מילרפה היה היוגי הידוע ביותר בטיבט, ואחד היוגים הידועים בהיסטוריה של הבודהיזם. מילרפה נולד במשפחה עשירה, בעלת משק חקלאי גדול, שגדל בתנאים נעימים ונוחים. אך כאשר היה מילרפה בין עשר, מת אביו. על סף מותו העבירהאב לאחיו את המשק המשפחתי וביקש ממנו לדאוג לצרכי אשתו ושני ילדיו, עד שמילרפה יגיע לגיל בגרות ויוכל לנהל את המשק בעצמו.
האח שמעל באמונו של אביו של מילרפה, גזל את רכוש משפחתו של מילרפה ושיעבד את מילרפה, אימו ואחותו, ובעצם הפך אותם לעבדיו. כאשר הגיע מילרפה לבגרות גירש אחי אביו את מילרפה, אימו ואחותו, והותיר אותם חסרי כל.
משפחתו של מילרפה חיה בעוני מרוד. אימו שאיבדה את האיזון הנפשי בעקבות הסבל שחוותה , השביעה את מילרפה לנקום בדודו על העוול שגרם למשפחה. היא שלחה אותו ללמוד מאגיה שחורה.
מילרפה פנה למורה מפורסם שלימד סוגים שונים של מאגיה, כולל מאגיה שחורה. כאשר שמע המורה את סיפורו של מילרפה, דמעות נקוו בעיניו.
המורה שלח אנשים לוודא שסיפורו של מילרפה נכון. לאחר שהשליחיםאישרו שאכן מילרפה סיפר את האמת, סיפר המורה למילרפה שבדרך כלל לא נהג ללמד להזיק לבני אדם. אך סיפורו של מילרפה היה כה עצוב ונגע לליבו, ולכן הסכים ללמד אותו כיצד להזיק לאויבים.
המורה הינחה את מילרפה לבנות בקתה קטנה בה הוא ילמד אותו את התורות הסודיות של מאגיה שחורה.
מילרפה היה תלמיד חרוץ וקפדן. כאשר לימודו הבשיל שלח אותו המורה להתבודדות בקרבת ביתו של דודו, על מנת שיממש את כל מה שלמד.
מילרפה קבע את ביתו במערה במרחק מה מהכפר והחל לבצע את הטקסים של המאגיה השחורה.לאחר זמן מסוים חש מילרפה שכוחם של השדים היה חזק דיו על מנת לשחרר אותם ולפגוע בדודו. כאשר חגג דודו את נישואי בנו, עם אורחים רבים בביתו המפואר, שחרר מילרפה את השדים ובזמן החתונה התרחשו אסונות רבים כמו שריפה והתמוטטות עמודי הבית. אורחים רבים נהרגו או נפגעו.
מילרפה חזר לאימו וסיפר לה על מה שקרה. האם הביעה שמחה גדולה, על כך שבנה העניש את אויביו. קרובי משפחת הדוד שנותרו בחיים לאחר האסון, החלו לרדוף אחר מילרפה ומשפחתו, והם ברחו לאזור אחר של טיבט.
מילרפה חזר למורה שלו, שיתף אותו בכל מה שקה והודה לו. המורה היה בתחילה שבע רצון מסיפורו של מילרפה. הוא עודד את מילרפה ומסר לו שהוא יוכל ללמד מאגיה שחורה, וגם לפרנס את אימו ואחותו. אך לאחר זמן קצר קרה אירוע ששינה את מסלול חייו של מילרפה.
אחד מחבריו של מורו של מילרפה ניפטר, וכשהמורה הלך ללוויה של חברו, הוא חזר מדוכא. הוא קרא אליו את מילרפה ומסר לו שהם עשו מעשה נורא. מילרפה אומנם ניצח את אויביו, אך גם מילרפה וגם המורה ישלמו אחרי מותם מחיר כבד על כך שהישתמשו בכוחות דקים כדי לגרום נזק. הוא ביקש ממילרפה למצוא מורה שילמד אותו להשתחרר מבורות וסבל. הוא ביקש ממילרפה שיציל את עצמו , ויתפלל עבורו כדי שימצא את הדרך לישועה.
