פעם אחת, לפנות בוקר, אורם של יצורים שמימיים רבים הציף את ההר שבו הבודהה שהה בהתבוננות. ארבעת המלכים הגדולים, ששולטים בארבע רוחות השמיים, התייצבו בפני הבודהה בראש צבאותיהם. מלך הצפון, וסאוונה (Vessavaṇa), החזיק בידו מטרייה הסוככת על כל היצורים מפני אסונות. מלך המערב, וירופאקהה (Virūpakkha), החזיק, כמו שרביט מלכות, נאגה (nāga) גדול שיודע לרפא מחלות. מלך הדרום, וירולהה (Virūḷha), החזיק את חרב הזמן ששולטת בקבלת החלטות. מלך המזרח, דהטרטהה (Dhataraṭṭha), החזיק בידיו כלי נגינה ששולט בהתחלפות מצבי הרוח של היצורים. למרות שארבעת המלכים הגדולים, שמצאו מחסה בבודהה, הם העוצמתיים מבין הלוחמים השמימיים והמכובדים ביותר מביניהם, ישנן רוחות שלא מצייתות לחוקי השמיים, כמו שבעולם הגשמי ישנם שודדים שלא מצייתים לחוקים שחוקקו בני-האדם.

ראש משלחת המלכים, וסאוונה, דיווח לבודהה שישנן רוחות-יאקשות (yakṣas) שאוהבות דווקא את הדברים האסורים לחסידי הדהמה – אלימות, שיכר וסמים, הוללות, שוד ודברי שקר. לכן, הן עוינות את הדהמה ואת חסידיה. רוחות אלה עלולות לתקוף את המתבוננים ולערער את אמונתם הברוכה. וסאוונה אמר לבודהה שכפי שבעולם הגשמי מזעיקים שומרים כדי ללכוד שודדים, כך גם בעולם הדק יש צורך לקרוא למלכים הגדולים עם צבאותיהם על-מנת להכניע את הרוחות הרעות.

במזרח, השמש הזורחת עולה ממעמקי האוקיינוס. השמש מאירה את ארמונו של דהטרטהה, מלך הגנדהרוות (gandharvas) – הנגנים השמימיים, שנוטים להיות שאננים ואוהבים בידור. דהטרטהה מדריך אותם ומרגיל אותם להלל חוכמה ומעשים טובים.

השמש ממשיכה לעלות מעלה ומאירה את הארמון של מלך הדרום, וירולהה, שליט הקומבהנדות (kumbhaṇḍas) – הרוחות של תשוקות, ששולטות בצמיחתם של שורשים וצמחים. הקומבהנדות לוכדים את התודעה כמו רשתות. רוחות עקשניות אלה קופאות על שמריהן ונאחזות בתחושת הצדק האישי, אך וירולהה מלמד אותן חוכמה וויתור.

כאשר השמש שוקעת במערב, היא מאירה את ארמונו של המלך וירופאקהה, שליט הנאגות (nāgas) – הרוחות של ספקות ואנוכיות. וירופאקהה המכשף מלמד אותן להתמיר את רעל היוהרה לתרופת החרטה.

כאשר השמש נחה בצפון, היא שוהה בארמונו השמימי של המלך וסאוונה, שליט היאקשות, שמעניקים לבני-אדם כוחות ובריאות, וקובעים את גורלם לאחר המוות. מה שבני-האדם רואים ומזהים כשמיים, הוא אדמת הממלכה של וסאוונה. את המתים שבחייהם התנהגו באופן ראוי, היאקשות מושכים מתוך אדמת ממלכתם, והם הופכים לשוכני עולמו השמימי של וסאוונה. את המתים שהתנהגו באופן לא ראוי, הם דוחפים בחזרה אל מתחת לאדמת ממלכתם, ואלה יורדים לאחד מהעולמות הנמוכים יותר.

שוכני עולמו של וסאוונה רציניים, לא חמדנים ולא אנוכיים. הם עברו היטהרות ממידות רעות בשלושת הארמונות הקודמים של השמש. ענפי העצים שגדלים בממלכתו של וסוואנה תמיד טעונים פירות נהדרים; על שפת בריכות הלוטוסים טווסים פורשים את זנבותיהם ועופות השמיים נותנים קולם בשיר. נתיניו של וסאוונה מבשלים אורז פלא, שמבשיל מעצמו, על אבנים חמות, מבלי להבעיר אש. היאקשות שגרים בממלכה זו בוחרים באנשים כאלה ואחרים להיות להם למרכבות, ומכוונים באופן נסתר את פעילותם בחיים הארציים. האגם דהארני (Dhāraṇī), שמוריד גשמים לעולם החומרי, נמצא גם הוא בממלכתו של וסאוונה. היאקשות של כיוון הצפון הם הישרים וטובי הלב מבין הרוחות, ולכן וסאוונה הוא מלך המלכים.

למרות שליצורים השמימיים של ארבע רוחות השמיים אופי שונה, אלה מביניהם שמצייתים לחוק של ארבעת המלכים, מכבדים את הבודהה, הדהמה והסנגהה בגלל הרצון הטוב שאלו מגלים כלפי כל היצורים. החוק של ארבעת המלכים מספק למי שהולכים בדרך הנאצלת הגנה מפני הצרות שמביאות הרוחות הרעות. כאשר חסידי הדהמה נקלעים לצרה כלשהי, עליהם לקרוא לארבעת המלכים, שמגלמים את הרגשות האינסופיים, על-מנת שהם יסירו את המכשולים והסבל. מלך המזרח מגלם רצון טוב, מלך הדרום מגלם חמלה, מלך המערב מגלם אי-תשוקה ומלך הצפון מגלם שמחה בשמחת הזולת.

ההגנה המתוארת בסוּטה זו נקראת "אטנטיה" (āṭānāṭiya) על שם העיר בממלכתו של וסאוונה שבה מתכנסים ארבעת המלכים. אסיפתם מסמנת את השלמת התהליך של טיהור התודעה שהולכת בדרך השמש.

יהי טוב!

לצפייה בגרסה המאוירת:

https://youtu.be/C8MwzTqqTI0