פרק 7
"אשיל מעליי היקשרות לחומר בדומה לבגד בלוי, בדומה להרגל נושן. אני עוזב אותה ללא רחמנות וללא חרטה. כל כולי פונה אל מרומים. בדומה לאש ושמש, תודעתי תאיר את כל העולמות של אלים, ענקים, ועולמות של בני אדם, על כל בתיהם ומרכבותיהם, יערות, מערות, נהרות וימות, על כל היצורים שחיים בהם, ועולמות של שדים ורוחות רפאים".
במחשבות אלה גאוטמה עודד וחיזק את עצמו בזמן הסיגופים הקשים. הוא דיכא את תשוקותיו באמצעות רעב וצמא, ובדומה למהאווירה, הוא ניזון מפירות שנשרו מעצים, ומלשלשת ציפורים שיובשה באש. במשך זמן מה גאוטמה הפיק מתרגולו הקיצוני תחושה דמויית חופש ממגבלות הגוף הפיזי, וקירבה לעולמות דקים. כל עוד משאבי נעוריו וחוזק תודעתו הזינו את אש האופוריה, הוא התמיד בהפקת התחושה המפתה. בבוא העת גאוטמה התעורר, כשסכנה בלתי נמנעת שגופו המותש יקרוס הוציאה אותו מהטראנס שבתוכו הוא השתהה.
הוא הרגיש שרמת ריכוזו ירדה, תודעתו סבלה מאי-שקט, הופיע באוזניו רעש כמו של משבי רוח חזקה, תנועות גפיו הפכו לנוקשות, וטפיחה על עורו גרמה לנשירת שיער. ואפילו במצב זה הוא ניסה להתמיד בסיגופים. אז התגלו אליו אלים ואלות, שדרשו ממנו להזין את גופו. הם אמרו שאם הוא לא יקבל מאכלים בפיו, הם, האלים יצטרכו להאכיל אותו דרך נקבוביות עורו. לשמע דברים אלו גאוטמה הבין שאין זכות וחסד בייסוריו. הרי כל העת הזו גופו לא היה אויבו, אלא תמיכתו.
בעודו מיוסר וגווע ברעב, גאוטמה עבר למקום נוח על שפת נהר שקט, שבוא הוא רחץ והתרענן. לאחר מכן הוא קיבל מנחת חלב ואורז מנערה רועת בקר. משראו חבריו הסגפנים את מושא הערצתם נוטש את התרגול, ואף מרשה לעצמו חיי נוחות, הם הפנו לו עורף.
גאוטמה הבחין בעץ בעל צמרת רחבה, שניראה מזמין לשבת בצילו. הוא הכין מושב מדשא, התיישב בשיכול רגליים וגמר בליבו להמשיך בתרגול במקום הזה, עד שיזכה להארה. גופו התחיל להשתקם, נשימתו חזרה להיות עמוקה, והוא השיב לעצמו את היכולת להרגיע את התודעה באמצעות מעקב אחר הנשימה – תרגול שאלארה קאלאמה, מורהו הראשון ליוגה, לימד אותו. ככל שחוסן גופו חזר, גאוטמה היה מסוגל להתרכז שוב בארבע רמות הבהירות, שלימד אותו אודקה ראמהפוטה, מורהו השני ליוגה.
מניסיונו העשיר בסגפנות גאוטמה הותיר טכניקה עיקרית, אך הפעם הוא יישם אותה לא ביחס לגוף, אלא ביחס לתודעה. ברגעים שמצבי רוח ורגשות סוערים תקפו אותו, גאוטמה היה שומר על אי-תזוזה, והיה דומם כמו אבן, עד שהמחשבות המטריפות חלפו. כפי שהסגפנים התאמנו להתעלם מצרכי הגוף, גאוטמה למד להתעלם מהדרישות של תשוקותיו ופחדיו. למעלה מחודש הוא תרגל, עד שתודעתו הפכה למעודנת, רכה, ובהירה, כבגד ארוג מאלומות אור.
חייו של הבודהה שאקיימוני (מהדורה שנייה)
כל הזכויות שמורות 2026, ישראל
© ולדימיר פיאצקי
© מאה נהרות Hundred Rivers
בכתיבת ספר זה השתתפו ולדימיר פיאצקי, חנן פיאצקי, סמדר פיאצקי, יהודית זבולון ושרה מגן.