מילרפה ציית להנחיית מורו, והגיע למורה שהשתייך למסורת הנינגמה. מסורת זו הייתה העתיקה ביותר , אותה הביא הגורו פדמהסמבהאווה.
מילרפה סיפר למורה את סיפורו , והמורה הסכים ללמד אותו להגיע למצב בו הסבל ועוונות התודעה אינם קיימים. המורה לימד אותו על פי תורת הדזוקצ'אן , לזהות שטיבעה של תודעתו הוא אור צלול. המורה הינחה אותו להתבונן כל היממה מבלי להפסיק את המאמצים המדדיטביים על מנת שיוכל להפנים ולקבל את בירכתו. במהלך הלילה, זחוח ויהיר, הרהר מילרפה וסיפר לעצמו בגאווה, איזה מין גיבור הוא. הוא ניצח את אויביו, למד איך לשלוט בכוחות דקים, ועתה המורה הבודהיסטי ילמד אותו כיצד לברוח מעוונותיו, ולהשתחרר מהקארמה הרעה שלו. מילרפה נרדם שבע רצון.
בבוקר הגיע מורו של מילרפה ומצא אותו ישן שינה שליווה. הוא העיר אותו ומסר לו שלא יוכל ללמד אותו את תורת הדזוקצ'אן, מאחר ואין ביניהם קשר קרמאטי. למרות שהוא תלמיד מוכשר, הוא לא יוכל לקבל ממנו ברכה, מאחר והם לא נפגשו בחיים הקודמים. הוא היפנה אותו ללמוד אצל מרפה המתרגם אתו היה לו קשר קרמאטי.
מילרפה שם פעמיו למורה המיועד, מרפה המתרגם , ובזחיחות וגאווה הוא היה מלא תקוות שהלימוד יהיה מהיר וקל , והוא יגיע במהירות למצב הבודהה, ויזכה לכבוד ותהילה.
מרפה ידע כבר קודם לכן על הגעתו העתידית של מילרפה, בזכות מסר נבואי שקיבל מנארופה מורו, שניבא כי יגיע אל מרפה תלמיד שיאיר את כל השמים הרוחניים של טיבט, ויהיה האדם שיביא לפריחתה של מסורת הקגיו לזמן ממושך. לפני הגעתו של מילרפה, הוא ראה בחזיונו את הכיוון ממנו יגיע התלמיד, וזיהה שמכיוון זה תעלה השמש ותאיר את השמים.
בבוקר הגעתו של מילרפה יצא מרפה לשדה, לבוש בגדי איכר פשוטים, על מנת לעבד את אדמתו. הוא רצה לפגוש את מילרפה בתחפושת של איכר על מנת לבחון את מצבו. כאשר הגיע מילרפה, זיהה מרפה את יהירותו , ועד כמה קשה יהיה לרסן את תודעתו, כדי שיוכל להפיץ את אורה של הדהרמה.
מילרפה שאל את מרפה היכן מתגורר מרפה, ומרפה ענה לו שהוא אינו נמצא בבית, והציע לו לחכות לו עד שיחזור. בזמן שמילרפה המתין למרפה, שאל אותו מרפה מה הוא רוצה ללמוד, ומילרפה ענה כי רצונו ללמוד את הדהרמה של הבודהה. מרפה שאל את מילרפה אם הוא יודע מהי מהות הדהרמה. מילרפה ענה שהוא אינו יודע מהי מהות הדהרמה. מרפה הייח את ידיו בצורה של קערה, ונמלים שחיו בשדה, נאספו והתקבצו בתוך הקערה שיצר מרפה משתי ידיו. מילרפה היה מופתע מהנס שחולל מרפה.
