המאסטר לינג'י חי במאה התשיעית לספירה. הוא קיבל את חינוכו הרוחני במסורת הצ'אן, והפך להיות לאחד המאסטרים הגדולים במסורת זו. אסכולת הלינג'יהלינג'י ( ביפנית רינזאי) קרויה על שמו.
תקופה זו בה קיבל לינג'י את הכשרתו הרוחנית, הייתה תקופה בה עבר הבודהיזם דיכוי גדול. מתקופה זו ואילך איבד הבודהיזם את מקומו כדת המעצבת פילוסופיה מדינית, ומנהגים עממיים. את מקומו תפסה דת הקונפוציאניזם, שתמכה בסמכותו הבלעדית של הקיסר, וראתה בנאמנות לקיסר מידה נעלה. דת זו עלתה בקנה אחד עם האינטרסים של השליטים. גם כאשר באמצע המאה התשיעית נחלש דיכוי הבודהיזם, הוא עדיין לא חזר להשפעה הרוחנית, שהייתה לו על הקיסרים.
הנזירים הסינים ,חלקם פוזר בכוח, על חלקם ניכפה לחזור לחיים עולמניים, וחלקם הסתתר בהרים. חלקם התמזג עם מסורת הדאואיזם, וחלקם הסתתר במנזרים קטנים שהיו מרוחקים מן המרכז והקיסר לא הוטרד מהם. מערכת לימוד הדהרמה שהייתה כה חזקה בסין, נהרסה.
ראוי לזכור כי כוחו של השלטון היה כה חזק , עד כי תמיכתו בלימוד הדהרמה בעבר לא הייתה פחותה מזו של האוניברסיטאות בהודו, כמו נלנדה, או האוניברסיטאות בסרילנקה. חצר הקיסר תמכה במסעות הנזירים להודו וסרילנקה, מסעות שהביאו לצבירת טקסטים בודהיסטיים רבים שהפכו לקאנון עצום מימדים, וכלל את מסורות התהרוודה, המהאיאנה והוג'ריאנה. זהו הקאנון הבודהיסטי המקיף ביותר שקיים, ובעקבות המהפכה התרבותית בסין, אוצרות בודהיסטיים רבים נהרסו, אך הקאנון הסיני שרד , וגרסתו המלאה שמורה ביפן.
מנגנון תמיכת השלטון בדהרמה הבודהיסטית נעצר באמצע המאה התשיעית לפני הספירה. רמת הכשרת הנזירים ירדה משמעותית, באפשרויותיה. הנזירים הבודהיסטים שחיפשו מרפא לירידה זו ברמת ההכשרה הבודהיסטית, מצאו אותו בתורת ההארה הפתאומית. כאשר נימנע מנזיר ללמוד בצורה שיטתית והדרגתית ונמנעו ממנו האפשרויות ללמוד טכניקות , ולפרוש לריטריטים ארוכים, הוא נאלץ למצוא להתמקד בדרך ההארה הפתאומית.
במידה ואין אפשרות לתרגל את הדרך הרוחנית כפי שתרגלו הבודהה ותלמידיו, ניתן בכל זאת לשמור על דפוס חשיבה המספיק להתקדמות בתרגול. זהו מצב תודעה הפתוח לחוכמת הבודהה. חוכמה זו קרויה גם החוכמה הטבעית. כאשר האדם פתוח לחוכמת הבודהה, הרי כל החיים הופכים לסוטרה דרכה הוא לומד. מצב זה של פתיחות התודעה כלפי חיפוש אחר ההארה, ופתיחות כלפי האמונה הברוכה של בודהות ובודהיסטוות, הפכה להיות המטרה העיקרית במנזרים בתקופת דיכוי הבודהיזם.
הנזירים שהבינו שכל עוד אינם יכולים לזכות להכשרה ראויה, עליהם יהיה להמתין ולהיות פתוחים לקלוט כל רמז או מילה שיחלחלו, דרך המחסומים לתודעתם.
את קשיבות זו לחוכמת הבודהה מדגים אחד הקואנים.
נזיר ממסורת צ'אן, שחי במנזר והתמקד במדיטציה על קואנים, חיפש אחר הארה אך הרגיש שתודעתו אינה פתוחה אליה. פעם אחת הוא עבר ליד דוכן של קצב שמכר בשר. הוא שמע שיחה בין לקוח לקצב. הלקוח ביקש את חתיכת הבשר הטובה ביותר, והקצב ענה לו שכל חתיכות הבשר הן הטובות ביותר. ברגע זה חווה הנזיר מצב של הארה, מצב הקרוי ביפנית סאטורי.
חשוב להבין כי הארה זו , הסאטורי אינה ההארה המלאה של הבודהה. ההארה של הבודהה מעניקה ידע על טבעי של לידות קודמות, חוק הקארמה, ותודעה מטוהרת מכתמים. ללא שלושת סוגי הידע אלה לא קיימת הארה מלאה. זוהי הארה של אדם שמילא את כל חובותיו הרוחניים והגיע לשיאה של הדרך הרוחנית.
