיותו חשוף לסבל, אנו יכולים לזהות שאנו איננו גוף, מאחר ואי אפשר להזדהות עם דבר כל כך חלש שקיומו תלוי בנסיבות שונות. מודעות זו מעוררת מוטיבציה למצוא את הטבע שלנו, שהוא אינו טבע גופני.
המודעות לרגש היא המודעות לכך שהרגש עסוק בחיפוש אחר אושר, ובריחה מאי אושר, ולכוד כל העת בין שני הדפוסים הללו. לכן הרגש אינו יכול להוות מחסה עבורנו, ולא נוכל למצוא בו שלווה ונחת.
המודעות למחשבה היא המודעות לכך שזרם המחשבות אינו יציב ומשתנה. הוא לעיתים צלול ולעיתים עכור. גם הזדהות עם המחשבות לא תעניק לנו שביעות רצון.
המודעות לתכונות התודעה, לנטיות שלה היא המודעות לכך שיש נטיות חיוביות המובילות לחירות, ויש נטיות שליליות המגבירות את הסבל.
הטכניקה של התבוננות בנשימה מסייעת לנו לפתח את המודעות לארבעת שדות אלה. כאשר אנו מתבוננים בנשימה הנכנסת לגוף ויוצאת ממנו, אנו מרגישים שהנשימה היא כציפור הנכנסת לגוף כדי לנוח בו זמן מה , יוצאת ממנו ועפה לשמים. הגוף נותר סביל וסטטי יחסית לתהליך זה. אנו יכולים לפתח את ההזדהות המסייעת לנו להפסיק להאמין שאנחנו גוף. גופנו סטטי, ואנו עדיין חשים כיצד משהו בגופנו נע לתוך גופנו , ומגופנו החוצה. התודעה נעה עם הנשימה, ויכולה להיכנס לתוך הגוף וממנו החוצה. כך מפסיקה התודעה את הפיקסציה בהרגשה של "אני גוף". התודעה מפסיקה את הפיקסציה במצב הסטטי. כאשר אנו מזדהים עם הנשימה, שהיא תופעה דינמית וקלה, אנו חשים שמחה, והרפיה מאחיזה בגוף. כך גם הגוף מרפה, והופך להיות בגד המותאם למידותינו. אנו מפסיקים להרגיש את גופנו, ומפתחים את ההרגשה שגופנו דומה לבגד רפוי ונוח, אותו אנו לובשים ופושטים עם כל שאיפה ונשיפה.
במודעות לרגש העסוק כל הזמן באושר ואי אושר, הפעולה היא שונה. אם במקרה של המודעות לגוף, אנו מתגברים על פיקסציה במצב סטטי, הרי הרגשות שלנו מפריעים לנו מעצם היותם חסרי יציבות. אם בגוף קיים עודף של סטטיות, הרי ברגשותינו קיים עודף של דינמיות המעייפת אותנו. כאשר מופיעים גלים של אושר, וגלים של אי אושר, אנו ממשיכים לנשום. אנו ממשיכים לנשום גם כאשר אנו מאושרים, וגם כאשר אנו עצובים. כל נשימה וכל נשיפה, היא כמדרגה קטנה לעולם שמיימי עליה אנו עולים. עולם הרגשות נותר למטה. אנו חוצים אותו, עולים מעליו בסולם הנשימה. אנו חשים כאדם שנחלץ מתהום, כאשר אנו חשים ביציבות היחסית של הנשימה. התודעה נותרת יציבה בכל מצב, כאשר אנו שמחים אנו נושמים, כאשר אנו עצובים אנו נושמים, וכך צעד אחר צעד, נשימה אחר נשימה, אנו חוצים את עולם הרגש הסוער.
לגבי שדה המודעות למחשבה ושדה המודעות לתכונות התודעה, ניתן למצוא שהנשימה, כוח החיים המצוי בנו אמביוולנטי לגביהם. מצד אחד כאשר אנו נושמים ומתבוננים בנשימה, אנו מצליחים לשלוט במחשבותינו ובמצב רוחנו . אנו שואפים אוויר פנימה, ועושים מאמץ. אנו נושפים אוויר החוצה ומרגיעים את עצמנו. מצד שני אנו מגלים שמגרעות התודעה שלנו, רצון רע, קיבעון, אי שקט, חמדנות וספיקות בערכם האבסולוטי של מעשים טובים, יכולים להוציא אותנו ממצב של איזון, ולהפריע לנו להתבונן בנשימה. הנשימה משתבשת ולא נוכל לשבת זמן מספיק על מנת להרגיע אותה.
כאשר יש לנו שקט נפשי, המחשבות נכנעות לנשימה, ומצד שני כאשר המגרעות שבתודעתנו יוצרות גירוי, גם אם נסדיר את הנשימה באופן טכני, התודעה לא תהפוך להיות שקטה. אמביוולנטיות זו היא זו שגרמה לבודהה להמשיך בחיפושיו אחר דהרמה שתוביל להפסקת הסבל. הפרקטיקה של הנשימה במאהאסאטיפאטאנה סוטה היא המבוא העורך לנו היכרות עם עולם המדיטציה ומציג לנו פירות של הרגעה באופן מהיר ופשוט, שאינו דורש לימוד נוסף. יחד עם זאת טכניקה זו מובילה אותנו לנקודה בה אנו מזהים גם את מגבלותיה. זוהי אינה טכניקה אבסולוטית כל יכולה. היא אוניברסלית ומתאימה לכל אדם, מאחר וכל אדם נושם. אך היא אינה אבסולוטית. ביחסים עם התודעה, הנשימה משרתת בתפקיד של מראה, בה ניתן לזהות את הקשיים בתודעה, אך לא נוכל לתקן אותם. דומה הדבר לאדם המתבונן בדמותו במראה, ורואה בה פגמים, אך הוא לא יוכל לתקן פגמים אלה במראה עצמה. זה מה שגילה הבודהה כאשר למד את הטכניקה של ההתבוננות בנשימה. בנשימתו השקטה הוא ראה את תודעתו. כאשר תודעתו זרחה, הנשימה היוותה מראה צלולה. אך כאשר הייתה תודעתו עכורה, הוא לא ראה שום השתקפות של אור שמיימי.
חשוב לדעת שברוב בתי הספר הבודהיסטים הפרקטיקה של הנשימה משרתת בתפקיד זהה. ברוב המקרים היא מהווה תרגול לפיתוח רוגע בסיסי, והיכרות ראשונית עם הפרקטיקה המדיטטיבית. אך יש לדעת שעם הזמן עלינו להכיר את הבעיות והקשיים העומדים מאחורי פשטות זו, האמורה להכיר לנו עולם מסובך יותר, ובעולם זה עלינו לפתח את הרגשות האינסופיים ולסלק את המגרעות באופן מוחלט על מנת להגיע לשלווה יציבה.
