פרק 4
כעבור זמן מה גאוטמה החל ללמוד מדיטציה בהנחיית מורה דגול אחר, בשם אודקה ראמפוטה. מורה זה הנהיג קהילה גדולה של מחפשי האמת. גאוטמה חשף בפניו את חוויותיו, לבטיו, ספקותיו. "הצדק עמך, גאוטמה הנאצל!.." – השיב מורהו החדש – "החוויה במימד הריקות מפסיקה את כל הפעולות המנטאליות אך אינה מסוגלת לשחרר את האדם מהן. חשוב, אדם חזק נאבק ביריבו, אוזר את כל כוחותיו ומצליח לאחוז בו ואין ביכולתו של היריב להיחלץ ואף להתנגד. אך אין לשכוח כי האדם החזק אשר לא מאפשר ליריבו להשתחרר מאחיזתו לא יצליח, גם הוא, להשתחרר – הרי הוא משעובד ליריבו הכלוא בידיו הנחושות.
עליך להגיע אל המימד הבא – אל התבוננות בתודעה עצמה, שנמצאת מעבר ל"תפיסה" או "אי-תפיסה". היא היא תגאל אותך מהמאבק ומהדואליות. זהו שלב נשגב, מימד ההתבוננות הבלתי מוכתם – שם לא תמצא קיום או אי-קיום.
במימד זה התודעה קולטת את ארעיות התופעות ואת תלותן ההדדית. כשאתה מתבונן ב"יש" וב"אַין" לא תוכל להגיע למימד שמעבר ל"תפיסה" ו"אי-תפיסה", אלא רק למימד הריקות. במימד שמעבר ל"יש" ו"אין" התודעה מרגישה ללא מאמץ חופשייה מסבל".
אז החל גאוטמה ללמוד להתבונן באחדות של ריקות וצורה. כדי לממש אחדות זו, הוא למד לעלות בארבע דרגות הריכוז או ארבע רמות הבהירות שמורהו כינה "ארבעת המבצרים", שהרי בהם הסבל לא יכול למצוא את המתבונן.
רמת הבהירות הראשונה היא התבוננות במרחב אינסופי. על ידי הזדהות עם מרחב אינסופי, מפסיק האדם להרגיש את עצמיותו, ומפסיק להזדהות עם גופו. פרקטיקה זו מתבצעת על ידי התבוננות ממושכת בשמיים, בשטח פתוח, או על ידי היזכרות בהם.
רמת הבהירות השנייה היא התבוננות באור אינסופי, כשהאור ממלא את המרחב האינסופי. האדם חש עצמו כאוקיינוס של אור ומפסיק לחוש כל סוג של סבל: סבל חושי וסבל רגשי. פרקטיקה זו כוללת התבוננות במאורות, בלהבות אש, או היזכרות בהם.
רמת הבהירות השלישית היא התבוננות בריקות. זהו שלב שבו מפסיקה ההזדהות עם עצמים, תופעות וצורות. האדם מזדהה רק עם חלל ריק שמכיל בתוכו את כל הדברים, כמו ריקות של כד, שיכולה להכיל חלב, שמן או מים, ואינה משתנה כששופכים את תכולתו.
רמת הבהירות הרביעית היא התבוננות בתודעה חסרת צורה, כפי שהיא מתפקדת בשינה עמוקה. זהו מצב שבו התודעה מתנתקת מההרגשה הגופנית, ונמצאת במצב הקרוי 'עד פנימי'. זהו מצב שבו התודעה חשה בלתי מעורבת בפעולות של גוף, רגש ומחשבה. ממש כמו בן-אדם שנח מעיסוקיו.
כשגאוטמה למד היטב להיכנס לארבעת המבצרים ולצאת מהם לפי רצונו, הוא סיפר למורהו על הישגיו.
"כעת השתווית לראמה, למורה שלי!" – אמר לו אודקה ראמפוטה – "הנהג את קהילתי במקומי!"
"מורי הנכבד!" – השיב לו גאוטמה – "אני חושש כי החוויה העילאית של התבוננות לא מספיקה כדי להושיע את האדם מסבל. למרות שחוויה זו יציבה ונטולת תכונות פסולות, היא אינה מונעת לידה מחודשת".
גאוטמה הרגיש שתודעתו המאומנת בפרקטיקות של ריכוז דומה לפיל הצועד ביער, גאה בעוצמתו הבלתי רגילה, כשהוא בטוח שהוא מצוי הרחק מכל סכנה, אך למעשה הוא עלול להתמוטט אל תוך בור עמוק – מלכודת שהוכנה על ידי ציידים.
ושוב גאוטמה נפרד לשלום ממורו וחבריו, ויצא לדרכו בחיפוש אחר שחרור נצחי.
חייו של הבודהה שאקיימוני (מהדורה שנייה)
כל הזכויות שמורות 2026, ישראל
© ולדימיר פיאצקי
© מאה נהרות Hundred Rivers
בכתיבת ספר זה השתתפו ולדימיר פיאצקי, חנן פיאצקי, סמדר פיאצקי, יהודית זבולון ושרה מגן.