ההארה הקרויה סאטורי היא הארה קטנה, והיא ניצוץ של הארה מלאה. הארה קטנה זו באופן הדרגתי מובילה את האדם בדרך הרוחנית. במצב זה האדם יוצא מבועת הדמיונות והקיבעונות שלו. כאשר מתנפצת הבועה , רואה האדם את הדברים כפי שהם. הוא רואה את ריקות העולם ומפסיק להתייחס ליצורים ותופעות כאל מושכים או דוחים. במצב זה האדם נמשך רק למעשה ווב, ודוחה רק מעשה רע. מנורת החיפוש המצויה בליבו , מלווה אותו מעולם לעולם, עד שהוא הופך להיות בודהה בעל ידע שלם. ניתן להמשיל את ההארה הגדולה של הבודהה לארץ הטהורה, ואת ההארה הקטנה לשער המוביל אליה.
זה היה הנושא שהעסיק את תלמידי הדהרמה בסין. כיצד לשמור על מצב התלמיד הנכון, מצב בו התלמיד לומד מאבנים וצמחים, משיחה מקרית בין בני האדם. נהוג היה לומר שלימוד הטקסטים אינו התרגול החשוב ביותר. יותר חשוב לקלוט את האמת באופן ישיר ,ללא מסך הבועה של דמיונות השווא המסתירים אותה, ללא גומי הלעיסה של המחשבות האגואיסטיות שאינן מאפשרות לו לקלוט את מילותיו של הבודהה.
בנסיבות אלה למד המאסטר לינג'י . לינג'י סיפר לתלמידיו אל ההארה הקטנה שחווה. הוא ישן בסירה ששטה באגם, ולפתע חש שסירה אחרת התנגשה בסירתו. התנגשות זו העירה אותו משנתו. הוא קפץ ונעמד על רגליו באגרופים קפוצים, מוכן להכות את החוצפן שהתנגש בסירתו. הוא גילה שהסירה שהתנגשה בסירתו הייתה ריקה. מישהו שכח לקשור אותה, והיא צפה לה חופשייה באגם.
באותו רגע, חש לין ג'י שהוא נותר לבדו עם הזעם שבו. הוא ראה מולו אך ורק סירה ריקה, מבלי שיהיה לו את מי לתקוף. הוא היה עם עצמו, זעמו, וסירה ריקה . בועת האישיות שלו התנפצה. היצורים האחרים חיים בתוך בועת אישיותם, אך למעשה סירותיהם ריקות.
מאסטר לינג'י דרש מתלמידיו , להתעורר מחלום בועת אישיותם. הוא לימד אותם לראות שגם סירתם ריקה. כל התשוקות והפחדים אותם הם מדמיינים, אלה הם בועות של חלומות מהן עליהם להתעורר. התעוררות מתשוקה ומפחד, מהחלום של הסמסרה , היה המסר העיקרי של לינג'י.
על מנת להעיר את תלמידיו השתמש לינג'י באמצעים השנויים במחלוקת. הוא נהג לצעוק עליהם על מנת לחלץ אותם מן המחשבות בהן היו שקועים. כאשר שאלו שאלות שהסיטו את תודעתם מהמצב הפתוח לחוכמה, היה לינג'י מכה אותם במטהו, ששימש כלי חינוכי. הוא אימן את תלמידיו בסגנון צבאי קשוח, על מנת שיוכלו לשרוד בקרב במגרעות התודעה. . כאשר נדדו במחשבותיהם, מכת מטהו של לין ג' העירה אותם. אמצעים אלה קיבלו צורה קיצונית.
אמרה קיצונית שלו שהתפרסמה גם במערב היא: " אם תפגוש בבודהה, הרוג אותו". כוונתו הייתה שכאשר אדם פוגש רעיון ונותן לו סמכות אבסולוטית בתודעתו, הוא יוצר לעצמו בודהה מזוייף. על אדם כזה להרוג רעיון זה , להרוג את הסגידה לאבסולוטיות של יצירה מנטלית כלשהיא שיצר, על מנת שיפתח עצמו לחוויה ישירה של ריקות התופעות.
אמירה כה קיצונית זו של לינג'י הייתה יכולה להיאמר אך ורק בתקופה של דיכוי. הוא הבין שאדם עלול להפוך את הקדושה לבודהה, ככלי בשרות האגו, לכלי המשרת את אנוכיות. לינג'י עצמו שעדיין לא הגיע למצב השלם של הבודהה, ולא הייתה לו החוכמה העל טבעית. לכן הרצון שלו לשמור על פתיחות התודעה בכל מחיר הביא לשימוש באמצעי חינוך קיצוניים ומסוכנים. הוא כל כך רצה לשמור על פתיחות התודעה לא להישאר להבניות מנטליות.
ידוע שתורות צ'אן רבות סבלו מקיצוניות זו. מספר הנזירים שמתו בגלל האימונים הקשוחים והסגפניים היה גדול ביותר. האסכולה של לינג'י הפכה להיות מתונה יותר.
במערב גישתו הקיצונית של לינג'י קיבלה פרשנות מוטעית. פרשנות זו גרסה שאין לקבל שום סמכות של אף אדם , גם לא סמכותו של הבודהה. על האדם לסמוך על חוכמתו הטבעית.
גישה זו היא נעימה לאנשים. נעים לאדם להרגיש שהוא לא פחות חכם מן הבודהות. גישה מחאתית ואנארכית זו , היא עיוות של המסורת של לינג'י, ומסבירה את האהדה של המערב למסורת זו.
הפרשנות של אנשי המערב משחררת אותם מאחריות למחשבותיהם ולדמיונותיהם. באופן פרדוקסלי, מילותיו של לינג'י שהיו אמורות לשבור את קליפת האנוכיות, גם אם מסולפות, עלולות גם לחזק אותה, תלוי מה מחפש האדם.
