בודהידהרמה הוא שמו של מייסד אסכולת הצ'אן בסין, המוכרת יותר בשמה היפני זן.. תרגום המילה צ'אן או זן הוא מדיטציה. מרכזה של תורה זו היא התרבות המדיטטיבית.
על פי מקורות שונים, בודהידהרמה הגיע לסין במאה החמישית לפני הספירה. בתקופה זו היו קיימות בסין אסכולות בודהיסטיות שונות שהתבססו על תפילות והתבוננות בבודהה אמיטבהה ובארץ הטוהר של בודהה אמיטבהה. היו גם אסכולות שהיו מבוססות על פרקטיקות של כישוף, המכונות פרקטיקות טנטריות, או פרקטיקות איזוטריות. היו גם אסכולות המבוססות על ווינאיה, כללי התנהגות, הקרובות לתהרוודה המודרנית.
האסכולה של צ'אן לא הייתה חדשנית. כאשר בודהידהרמה הגיע לסין הוא מסר את תורת היוגאצ'רה שייסד אסנגה, תורה שהשתייכה לזרם המהאיאנה וההדגשים שלה סבבו סביב תרגול אינטנסיבי של מדיטציה. בודהידהרמה לא היה הודי . הוא מתואר לבוש בגדים שאפיינו אנשים שהגיעו מפרס, וכונה על ידי הסינים כ"ברברי בעל העיניים הכחולות". מראהו החיצוני היה מאיים.
מדוע הגיע בודהידהרמה מהמערב? שאלה זו היא חשובה עד כדי כך שבמסורת עצמה היא הפכה לקואן, כלומר חידה מסתורית שעל התלמידים להתבונן במשמעותה העמוקה.כנראה שהוא הגיע לסין מתוך הרגשה אינטואיטיבית שעליו ללמד את הסינים מדיטציה עמוקה. הוא הרגיש מחובר קארמאטית עם האזור אליו פנה: מנזר שאולין שנזיריו התמקדו בכתיבת סוטרות ובשינונן. הידע שהיה נפוץ בסין היה ידע אקדמי, ופחות ידע של פרקטיקות מדיטטיביות. מטרתו של בוהידהרמה הייתה ללמד את הנזירים הסינים כיצד להתבונן באופן עמוק ואפקטיבי, כיצד להפנים את הידע התיאורטי.
מסופר שכאשר הגיע בודהידהרמה לאזור שאולין, הוא התקבל על ידי האציל ששלט באזור. השליט סיפר לו כי בנה סטופות ותרם למנזרים רבות. הוא שאל את בודהידהרמה בגאווה והתנשאות עד כמה רבות זכויותיו. בודהידהרמה ענה לו שאין לו שום זכויות, הזכויות אינן קיימות, אלא רק ריקות אינסופית. תשובה זו לא מצאה חן בעיני האציל, שביקש מבודהידהרמה לעזוב את החצר שלו, ולא נתן לו אפשרות ללמד. תשובתו של בודהידהרמה מלמדת שבמידה ואנו מאמינים שכאשר אנו עוסקים בדהרמה , אנו צוברים זכויות לעצמנו, הרי זכויות אלה נעלמות. הזכויות קיימות רק על מנת להעניק לנו ידע של הריקות האינסופית. השימוש הנכון ביותר בזכויות אלה הוא לתת אותן ליצורים אחרים. כאשר אדם אוחז בזכויות שלו הוא יכול להנות מפירות זמניים. הוא לא יכול להגיע למצב של הארה, מאחר ומצב של הארה הוא מצב של אי אנוכיות. אדם החושב על הזכויות שלו הוא אוחז באישיותו בגאוותו.
המסר הישיר של בודהידהרמה, הוא מסר המאיר את הראייה העמוקה, ואת האמונה המאפשרת לאדם להפוך מיצור אגואיסטי לבודהיסטווה. מסר זה לא התקבל על ידי האציל.