מרפה רמז בנס זהלגבי הבודהיצ'יטה הנותנת מחסה לכל היצורים , והיא מהות הדהרמה. מרפה שיחרר את ידיו מתנוחת הקערה, וכל הנמלים חזרו למקומן בשדה. הוא הזדהה בשמו ולקח את מילרפה לביתו.
מרפה נתן למילרפה מקום ללון בו. כאשר הודיע מילרפה שאין באפשרותו לשלם על לימודי הדהרמה, השיב לו מרפה כי את לימודי הדהרמה יוכל מילרפה לקבל בחינם, אך יהיה עליו לעבוד על מנת לממן את מקום הלינה ואת המזון שיקבל. כמו כן דרש מרפה ממילרפה לא להניח את הספרים של המאגיה השחורה יחד עם כתבי הסוטרות של מרפה, על מנת שהקור של ספרי המאגיה השחורה לא יקלקל את ספרי הסוטרות.
מרפה זיהה את נקודת התורפה של מילרפה, את תחושת החשיבות העצמית שבתודעתו. מילרפה לא זיהה את חשיבות התורות שעסקו בבודהיצ'יטה, התורות של הרגשות האינסופיים ותורת שש הפרמיטות. הוא חשב שתורות אלה הן אך ורק היסודות שנועדו להכין את התודעה ללימודים, וכי תורות המאגיה והתורות של הגשת המנחות לאלים הן התורות האמיתיות והעמוקות. הוא עשה הפרדה בין מהות הדהרמה לדהרמה הטנטרית אותה למד אצל מרפה. מילרפה לא הפנים שכל מטרת הטקסים הטנטריים היא לפתח את הרגשות האינסופיים, את הבודהיצ'יטה ושש הפרמיטות .
כדי שמילרפה יתגבר על יהירותו,הוא נתן לו משימה. המשימה הייתה לבנות בית בחלקת שדה אותה נתן לו מרפה, ולצורך בניית הבית, היה עליו להוביל אבנים על גבו ללא שום מגן שיגן עליו מפני פציעות, כדי שיחוש את קשיחותן וכובדן של האבנים על עורו.
מילרפה ציית להנחיית מרפה. עבודתו הייתה קשה ורווית סבל, ועורו נסדק, אך הוא המשיך לעבוד ללא תלונות. אשתו של מרפה, דמגמה, רחמה עליו. היא ידעה שמרפה אוהב את מילרפה כבנו , ודואג לו, אך היא ביקרה את מרפה על כך שהוא אינו מאפשר למילרפה להגן לפחות על גבו . מרפה השיב לדמגמה שהיא מוזמנת ללמד את מילרפה, אם היא חושבת שהיא יכולה ללמד אותו טוב יותר. דמדגמה טיפלה בפצעיו של מילרפה ועודדה אותו, כשהאמינה שמרפה אינו יודע על כך, מה שלא היה נכון. מרפה שידע על כך העמיד פנים שהוא אינו יודע .
כאשר סיים מילרפה לבנות את הבית, הוא הראה אותו למרפה. מרפה קבע כי הבית אינו ראוי, והורה לו להרוס אותו ולבנות בית עגול בצורת מנדלה, ולא בית מרובע .
מילרפה היה מתוסכל אך ציית להנחייתו של מרפה, והחל לבנות את הבית העגול, סבלו הגופני החמיר . הוא הזמין את מרפה לראות את הבית שבנה, ומרפה שוב קבע כי הבית אינו ראוי, והורה לו להרוס את הבית העגול, ולבנות בית בצורת משולש . הוא התייחס אליו בקרירות וריחוק, ולא גילה כלפיו אכפתיות. מילרפה עשה כמצוותו של מרפה, וכל אותה העת דמגמה ליוותה אותו, טיפלה בו ,ועודדה אותו.
כאשר סיים מילרפה לבנות את הבית המשולש, הורה לו מרפה להרוס אותו ולבנות סטופה פשוטה. כאשר שמע זאת מילרפה הוא האמין שמרפה אינו מעוניין ללמד אותו, ועל כן החליט לעזוב את ביתו. של מרפה. דמגמה ציידה אותו במכתב לאחד התלמידים הבכירים של מרפה בבקשה לתת למילרפה את כל התורות.
