פרק 9

כשברהמה סהמפטי, אדון העולם, שמע את מחשבותיו של גאוטמה, שבחר להמנע מהוראת תורתו לאחרים, הוא קרא: "עולם שבו המואר מסרב להפיץ את תורתו יחרב באופן בלתי-נמנע". אז אדון העולם ירד בין רגע ממשכנו השמימי והתגלה אל הפרוש:

"אנשים אפופים בבוּרוּת ובעצב.

מי יעזור להם אם לא אתה?

אתה העפלת אל פסגת ההר,

והאמת גלויה לך.

קום, גיבור, מלא חובתך!

פתח את שערי האלמוות.

הורה את הדרך לאחרים,

ויהיו מי שיבינו אותך".

אז גאוטמה התמלא חמלה, והביט בעולם במבט צלול. הוא ראה יצורים שראי תודעתם מכוסה באבק מועט, ויצורים שראי תודעתם מכוסה באבק רב; ראה את מידותיהם הטובות ואת מידותיהם הרעות; ראה את אלה שקל ללמדם ואת אלה שאינם מרוסנים. הוא ראה שהתפתחותם הרוחנית של יצורים שונים דומה להתפתחותם של פרחי לוטוס שצומחים בביצה – ישנם לוטוסים שנשארים תמיד מתחת לפני המים, ישנם לוטוסים שנוגעים בפני המים, אך לא עולים מעליהם, וישנם לוטוסים שצומחים ועולים מעל פני המים. כשליבלבה התובנה בליבו, ענה הפרוש המואר, הבודהה, לברהמה סהמפטי:

"אני אגלה לאחרים את מה שנמצא מעבר למוות.

מי ייתן והיצורים יתחזקו באמונה ויטו אוזן לתורתי".

ברהמה, שהיה מרוצה מתשובתו של גאוטמה, נעלם מייד. אז הבודהה שאל את עצמו למי הוא יכול למסור את תורתו, ונזכר בראש ובראשונה במוריו אלארה קאלאמה ואודקה ראמפוטה. אולם, באותו רגע יצאה בת קול וסיפרה ששניהם כבר הלכו לעולמם. האובדן העציב את הבודהה, והוא חשב: "חמשת הסגפנים שהסתגפו יחד איתי כשעיניתי את גופי היו חרוצים מאוד. אלמד אותם". הוא ראה בעינו השמימית שהם נמצאים בפארק הצבאים שבוואראנסי, ושם פעמיו לשם.

בדרכו לוואראנסי נקרה פרוש בשם אופקה, ששאל את הבודהה: "חבר, פניך בהירות וקורנות. מי המורה שלך?"

הבודהה השיב:

"סילקתי את כל המכשולים,

הפסקתי בי צמא והשתחררתי.

יצאתי להניע את גלגל הדהרמה בעולם".

כשאופקה שמע את דבריו, התעורר ספק בליבו. הוא הניד בראשו ואמר: "לו יהי כדבריך, חבר". לאחר מכן, הוא פנה לשביל צדדי והלך לדרכו.

הבודהה המשיך בדרכו והגיע לפארק הצבאים. חמשת חבריו הסגפנים הבחינו בהתקרבותו, והסכימו ביניהם לא להתייחס אליו בתור מנהיג, אלא לקרוא לא "חבר". הם לא ישרתו אותו כי הוא זנח את התרגול והפך לשאנן, ונכנע ליצריו. ובכל זאת, כאשר הוא ניגש אליהם, הם הביעו כבוד, כאילו בניגוד לרצונם – אחד קם ונטל מידיו של הבודהה את קערתו, השני הכין עבורו מושב, והשלישי הגיש לו מים לנטילת רגליים. אך הם כינו אותו "חבר," ופנו אליו כאל מי ששווה להם. בתגובה הבודהה הוכיח אותם, ואמר שלא יאה לפנות כך למואר, שעבר את הדרך לשחרור מסבל. לשמע דבריו, הסגפנים נזפו בו, אך כאשר הבודהה סיפר להם על ההתעוררות שחווה, הם נתנו אמון בדרכו, והכירו בו כמורה. שם, בפארק הצבאים, הבודהה סובב לראשונה את גלגל הדהרמה, כשלימד את חמשת הסגפנים את ארבע האמיתות הנאצלות.

"כל מי שנולדו נתונים לסבל. מהו סבל? מוות, זיקנה, חולי ומכאוב, אי השגת המבוקש ומגע עם הלא רצוי. השמחות בעולם הגשמי מועטות וחולפות, ואילו הצרות רבות וממושכות.

לסבל ישנן סיבות, והן שלושת סוגי הצמא: צמא רגשי, צמא לקיום וצמא לאי-קיום. הצמא הרגשי מייצר תלות ב"נעים" וסלידה מה"לא נעים". עם השגת המבוקש מתעורר הצמא לקיום, והוא הרצון לשחזר את החוויה הנעימה שוב ושוב. כשלא ניתן להשיג את המבוקש, מתעורר הצמא לאי-קיום, והוא הרצון להרוס את המכשולים או אפילו הרצון להרס עצמי.

ישנו מצב של הפסקת הסבל. הוא נקרא "נירוואנה" – המצב המבורך של דעיכת הסיבות לסבל והיעלמות הסבל עצמו.

ישנה דרך המובילה להפסקת הסבל: עשו טוב, הימנעו מרע וטהרו את התודעה. הבודהות של שלושת הזמנים צעדו בדרך זו, יצעדו בה, וצועדים בה כעת".

חמשת הסגפנים גמעו את מילותיו של הבודהה ותודעתם המיומנת התמלאה בשמחה שמימית.

חייו של הבודהה שאקיימוני (מהדורה שנייה)

כל הזכויות שמורות 2026, ישראל

© ולדימיר פיאצקי

© מאה נהרות Hundred Rivers

בכתיבת ספר זה השתתפו ולדימיר פיאצקי, חנן פיאצקי, סמדר פיאצקי, יהודית זבולון ושרה מגן.