בודהידהרמה התרחק והתנזר במערה באזור שאולין. הוא שהה במדיטציה מול קיר המערה במשך שש שנים. פרקטיקה זו של ישיבה במדיטציה מול הקיר, והתבוננות בריקות הינה פרקטיקה מקובלת בקרב סגפנים. הקיר מייצג את הרציפות הטוטאלית של הריקות. כאשר האדם מתבונן בקיר, תודעתו מתחילה להקרין על קיר זה את כל הרגשות והחוויות שלו. הוא חש את כל האימפולסים הסוחפים אותו למעגל הסמסרי. כאשר מזהה האדם את הריקות של כל ההשלכות שלו, אותן הוא משליך על הקיר הריק, הוא מתעורר מפיתולי התודעה המושלכים ומוקרנים כמו תמונות על הקיר, ומגלה שרק קיר קיים. כאשר אדם מבצע פעולות, בו זמנית הוא גם חי בדמיון שלו המוביל אותו לתעייה בשלושת הזמנים: בעבר בהווה ובעתיד. כאשר נזיר מתבונן בקיר , הוא מתבונן על הרציפות שלריקות תודעתו. בהדרגה ההשלכות ונדודי התודעה בשלושת הזמנים דועכים. זו אינה פרקטיקה קלה, מאחר והאדם חייב לשלוט בווינאיה, בתרבות הנזירית, אחרת זו תהפוך לחוויה קשה. הנטייה של התודעה להיות באופן קבוע אקטיבית, ולהקרין עצמה על מסך החיים היא כה חזקה, עד כי האדם אינו מסוגל להרגיע אותה בקלות באופן מדיטטיבי. לכן עליו ללמד אותה ריסון רגשי וריסון התנהגותי, ורק אחר כך ניתן בעזרת טכניקות שונות לרסן את המחשבה.
חשוב להבין שהעובדה שבודהידהרמה שהה במדיטציה שש שנים אינה אומרת שההתבוננות בקיר הייתה הטכניקה היחידה. למעשה במסורת צ'אן קיימות פרקטיקות שונות והמגוון שלהן הוא גדול ביותר. הכוונה היא שבכל הפרקטיקות אותן הוא ביצע, הוא מצא את רציפות הריקות שבקיר, והתבונן בטבען הריק של כל התופעות. כך הוא הגיע לרציפות אדירה של תודעתו, באמצעות הדרך היוגית אותה פיתח, ודרך זו פיתחה כוח של תודעה שמיימית. כך יוגי הופך לאל חי.
בעצם בודהידהרמה הגיע מארץ זרה, מאזור פרס לסין על מנת להעיר באנשים אמונה בדהרמה תיאורטית ובדהרמה פרקטית, המובילה ישירות לשמים. כאשר הגיע לסין, אף אדם לא חיכה לו או גילה עניין במה שיש לו להציע. הסינים ידעו כיצד עליהם לעסוק בדהרמה: להעתיק סוטרות, לשמור על כללי החיים במנזר והוא לא הוזמן. הוא ישב במערה שש שנים והתבונן בקיר מטפורי ובקיר פיזי, ושבר את קיר חוסר האמונה בפרקטיקה חיה, הוא שבר את חוסר האמונה לפיה האדם יכול להגיע למצב של בודהה כאשר הוא מתרגל.
בני האדם מסתפקים בדרך כלל בלימוד הצד התיאורטי של הדהרמה, ולכן אינם מאמינים שהם יכולים להגיע למצב הבודהה. הם חסרים אמונה חזקהואנרגיה בפרקטיקה.
במשך שנים הוא שבר את קיר חוסר האמונה גם בעולם החיצוני וגם בעצמו. לאחר שש שנים מצא בודהידהרמה שני תלמידים נדירים שזיהו בו לא רק נזיר ומתרגל דהרמה, אלא גורו אמיתי, בודהה חי, אדם המעביר אליהם דהרמה ישירות מליבו. שני תלמידים אלה הצליחו להשריש את המסורת המדיטטיבית בסין, כפי שסייעו שריפוטרה ומאודגליאיאנה לבודהה בהודו.
למרות שמספר החסידים במסורת זו באסיה אינו גדול בהשוואה למסורות אחרות, היא צמחה והאנרגיה שלה גדולה כל כך עד שהיא קיבלה הכרה בכל המערב. אנשים מערביים רבים המדברים על הבודהיזם באסיה מתכוונים למסורת הצ'אן או הזן.
