כאמור פדמהסמבהאווה נתן במיומנות רבה את דרשותיו לאלים הזועמים, שהיו בעברם שדים, קיבל מהם נדרים של בודהיסטוות, ולימד את תלמידיו פרקטיקות שנועדו לרסן עוינות וחמדנות.
הוא ייסד מנזר בו למדו תלמידים טיבטים דהרמה במסירות גדולה, ותרגמו טקסטים משפת הסנסקריט לטיבטית. מנזר זה והפעילות בו קיבלו את תמיכת מלך טיבט שהשקיע בהם משאבים רבים.
לאחר תקופה קצרה של פריחת הדהרמה בטיבט, אנשי האצולה הטיבטים שהיו בעלי כוח פוליטי גדול, ורצו להחליש את כוחו של המלך ,החליטו לדחוק את הבודהיזם באמצעות קידום דת הבון. הם הפעילו לחץ גדול על המלך הטיבטי ואילצו אותו לגרש את פדמהסמבהאווה. המלך התנצל והסביר כי לאור הנסיבות הפוליטיות, הוא לא יכול להמשיך לתמוך בהתפתחות הדהרמה בארצו, וביקש ממנו לעזוב את טיבט.
לפני עזיבתו, היה על פדמהסמבהאווה לפתור בעיה פרקטית. הוא החל ללמד את הטנטרה, את מסורת הדזוקצ'ן ואת מסורת המהמודרה, אך לא השלים את ההדרכות שיובילו להפנמתן ולשימורן. היה עליו להבטיח שהתורות אותן לימד תישמרנה ולא תיעלמנה. לימוד מסורות אלה אורך זמן רב, כעשרים שנה על מנת לייצב אותו , ודורש קשר הדוק עם המורה.
מאחר ופדמהסמבהאווה נאלץ להפסיק ללמד את התלמידים הטיבטים, הוא עשה פעולת כישוף. הוא החביא במקומות נסתרים טקסטים רבים, הדרכות וגם חפצים בעלי ערך, שבטיבטית נקראו טרמה, שפירושו, האוצר החבוי. מטרתו הייתה שאנשים שלמדו אצלו דהרמה , ופיתחו את הרצון לצבור ידע מלא, אך בחייהם פגשו מכשולים שמנעו מהם לקבל אותו, יוכלו לגלות את האוצרות החבויים בחייהם הבאים.
לעיתים גילוי הטרמה נעשה אחרי מחזור חיים אחד או שני מחזורי חיים, ולעיתים גילו האנשים אוצרות אלה כחמש מאות שנה לאחר עזיבתו של פדמהסמבהאווה את טיבט.
פדמהסמבהאווה החביא את הטקסטים במקומות שונים: מערות, הרים, סטופות, ומעיינות, אך היו גם אוצרות שהוחבאו ולא היה להם ביטוי בחומר. אלה הם אוצרות הנחשבים כבעלי המעלה הגבוהה ביותר, והם בעלי צורה של טקסטים האצורים בתוך התודעה של התלמיד עצמו.
הטקסטים העיקריים והברכות העיקריות הוחבאו בזרם התודעה של תלמידיו, שאחרי מחזורי לידה רבים נזכרו בהדרכותיו, אותן קיבלו ממנו באופן טלפתי. הם פיתחו בגלל תרגול של מחזורי חיים כה רבים, ואת היכולת לזכור את ההדרכות מבלי שהיו מודעים לכך.
לדוגמא, ספר המתים הטיבטי הוא אחד האוצרות החבויים, אותו גילה אחד היוגים הטיבטיים שקיבל אותו באופן טלפתי במהלך שהותו במדיטציה. מאז הפך הספר לאחד הטקסטים המרכזיים בבודהיזם הטיבטי, והתפרסם גם בעולם המערבי.
מנקודת מבט של מסורת הדזוקצ'ן, גם הטקסטים שנכתבו על ידי יוגים מאוחרים יותר, הרי הופעתם קשורה לרצון של פדמהסמבהאווה לשמור את הדהרמה הבודהיסטית בטיבט, ולכן מתייחסים אליהם כאל טרמה. האנשים בעלי היכולת למצוא אוצרות אלה, להבין ולפרש אותם קרויים טרטונים. טרטון יכול להיות רק אדם שקיבל ברכות בחיים קודמים מן הגורו פדמהסמבהאווה, או ממורים אחרים ממסורת הדזוגצ'ן.
