הסתובבתי בשוק, ובחרתי תבלינים. בין שורות הדוכנים נעה שרשרת של לקוחות עסוקים בקניות. לאישה מטופחת, שנמצאה ביניהם, נשמט ארנק יקר. הגברת, שלא שמה לב לאבידה, המשיכה להתקדם, שקועה בסקירת הסחורה שעל הדוכנים. כמעט באותו הרגע אחד המוכרים הרים את הארנק. הוא עקב במבטו אחר האישה המתרחקת במהירות, ואז בגופו התקדם מן גל, אך הוא נותר במקומו, והחל להביט מסביבו באיטיות, עד שעינינו נפגשו. המשכתי להתקרב אליו בעודי מחייך, ומבטי מסמן לו שאני רואה את המאבק הפנימי המתחולל בתוכו, ושמצוי בידו פתרון פשוט ונעים למצב שנוצר. הוא קפא לרגע, ואז הסתובב בבת אחת לעבר האישה, שכבר הספיקה להתרחק, והתחיל לקרוא לה בקול רם ולאותת לה בידיו לשוב על עקבותיה. אנשים החלו להסתובב ולהביט על המוכר הצועק, והוא מסר במהרה את הארנק לגברת. לאחר מכן הוא ניפח את חזהו, וסב על עקביו לעבר דוכנו. הרי הופיעה הזדמנות לספר על אצילותו למכריו הרבים, והוא יאמין באצילותו מתוך שביעות-רצון עצמית. אולם, ייתכן שבפעם הבאה שאדם זה יעמוד מול בחירה, העד הפנימי שלו ייזכר בהנאה שמסבה החלטה נכונה. 

המושג "עד פנימי" (או לחלופין: "מתבונן", "מורה פנימי") זוכה לקישוט יָתֵר בסביבת מתרגלים רוחניים, ונהוג לחשוב שהעד הפנימי מושלם. אם הוא אכן היה מושלם, כל בני-האדם היו מקבלים הכוונה פנימית מושלמת. אולם, המציאות שונה. הכוונה פנימית מיטיבה מושגת רק באמצעות עמל רוחני ובאמצעות התמדה בטיהור התודעה. המורה הפנימי של אדם רגיל יכול להיות מלא גחמות ,להיות מתנשא, עוין וטיפש. הרי תכונותיו של המורה או של המתבונן הפנימי הן אך ורק נטיות שמושרשות עמוק ביותר בתודעה. לאור זאת, מי שזקוק בראש ובראשונה לחינוך ולהקניית השקפות נכונות הוא המורה או המתבונן הפנימי, ואז מגיע תורו של האדם עצמו ללמוד.

יתר על כן, מאפיין עקרוני של הפרעה נפשית הוא ביטחונם הגמור של החולים בשלמות של המתבונן הפנימי שלהם (שמכונה גם ”אני“ עילאי). כמובן, מעטים מן האנשים שלוקים בהפרעות נפשיות משתמשים במונחים כאלו, אך התנהגותם מעידה באופן ברור על ציות מוחלט להלכי רוח פנימיים. מצבם הפנימי מתבטא ללא בקרה, וכך צובר תנופה רבה. כתוצאה מכך, התנהגותם הופכת להתנהגות של ילדים מגודלים, מפונקים ומקולקלים. הם מרכיבים שלמות חולנית ולא תקינה, שאינה רציונלית ואינה מותאמת לחיים תקינים, אך לעיתים קרובות מפתיעה את הסובבים בפרצי אנרגיה ובגילויי אינטואיציה.

שוחחתי עם גבר בשנות הארבעים לחייו, פסיכיאטר במקצועו. ישבנו על ספסל בחורשה נאה ונעימה, רוויית קולות שירה של ציפורים. שיחתנו הייתה שקטה ודיבורנו היה מדוד. היכרותנו נבעה מהתעניינותנו בתחום השחמט, וכפי שהסתבר במהרה, היה לנו מכנה משותף בכמה נושאים רוחניים. בדומה למכריי האחרים שעבדו בתחום הפסיכיאטריה, בן-שיחתי התעייף מאוד ממגע תכוף וקרוב עם מצביהם הנפשיים של חולי-נפש. הוא הרגיש שהאנרגיה המופרעת והבלתי-מרוסנת של החולים ממוטטת את כל המחסומים שהוא ניסה להעמיד בדרכה. הפניתי את תשומת ליבו לכך שהילחמות נגד הנהגה אל-חומרית, שמפקדת על תודעה בלתי מרוסנת, מועדת לכישלון. הרי תודעה זו, אף במצב של חולי, לא ניתנת להריסה, ועולה על חשיבה רציונלית. התעמקנו בנושא של מאפייני ההנהגה הפנימית, שנמצאת ביצורים שונים, ובשלב זה של שיחתנו בן-שיחי חווה כניסה לטראנס. דמעות החלו לזלוג מעיניו, והוא סיפר בקול שהשתנה על כך שהוא חלם במשך כל חייו למצוא הנהגה פנימית בדרך הרוחנית. לאחר מכן הוא התחיל לשוב לזרם התודעה הרגיל, והחל לספר בקול רגיל יותר, אך רווי השראה, שהדברים שהיו תמיד סימני דרך בחייו הם מילים ומשפטים שנתמלאו פתאום משמעות עמוקה עבורו. כך קרה גם במהלך שיחתנו.

הסברתי לבן-שיחי שמילים ומשפטים אלו הפכו למנטרה עבורו. גם מצב חולני מקבל צורה של מנטרה עוצמתית יותר או פחות, וכדי לא להיכנע להשפעתה, יהיה נבון להיעזר בכוחו של שימוש מכוון במנטרה הנושאת משמעות חיובית ובונה. כפי שגל אחד בולע גל אחר, ונחש אחד בולע נחש אחר, כך מנטרה שנושאת משמעות מבורכת מסוגלת לבלוע מנטרה חולנית ומקולקלת של תודעה מטורפת. זו בדיוק הסיבה לכך שמכרי שאיתו שוחחתי חש הקלה בעת מגע עם מילים עוצמתיות.

זהו פרק שישים ושבע מתוך "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכת סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית.

למידע נוסף וליצירת קשר עמנו:

http://www.three-vajras.com/he/ 

https://www.facebook.com/mudrayoga.israel

https://youtube.com/@100Rivers.School