שתי מלכות הטנטרה הטיבטית הן מנדהראווה ויישה צוגיאל, נשותיו של פדמהסמבהאווה. בהרצאה זו ייקרא פדמהסמבהאווה בודהה. המטרה היא לבטא את אמירתו של בודהה שקימוני שאמר שגם לפניו היה אינספור בודהות, וגם אחריו יהיו אינספור בודהות, שיופיעו בעולם הזה ובעולמות אחרים. לכן כל אדם מואר שהצליח לסובב את גלגל הדהרמה בעולם זה או אחר, ניתן לכנותו בודהה, או טארה כאשר מדובר באשה. כזכור פירוש השם טארה הוא מי שמצילה מסבל. בודהה מעולם לא טען שהוא בעליה של תודעה מיוחדת. ההפך הוא הנכון. הוא טען שזרעהתודעה המוארת קיים בכל יצור , אך רק מעשים טובים וחכמה יצור יכולים לגדל מזרע זה את עץ ההארה.
כל חייו של בודהה פדמהסמבאווה עטופים באגדות וסמלים, כך שקשה לדעת אם הם אכן קרו בעולם הגשמי או בעולם הדק.ידוע שכאשר בודהה פדמהסמבהאווה ביצע את הפרקטיקה שלו בשטחי גנדהארה, הוא פגש את הנסיכה מנדהראווה, מאחת הממלכות הקטנות, שאהבה להקשיב לדרשותיו. היא החליטה לעזוב את הארמון ולהיות תלמידתו של בודהה פדמהסמבהאווה. אביה שהיה מלךקשוח ואכזר התנגד לכל דרשותיו של בודהה פדמהמסמבהאווה בממלכתו, מאחר וחש שדרשותיו מחלישות את שלטונו.
אחרי בריחתה של מנדאראווה מן הארמון, החליט המלך לרדוף אחריה ואחרי בודהה פדמהסמבהאווה. הוא אסר אותם והתכוון ולשרוף אותם חיים. האגדה מספרת שלאחר שדעכה האש שהייתה אמורה לשרוף אותם, נראה אגם באמצעו פרח לוטוס גדול, עליו ישבו בודהה פדמהסמבהאווה והנסיכה. גופם הקרין אור של קשת בענן והם נהנו מהאוויר הנעים והקריר של האגם, שהגן עליהם מהאש.
ניתן בקלות להתייחס לאגדה זו באופן סמלי. המלך הוא השד הרע הנילחם בדהרמה, ולהבות האש אותן הוא מדליק הן התשוקות, הדהרמות העולמניות. הנסיכה מנדהראווה, ביתו של השד הרע היא החכמה הקיימת בכל היצורים, גם בליבו של השד הרע השרוי בלהבות, והחכמה נמצאת באמצעו של אגם שקט ונעים של מעשים טובים, עם הגורו הקדוש המברך אותה. האגדה גם מספרת שבהמשך השד הרע ניכנע והפך גם הוא למגן הדהרמה.
ניתן לראות כיצד בשפה סמלית בודהה פדמהסמבהאווה הפך את השד הרע למגן הדהרמה הבודהיסטית , והתגלה בתוך ליבו של השד באיחוד עם ביתו, שהיא זרע החכמה הקיים תמיד בליבנו.
מבחינה היסטורית , הסיפור של מנדאראווה אינו ידוע במדויק. מה שכן ידוע הוא שהיא הייתה תלמידתו ואשתו של בודהה פדמהסמבהאווה. גם ידוע שהייתה יוגיני גדולה שהתמקדה בפרקטיקותשתכליתן הארכת חיים. מיוחסות לה פרקטיקות רפואיות וטקסים רפואיים.
על פי ההיסטוריהבמקורות הטיבטיים, בודהה פדמהסמבהאווה הגיע לטיבט ללא מנדהראווה , ולאחר גירושו מטיבט המשיך את הפרקטיקה יחד איתה.
כאשר הגיע פדמהסמבהאווה לטיבט, על פי המנהגים והטקסים הטיבטיים ,הוא קיבל מהמלך הטיבטי כמתנה נסיכה מממלכה קטנה שהייתה כפופה לו. שמה הוא יישה צוגיאל. פדמהסמבהאווה קיבל אותה כתלמידה, ולימד אותה יחד עם המתרגמים הטיבטים. מאחר וזיהה בה כישרון גדול לכישוף ולפרקטיקה טנטרית, הוא נתן לה פרקטיקות ישירות כמו מהמודרה, דזוגצ'ן והדמיה של אלים.
יישה צוגיאל נותרה בטיבט לאחר שבודהה פדמהסמבהאווה עזב את טיבט. היא סייעה לו רבות בהחבאת האוצרות החבויים, על מנת לשמר את התורות לתקופות עתידיות. לכן חלק משמעותי של האוצרות החבויים אותם מצאו היוגים הטיבטיים בזרם התודעה שלהם, לאחר מאות שנים, מיוחסים ליישה צוגיאל. היא התמקדה בפרקטיקות של הדמיה של אלים, ובפרקטיקות של גילוי חכמת החירות, החכמה האינסופית של מהמודרה ודזוגצ'ן.
ניתן לראות כיצד נכנסות לבמת ההיסטוריה הבודהיסטית בעולם הגשמי דמויות נשיות. הן נכנסות לא כדמויות משניות, אלא כמלכות התורה. גם מנדהאראווה וגם יישה צוגיאל מגיעות להארה מלאה, ונותנות דרשות, כשאגה של לביאה. הופעתן השפיעה על כל התפתחותה של הטנטרה הטיבטית, והתרבות הטיבטית. דמות האישה זכתה לכבוד הגדול ביותר, אותו כבוד לו זוכה בודהה שקימוני. זהו ההישג הגדול ביותר של הטנטרה הטיבטית שהובילה להבנה שכל אדם יכול להגיע להארה , ללא הבדל אם הוא גבר או אישה.
בודהה פדמהסמבהאווה הסביר שבגלל הנורמות החברתיות המגבילות את חופש האישה, ובגלל תנאי החיים במנזרים הנעדרים נוחות, קשה לה לתרגל דהרמה. אך כאשר יש לאישה נחישות , היא יכולה להגיע לחירות בקלות רבה יותר מגבר. ההישג של חירות מלאה קרוב יותר לאישה מאשר לגבר, למרות שהקושי בגלל הנסיבות הוא גדול יותר.
הבנה זו נשמרה על ידי הבודהיזם הטיבטי לאורך הדורות . קיימים בטיבט מנזרים שראשיהם הן נשים, ועד המאה העשרים היה שוויון רוחני זה קיים אך ורק בטיבט. הישג זה ראוי לשבח ותהילה ודוגמא לכל המסורות הרוחניות בימינו.
