פרק 10

תלמידיו הראשונים של הבודהה הפנימו במהרה את הדרכותיו. לאחר תקופה קצרה של למידה משותפת, הבודהה יצא לדרכו בליווי חמשת הסגפנים, בחזרה אל הארמון של בני משפחתו, כדי לבשר להם את הדהרמה, התורה המבורכת.

בני משפחתו היו מאושרים לראות את הבודהה, וביקשו לדעת מהי האמת שהוא גילה. הבודהה ענה: "החיים בארמון מלאים שמחה ונוחות. כל בני האדם משתוקקים להיוולד לתוך חיים כמו שלכם. אולם החיים האלו הם בני חלוף, כמו פרחים יפים, שנובלים במהרה. מי שתלויים בתענוגות בהכרח יתאכזבו בסוף חייהם, כשייווכחו לדעת שכל אלה מתפוגגים כחלום. מנגד, יש ארצות טהורות, שבהן יצורים חיים בנחת ואושר לנצח.

בארצות הטהורות, כל הדברים אל-חומריים, וערכם לא יסולא בפז. האדמה מבריקה כמו יהלום, האבנים והחול נוצצים כמו זהב וכסף. העצים עשויים בשלמותם מאבני חן ומתכות יקרות. הבגדים של תושבי הארצות הטהורת תפורים מאלומות אור, והודות לרחצה במקורות מים צלולים כבדולח הם נרפאים ממחלות, ומשיבים לעצמם חיוניות. מפלס המים שלרגליהם עולה עד לגובה שמתאים למתרחצים, ואחר כך המים נסוגים לפי רצונם. קול האדווה של מים אלו משרה רוגע ומחייה בתודעתם את דברי החכמים. בארצות הטהורות לא מופיעים קולות ומחשבות רעות שיטרידו את התודעה. תושבי הארצות הטהורות לא זקוקים למזון רגיל. ניחוחם המזין של מעשים טובים מחזק אותם ומשביע את רצונם. אני מצאתי ועברתי את הדרך המובילה לארצות הטהורות. זו הדרך שכל המוארים עוברים בה: עשו טוב, סורו מרע וטהרו את תודעתכם".

הדרשה עוררה בבני-משפחתו של הבודהה אמונה עמוקה, ורבים מהם החליטו לעזוב את הארמון לטובת חיי פרישות והאזנה לדרשות הבודהה, שיובילו אותם לארצות הטהורות. בין אלה שהחליטו לעזוב את הארמון היו שלושה מבני דודיו - אננדה, דוודטה, אנורודהה, - אחיו החורג, הנסיך ננדה, והסַפָּר המלכותי, אופאלי.

אז, הבודהה ניגש לדודתו, מהאפרג'אפטי גאוטמי, שהייתה עבורו כאם: "אמא, מדוע יאשודהרה, אשתי, לא הגיעה להאזין לדרשה?"

דודתו השיבה: "במשך כל השנים האלה, יאשודהרה חייה כפרושה בארמון, והתפללה שמאמציך הרוחניים יצלחו. היא אמרה שאם תרצה בכך, תבקר אותה ותשוחח עמה באופן אישי".

לשמע דברי דודתו, הבודהה הלך ליאשודהרה אשתו וסיפר לה על ההארה שחווה.

"לא רק בחיים האלה תמכת בי בתפילותייך ונאמנותך, אלא גם בגלגולי חיים קודמים רבים," אמר הבודהה.

"בזכות תפילותיי, האלים חננו אותי ביכולת לחזות את העתיד, וידעתי שהגעת להארה עוד לפני ששבת אל הארמון," השיבה יאשודהרה.

הבודהה קד לה ושאל: "מה שלום בנינו, ראהולה?"

"ראהולה רוצה ללכת בעקבותיך ולהגיע להארה כמוך," ענתה יאשודהרה, "הוא צעיר מאוד, רק בן שמונה, וחוששת אני שחיי הפרישות יהיו קשים מדי עבורו. אך נחישותו כה גדולה... אי-אפשר לעצור בעדו. האלים הורו לו את דרכו".

כשבודהה וחסידיו התכוונו לעזוב את הארמון, מהאפרג'אפטי גאוטמי, דודתו פנתה אליו: "בני המואר, גם אני וגם נשים אחרות רוצות להגיע לארצות הטוהר, ולהשאיר מאחור את החיים העולמניים. גם יאשודהרה, אישתך, רוצה לחיות חיי דהרמה".

אך הבודהה סירב בתוקף: "אמא, זה בלתי אפשרי! חיי הפרישות מסוכנים וקשים מדי לנשים".

מהאפרג'אפטי נעצה בו מבט, ולפתע חייכה: "אם אתה לא תעזור לנו להקים קהילה של נשים, אני אעשה זאת בעצמי!"

ברגע זה בת קול דיברה אל הבודהה:

"הלא לימדה אותך אמך

דרכי נועם ואחווה?

מי אם לא היא

תנהיג קהילה?

השלך עקשנות מעליך

ופתח לרווחה

לטובת חסידיה

את שערי תורתך".

הבודהה שתק זמן מה עד שהרכין את ראשו, ואמר: "יהי כרצונך. אנחנו נקים קהילה של נשים".

חייו של הבודהה שאקיימוני (מהדורה שנייה)

כל הזכויות שמורות 2026, ישראל

© ולדימיר פיאצקי

© מאה נהרות Hundred Rivers

בכתיבת ספר זה השתתפו ולדימיר פיאצקי, חנן פיאצקי, סמדר פיאצקי, יהודית זבולון ושרה מגן.