מילרפה פנה לתלמידו של מרפה וקיבל ממנו את שש היוגות של נארופה וניגומה שהיו התורות המתקדמות ביותר של מסורת הקגיו.
למרות שמילרפה קיבל את התורות הנחוצות, הוא עדיין חש שהוא נתקל בקשיים בעת התרגול. למרות שביצע את התרגול כפי שלמד, עדיין חש שהתרגול נותר ריק. מילרפה שיתף את תלמידו הבכיר של מרפה בתחושותיו. התלמיד הבכיר הסביר למילרפה שהסיבה לתחושותיו אלה של מילרפה הייתה שהוא לא קיבל ממרפה את הברכות. התלמיד הבכיר הינחה את מילרפה לחזור למרפה, לבקש את בירכתו, ולבקש שילמד אותו.
מילרפהחזר למרפה ששהה בהתבודדות זמן ארוך. הוא הגיב באדישות לחזרתו של מילרפה, והורה לו לחזור ולבנות את הסטופה. מילרפה הרס את הבית המשולש ובנה סטופה המכבדת את הדהרמה.
בדרך סימבולית זו לימד מרפה את מילרפה, כיצד התודעה שלנו המורגלת להבנות דימוי עצמי. הבנייה של אישיות מוצלחת הבניות אלה מובילות אותנו לבנות תדמית של אישיות מוצלחת, מובילה אך ורק לאכזבה. כל בית של הרגשת ה " אני" שאנו בונים , סופו הרס. זו הסיבה לכך שמרפה הורה למילרפה לבנות בתים ולהרוס אותם. אין חשיבות לצורת הבית שבנה. כל עוד הוא בנה את הרגשת ה"אני", הוא הרי כך בנה את סיבלו. אך כאשר הורה לו לבנות סטופה פשוטה המכבדת את הדהרמה, המסמלת את הקבר של הרגשת ה"אני" , הוא בעצם הדריך את מילרפה לבנות סטופה המסמלת את סופה של האישיות המרשימה. כאשר אנו קוברים אישיות זו, אנו פוגשים את כוחה האמיתי של תודעתנו. כאשר השתלחה דמגמה במרפה מדוע הוא מלמד את מילרפה באמצעים כה קשים, הסביר לה מרפה שתודעתו של מילרפה מלאה יהירות , והוא עדיין לא הבין מהי חמלה, כאשר התגאה בכך שהרג את אויביו. במידה ולא יטהר את תודעתו, הוא עלול להיתקל בקשיים רבים בתרגול שלו, קשיים שעלולים להרוס את התרגול.
יום אחדנתן מרפה למילרפה משימה נוספת. במעבר ההרים חי שבט שודדים שלא אפשרו לתלמידים לעבור את מעבר ההרים כדי ללמוד דהרמה. הם נהגו לעצור אותם, לשדוד אותם, ולמנוע בעדם ללמוד אצל מרפה והמורים שחיו מעבר להרים. הוא הורה למילרפה להשתמש במאגיה שחורה, ליצור ברד מאבנים כדי להרוס את הבתים ואת השדות של שבט השודדים, מה שיאלץ אותם לעזוב את האזור. מילרפה היה מופתע מגישתו של מרפה, המלמד חמלה ומשתמש בכליםשל המאגיה השחורה, אך ציית להוראה. הוא ביצע את הטקסים הדרושים לביצוע המשימה. באחת הפעמים בהן עקב אחר אורחות חייהם של השודדים, הוא ראה שבשדה קטן אחד חיה אישה זקנה, שהזכירה לו את אימו ,שעבדה כה קשה בשדה. מאחר וכבר שחרר את השדים שימטירו את ברד האבנים, החל לדאוג לגורלה של האישה הזקנה כאשר ייפול עליה ברד האבנים. הוא שירטט את צורת השדה של האישה הזקנה, שם מחבת מעל השרטוט על מנת שתגן על השדה של האישה הזקנה מפני ברד האבנים. ואכן ברד האבנים לא פגע בחלקה של האישה הזקנה. כך התוודע מילרפה בפעם הראשונה לרגש החמלה.