לאחר עזיבתו של פדמהסמבהאווה את טיבט, התקיים הבודהיזםבצורה מוגבלת. המלך תמך בדהרמה הבודהיסטית, אך האצולה עדיין נהתה אחר כוהני הבון שתמכו בכוחם של השבטים בטיבט. מסורות אלה התקיימו במקביל לדהרמה הבודהיסטית, ולעיתים שררה ביניהן עוינות. לאחר זמן מה לחצה של האצולה על המלך גבר, ונכדו של המלך שנחשב ליורשו החל בדיכוי את הבודהיזם. המנזר שייסד פדמהסמבהאווה הוחרב, ובודהיסטים גורשו.
על פי אחת האגדות הגיע אחד הנזירים לחצר המלך לבוש כרקדן, ובמהלך ריקודו שלף חץ וקשת והרג את המלך, מדכא הבודהיזם.
עם מות המלך עלו במאה התשיעית לספירה כוחות פוליטיים, שתמכו בבודהיזם. במשך כאלף ומאה שנה זכה הבודהיזם למעמד מרכזי ולתמיכה מהשלטון בטיבט, שהפכה לאחת המעצמות הבודהיסטיות העולמיות. בתקופה זו הפכה התרבות הטיבטית לאחת התרבויות החזקות ביותר בהיסטוריה.
הטרמה, החומריים והעל חומריים אינם האוצרות החבויים היחידים הקיימים בדהרמה. למעשה כל הדרכה של מורה אמיתי הופכת להיות אוצר חבוי.
גם בדורות קודמים השתמשו הבודהיסטים באוצרות חבויים.
התלמידים שלא סיימו את הכשרתם במחזור חיים אחד, נמשכו לדהרמה ונזכרו בה במחזור חיים מאוחר יותר במהירות יחסית, בגלל הסמסקרות שלהם, נטיותיה הנסתרות של התודעה, והמשיכו את לימודם אותו הפסיקו בחייהם הקודמים.
המייחד את מסורת הטרמה בדזוגצ'ן, הוא הדגש והחשיבות אותה היא מקבלת. החשיבות של היותה של הדהרמה נשמרת בסמסקרות של התלמיד היא כה רבה, למטרת הגעתו לחירות מלאה. הדרך להגיע לחירות מלאה היא ארוכה מאד. מצב זה של חירות מלאה הוא מעבר לכול ההבניות הרגילות אותה מבצעת התודעה על מנת לדמיין מהו מצב הבודהה. לאדם שלא למד דהרמה אין היכולת לדמיין מצבים שמיימיים של התודעה, ועל אחת כמה וכמה הוא אינו יכול לדמיין את המצב שהוא מעבר למצבים השמיימיים, מצב הבודהה.
לחשיבות שמעניקה מסורת הדזוגצ'אן לטרמה, לאוצר החבוי בזרם התודעה, שאפשר גם לקרוא לו סמסקרות , שיירי רשמים של ברכות המורים, יש משמעות בהבנת הדרך הרוחנית. יש חשיבות לזמן, לתרגול, ולדרך אותה אנו יכולים לעשות עכשיו. אם פדמהסמבהאווה נאלץ לעזוב את טיבט, ואם הוא שמר את התורה בדרך זו, הרי כל אדם יכול לפגוש אוצרות כאלה בחייו. ניתן לומר שתלמידים מסורים כבר תרגלודהרמה פעמים רבות בחיים קודמים ונתקלו בקשיים. זרם התודעה שלהם בחיים קודמים נקטע, והם לא זכרו את חייהם הקודמים. אך האוצר החבוי לא נרדם, והוא מוביל באופן שקט לפגישה עם המורים הנכונים, לשם קבלת התורות שישלימו את לימודם. זוהי חשיבותו של רעיון הטרמה , המאפשר לנו לראות את הדרך הרוחנית בפרספקטיבה רחבה ביותר, לא רק בטווח של מחזורי חיים אחדים, אלא כשרשרת של גלגולים הנראית לעיתים אינסופית.
