כשהייתי עוד צעיר קראתי על שיטת הסו ג'וק (Sujok), שהפיץ הרופא פארק ג'יי וו (Park Jae Woo). במהלך יישום מוצלח של התאוריה הזו, רחשתי כבוד רב למרפא שהכיר אותה לאנשים רבים. כעבור חמש-עשרה שנה מאז שקראתי לראשונה ספרים בנושא סו ג'וק, הייתה לי הזדמנות להגיע להרצאות של מחבר הספרים בכבודו ובעצמו.

פארק ג'יי וו נמצא בחיפוש תמידי, ולכן הוא פיתח והעמיק את ידיעותיו בנושא הריפוי. כשהתבוננתי באדם הזה, ראיתי שגופו הדק התהווה בשלמותו והתייצב. צורתו הייתה התגלות של אל מרגיע, שגופו עשוי אור לבן עשיר, ומעוטר בזוהר זהוב כמו בתכשיטים. זהו מראה אופייני לאלים שהתגלמו בעולם של אלים יפי תואר הודות לכך שהם דאגו לשלומם ולצרכיהם של יצורים אחרים. בסוטות הקאנון הפאלי (Pali Canon Suttas) עולם שמימי זה מכונה ”טבטימסה“ (העולם של שלושים ושלושה אלים). שלושים ושלוש הוא מספר טיפולוגי שמביע את כוליות העולם. זו הערכה מספרית של המרחב שבו משתרע הקיום. ניתן להבדיל בקלות עשרה כיוונים במרחב: שמונת הכיוונים של שושנת הרוחות, זֶנִיט ונָדִיר. עשרת הכיוונים נוכחים בשלושת הזמנים: עבר, הווה ועתיד. המכפלה של עשר ושלוש היא שלושים. למספר שלושים מתווספים שלושה מצבי המתבונן, אשר נמצא במרחב: ערות, חלימה ושינה עמוקה ללא חלומות. הסך שמתקבל הוא שלושים ושלוש. הערכה מספרית סמלית זו מאפשרת לתפוס את ממדי האנרגיה האצורה במרחב.‏

פארק ג'יי וו היה דוגמה לאדם שממלא את מרחב החיים בעשייה טובה, והצורה המושלמת של הגוף הדק העידה על כך. אנשים שמתרגלים ויזואליזציה של אלים מתחילים ישירות לדמיין את גופם הדק במצבו המושלם. עקרון ויזואליזציה זה נקרא: ”התוצאה היא הדרך“. משמעות העקרון היא שבעזרת הזדהות עם צורה מושלמת של הגוף הדק המתרגלים יוצרים רצף שינויים מיטיבים בתודעתם ובהתנהגותם, שמתחילים לשקף את האידיאל הפנימי. אולם, היצמדות לעיקרון מסוים דורשת גם היצמדות לעיקרון נגדי. במקרה הנדון, העיקרון הנגדי הוא: ”תודעתכם היא הדרך“. נוסח כזה מסב את תשומת ליבם של המתרגלים לזרם התודעה הרגיל, ומונע ניתוק של האידיאל מהחיים היומיומיים. איחוד של שני העקרונות מאפשר למתרגלים ליישם דהרמה הן בזמן התרוממות רוחנית, הן במצב רוח ירוד. הפער בין האידיאל הזוהר של התודעה הטהורה לבין זרם התודעה הרגיל העכור מצטמצם, והתודעה הופכת להיות חברה של עצמה.

שימוש לא נכון בוויזואליזציה ייתכן כאשר לאל ולזרם היומיומי של התודעה מוענק מעמד של ”אני אבסולוטי“. אז מתפתח מאבק פנימי הרסני בניסיון להבין מהו ה”אני האמיתי“. אם מנצחת האמונה בכך שה”אני האמיתי“ הוא תודעה רגילה, רוויה בתשוקות ובאי-שביעות רצון, מתרחשת התקוממות רוחנית, שמובילה להפסקת התרגול. אם מנצחת האמונה בכך שה”אני האמיתי הוא אל“, הדרך הרוחנית מתעוותת בגאוותנות.

כשוויזואליזציה מיושמת נכון, תודעה שטוהרה מתחושות ”שלי“ ו”אני“ נתפסת כאל. הזרם היומיומי של התודעה לומד להשתמש בתחושות ”שלי“ ו”אני“ כמו בקערה לתרומות ומקל הליכה של נזיר, שנחוצים להתקיימות ולצעידה בדרך.

בעת יישום העקרון ”התוצאה היא הדרך“, ראוי להיזכר בדוגמת הרופא ומורה הדרך, פארק ג'יי וו, ולהבין שלכל אחד יש אפשרות להפוך לאל, ולמרות זאת, רק אנשים שהקדישו את חייהם לתרומה ועבודה למען הזולת הופכים לאלים. אחרת, אנשים מחמיצים הזדמנות זו.

זהו פרק שבעים ושמונה מתוך "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכת סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית.

למידע נוסף וליצירת קשר עמנו:

http://www.three-vajras.com/he/ 

https://www.facebook.com/mudrayoga.israel

https://youtube.com/@100Rivers.School