כעבור זמן מה נטשו השודדים את ההרים, והאישה הזקנה נשארה בחלקת השדה שלה. השודדים מצאו אפשרויות טובות יותר להתפרנס. הם התיישבו באזור בו האדמה הניבה יבול רב יותר. הם הפסיקו לעשות מעשים רעים ולמנוע מתלמידים שרצו להגיע ללמוד דהרמה אצל המורים שמעבר להרים.
כאשר חזר מילרפה למרפה, נתן לו מרפה את כל ההדרכות לפרקטיקה של שש היוגות של נארופה וניגומה. בפעם זו חש עצמו מילרפה מלא בידע, ככד אותו מילאו באבני חן. מרפה גם מסר למילרפה את נבואתו של נארופה, שחזה כי מילרפה יביא תהילה למסורת הקגיו בטיבט.
בפעם זו לא חש מילרפה גאווה והתנשאות. הוא הבין שמרפה דאג לו כפי שדואגים לבן, וכי כל התלאות שגרם לו מרפה, נועדו להסיר את המכשולים בדרכו. מילרפה חש חמלה גדולה כלפי אימו ואחותו. הוא ביקש ממרפה את ברכתו לבקר את אימו ואחותו על מנת לעזור להן. מרפה השיב למילרפה שהוא לא יוכל לעזור לאימו ואחותו, במידה וילך עכשיו. הוא המליץ לו להישאר עימו ולהמשיך לתרגל, וכך יוכל לעזור להם יותר. מילרפה חש שאינו יכול לחכות, וכי הוא היה חייב לפגוש את אימו ואחותו. לאחר בקשות רבות, נתן לו מרפה את בירכת הדרך.
כאשר הגיע מילרפה למקום בו התגוררו אימו ואחותו, הוא גילה שאימו נפטרה, ונותרה מגופתה רק הגולגולת. הנוהג בטיבט היה להניח את גופת הניפטר בפסגת ההר, כדי לאפשר לציפורים הטורפות לאכול את בשר הגופה. המטרה הייתה שהמת יוכל לצבור זכות שמיימית, בכך שבגופה שלו הוא האכיל יצור חי. מילרפה הבין שמרפה ידע שהוא לא יכול היה לעזור לאימו המתה, ולאחותו שחייתה חיי עוני .
מילרפה ניסה לתת לאחותו דהרמה, אך היא דחתה אותו . כך הוא הבין שהדרך היחידה הייתה לחזור להדרכות של מרפה. הוא גם הביןשכאשר יגיע למצב הבודהה ,יוכל לעזור גם לאימו וגם לאחותו, בכל עולם בו הן תהיינה.
מילרפה התיישב באחת המערות בסביבה והחל לתרגל את שש היוגות של נארופה וניגומה בחריצות וסבלנות. אחותו של מילרפה ניסתה בדרכים שונות להחזיר אותו לחיים עולמניים. מילרפה תרגל את אחת הטכניקות של נארופה וניגומה, להעלות את חום הגוף, לרמה בה הוא יכול היה להתהלך ערום בקור המקפיא של טיבט. אחותו שהתנגדה למנהגו של מילרפה להלך ערום, נתנה לו שמיכה ישנה על מנת שיכסה בה את גופו. היא איימה עליו שבמידה ולא יעשה כך היא תפסיק לבקר אותו. מילרפה הכין מהשמיכה סוג של אצבעונים שיכסו את אצבעות ידיו. אחותו כעסה עליו, ומילרפה שאל אותה מדוע היא מתעקשת שעליו לכסות את איבר מינו ולא את אצבעות ידיו, בעוד אין כל הבדל ביניהם. בכך ניסה מילרפה בלעג לנתץ את קיר בורותה של אחותו, אך ללא הצלחה. אחותו המשיכה לכעוס. מילרפה הבין שגם חוש הומור ניזקק לבסיס תודעתי כדי לברך אדם. הוא חש שהוא עדיין רחוק מכך, ולכן התרחק לאזור מרוחק יותר בהרים. לפני כן חזר למרפה וגילה לצערו שבעת נדודיו ,גם מרפה וגם דמגמה עזבו את גופם.
