הנטייה להיות משוכנעים באמיתותה של פעילות תודעתנו היא צרתם של בני-האדם. ניתן לומר שהתודעה מסנוורת את עצמה באורהּ, ומפסיקה להבחין בדבר מלבד עצמה.
אשתו של אחד ממטופליי סימנה לי במסתוריות לגשת אליה למטבח. כשנכנסתי למטבח, האישה הצביעה מהחלון על אחת המרפסות בבניין קומות שהתנשא ממול. במרפסת נמצא גבר בגיל העמידה, לבוש בגופייה ותחתונים. הוא עישן, והביט הרחק, מהורהר. ”כן?“ שאלתי. האישה הסתכלה עליי בפליאה, ואמרה: ”אתה לא מבין?“ הם עוקבים אחריי בכל מקום. רוצים לדעת מה אני עושה במטבח, אם אני עושה משהו לא כהלכה. האם זה עניינם?“
”רגע. מי זה ’הם‘?“
”כשגרתי בעיר גדולה, שכנים דתיים התחילו להתערב בעניינים שלי, ולהסביר לי מה אני צריכה לעשות במטבח שלי, ומה – לא. ברחתי משם – מכרתי את הדירה, ועברתי לעיר הקטנה הזאת. אבל הם מצאו אותי גם פה. עכשיו הוא (היא הצביעה על הגבר המעשן) מעמיד פנים שהוא עומד שם סתם, אבל למעשה הם שלחו אותו לתצפת עליי!“
היה ברור שהאישה לוקה בהפרעה נפשית. תודעתה החולה, שהייתה אחוזת פרנויה, הפכה למפעל של פחד וכעס, ופירשה כל מגע עם העולם החיצוני כאיום. תודעתה סינוורה את עצמה באורהּ, שהקרין סרט מפחיד ומעיק על מסך החשיבה. עבור אישה זו, הסרט הזה היה האמת. אנשים שלוקים בהפרעות נפשיות מדגימים בבירור הסתנוורות מאורה של תודעתם. יש שיאמרו: ”...אך אורם מעוות ועכור. אורם של אנשים בריאים נראה אחרת“. אולם האור אינו יכול להיות עכור או מעוות. הדברים שיכולים להיעכר ולהתעוות הם הרעיונות והפנטזיות שאור זה מקרין. זאת ועוד, ככל שהצדקנות גדולה יותר, כך הפנטזיות והרעיונות האלה יהיו מעוותים ועכורים יותר, כך תגדל רגישות-היתר בכל מגע עם העולם הרגיל, וכך התודעה תקבל במוכנות רבה יותר את רגישות-היתר כהוכחה לאמיתותן של אשליותינו.
לצידי, על ספסל סמוך לגן שעשועים, הייתה ישובה גברת מבוגרת בעלת גזרה נאה. היא החלה לספר לי על נכדיה, ששיחקו בקרבתנו. כעבור זמן מה היא היטתה את ראשה אליי בחשאיות ופתחה בתיאור התנהגותם הגרועה של בנה ושל כלתה. ”אתה יודע... יש דברים שאני נושאת בתוכי, שהם כמו אבן על הלב, אך לך אני יכולה לגלות את הדברים שאני לא מספרת לאף אחד. רק עשה טובה – שמור אותם בסוד,“ אמרה בת-שיחתי. היבטתי בעינייה, וראיתי זיגוג אפל, שאופייני לאנשים חסרי שביעות-רצון. ”עדיף שלא,“ עניתי. ”סליחה, אך אני לא יודע לשמור סודות של אחרים. העולם צפוף, ואני עלול לפלוט את המידע, ואת תהיי במצב לא נעים“. הגברת היתה המומה. עם זאת, פניה קיבלו גוון בריא יותר. באופן מפתיע (ואולי לא) היא לא נעלבה, וזאת כי היא הבינה שהיא שוחררה בעל כורחה משידור טינופת בשפתיה. לרגע היא ניסתה להסביר לי שאני לא צריך לשפוט את עצמי בחומרה, אך מייד קטעה את עצמה כי הנימה המנופחת של השיחה נעלמה לחלוטין.
מכרה שלי סיפרה לי מקרה שמדגים עד כמה האמת על אודות עצמם, שאנשים מוכנים לקבל, נבדלת ממה שהסובבים חושבים לאמת. חבר קרוב שלה ניהל אורח חיים נהנתני, ושאף בעקביות ובלהיטות להפיק מחייו את כל התענוגות האפשריים. חבריו העריכו אותו הודות לנדיבותו ולאכפתיות מסוימת שהוא גילה, אך מידת התמסרותו להנאות החושים החרידה אותם תכופות. יום אחד איש זה נפטר בטרם עת, וכשהתקיימה לווייתו, מספרת המקרה נכחה במעגל של חבריו הקרובים, ולמדה מהם את סוד חייו של המנוח. הסוד הוא שהאיש היה בן למשפחה חרדית מכובדת וחשובה מאוד, וכיוון שהוא השתוקק לחיים אחרים, הוא ומשפחתו הסכימו על כך שבחגים ובשבתות הוא ישהה בבית משפחתו, יקיים את כל המצוות, וינהג על-פי כללי הקהילה החרדית, וכך לא יכתים את תדמית המשפחה. בימי חול הוא היה נוסע לעיר אחרת, מחליף בגדים, מוריד את הפאה, ומתמסר לשריפת החיים. בכל סוף שבוע הוא היה שב לבית המשפחה. סיפור זה הותיר במכרה שלי רושם מעיק, אך היא הצליחה להתגבר עליו הודות להבחנה שלא הייתה אמיתות באף אורח חיים שהמנוח ניהל.
אמת לא בהכרח קשורה להתרחשויות בעולם הגשמי. להלן סיפור המדגים זאת:
קשיש חולה סיפר, ואשתו הישובה לצידו הנהנה לאות אישור. סיפורו היה על אדם כלשהו, שממנו קבצן נדבות כלשהו ביקש תרומת מזון. אולם, אדם זה סירב, והסביר שאין לו כסף. הרעב ללחם ביקש שוב, אך בקשתו סורבה שנית: ”אין לי כלום!“
על כך ענה העני: ”אמן,“ ונעלם. ברגע זה האדם הקמצן הבין שהוא נוסה על-ידי אליהו הנביא בכבודו ובעצמו. בהיותו מלא צער, הוא חיפש דרך לכפר על חטאו, והחל לעשות מעשים טובים רבים. יום אחד, הנביא נתגלה אליו בחלום, והעניק לו מחילה.
קטעים מן הסיפור לא היו ברורים, והיו חזרות וסטיות מהסיפור העיקרי. כשסיים הזקן להשמיע את הסיפור, לפתע הוא פרץ בבכי, ואמר: ”הו, לו אליהו היה מתגלה אליי..!“
אמת כזו, למרות דמעותיו של הזקן, הייתה האמת המשמחת ביותר מכל סוגי האמת שתיארתי בפרק זה.
זהו פרק שישים ושש מתוך "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכת סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית.
למידע נוסף וליצירת קשר עמנו:
http://www.three-vajras.com/he/
https://www.facebook.com/mudrayoga.israel
https://youtube.com/@100Rivers.School