מילרפה הרגיש שהוא נותר לבדו, אך יחד עם זאת, כפי שכתב באחד משיריו, הוא הרגיש שהדהרמה שקיבל ממרפה אפשרה לו להרגיש את נוכחותו של מרפה מעל קודקוד ראשו.
כאשר התבודד מילרפה בהרים, הוא התמודד עם מצבים קשים ביותר, לתקופות זמן ארוכות. באחת הפעמיםגילו שודדים את המערה בה הוא התבודד, וחשבו שהוא החביא רכוש וזהב. הם היכו אותו קשות, עד שהיה בסכנת חיים. מילרפה אמר לעצמו שהמעשים הרעים שעשו השודדים, הם רעים פחות מהמעשים שהוא עשה קודם. מעשיו הקודמים טלטלו את תודעתו מאז. השודדים היכו את גופו, אך הוא נשאר בחיים.
באחתהפעמים הגיע מילרפה בנדודיו לאזור בו תושביו לא תמכו בדהרמה. רק לעיתים רחוקות קיבל נדבה של אוכל, ולכן מזונו העיקרי היה מרק מסרפד שהכין לעצמו. עור גופו הפך לירוק, ובריאותו נפגעה. בשלב מסוים תושבי האזור החלו לרחוש לו כבוד, על סבלנותו ומסירותו לדהרמה, והוא החל לקבל תמיכה נכונה שסייעה לו להישאר בחיים.
פעם כאשר היו לו כבר תלמידים , בחורף, שלג כבד חסם את המעבר בין מערתו לכפר במשך מספר חודשים, ומזונו אזל אחרי שבועות ספורים. אנשי האזור שנהגו להביא לו מזון, חששו לחייו של מילרפה, אך היו חסרי אונים. הם החליטו להתפלל ולהגיש מנחות לאלים לכבוד מילרפה. כאשר נמסו השלגים הם הגיעו למערתו של מילרפה , וגילו שהוא היה במצב סביר. הוא סיפר שכאשר חש שגופו נחלש, הרגיש שהאלים התקרבו אליו והזינו אותו דרך פיות של אור. הדבר קרה בדיוק בזמן בו התפללו אנשי הכפר והגישו מנחות לאלים.
מילרפה הגיע ביוגה להישגים הנחשבים גם בהיסטוריה של היוגה לאגדה.הוא ידע לשבת במדיטציה ולעוף בגופו הפיזי, דבר שחלק גדול מן היוגים מאמין שאינו אפשרי. בזמן החיים קיבל גופו תכונות של קשת בענן, הגשמה נדירה אותה פוגשים במקרים נדירים בהיסטוריה היוגית. הוא נשאר אדם צנוע ביותר. שניים מתלמידיו ייסדו אסכולות של שושלות קגיו ששרדו עד היום.
הדוגמה של מילרפה חשובה לא רק בגלל הישגיו הניסיים הנדירים והרבים, אלא בגלל מסירותו הגדולה לדהרמה, והיכולת שלו לתקן את הטעויות שעשה, היכולת לתקן את היהירות בתודעתו. הוא הגיע ממצב של פושע רוחני, למצב של בודהה. כוח הרצון החזק שלו להגיע להארה, מסירותו למורה שלו, וההתגברות שלו על התודעה שלו עצמו, הם אלה שנתנו השראה ליוגים בכל העולם. מהדוגמה שנתן מילרפה, אנו למדים שכל עוד דולק הנר, ניתן לתקן.
