פירוש המילה טנטרה הוא מארג. אנו אורגים מחוטים משהו חוטים אלה הם דרכים שונות בהן הולכים מתרגלים על מנת להעמיק בדהרמה. כזכור כבר במאות הראשונות לקיומה של הסנגה הבודהיסטית, נוצרו הבדלים באורח החיים ובאופן התרגול בין נזירים שונים ובין אסכולות שונות.
ניתן לזהות ארבע דרכים הנבדלות האחת מהשנייה: 1.דרך הנזירים שהמתודה העיקרית היא הווינאיה, כללי התנהגות. 2. דרך הסגפנים, מתבודדים החיים במערות וביערות. 3. מכשפים העוסקים במאגיה. 4. בודהיסטוות – המאמצים את שש הפרמיטות כווינאיה אישית המייחדת אותם, והם משתתפיםבפעילויות העולם הגשמי. ההבדלים בין ארבע הדרכים מעוררים הרגשה שהסנגה הבודהיסטית החלה להיות מפולגת. אמנם מתרגלים אמיתיים זכרו את האחדות במסר של הבודהה: עשה טוב, הימנע מרע, וטהר את התודעה. אחדות זו הניעה אותם לאחד את הישגי ארבע הדרכים, בעצם המארג הטנטרי הוא איחוד ארבע דרכים אלה.
החלק הראשון הוא שעוות הנר, המהווה בסיסי להפצת אור הנר. החלק השני, השלישי והרביעי של הנר, מצויים הלהבה עצמה: החלק החשוך הקרוב לפתיל, החלק הבהיר המפיץ אור , אותו ניתן לראות סביב החלק שחור, ולבסוף, החלק השקוף והחם ביותר שסביב החלק הבהיר.
ניתן לדמות את ארבע הדרכים של תלמידיו של הבודהה לארבעת חלקי הנר. את דרך הבודהיסטווה ניתן לדמות לשעוות הנר עצמו. המוטיבציה הנכונה, הבודהיצ'יטה ,הרצון הטוב, והאמונה הטובה, הם הגורמים המאפשרים לתרגול להתקיים. בלעדיהם אין אפשרות להדליק את נר הדהרמה. גם נזיר, גם מכשף וגם סגפן זקוקים לבודהיצ'יטה על מנת לממש את המאמצים שהם עושים. בתודעת הנזיר והמכשף הבודהיצ'יטה קיימת בבסיס, והיא מאפשרת להם לבצע פעולות שאינן רגילות בעולם.
ניתן לדמות את החלק השחור,שבלהבה, החלק הקרוב לפתיל ולידע הכישוף, לידע של האנשים העוסקים במאגיה. זהו ידע מסתורי הנוגע ביסודות היקום . זהו המקום בו העולם החומרי מראה את טבעו הריק. את החלק הבהיר של הלהבה המפיצה אור ניתן לדמות לדרך הסגפניםהמיומנים בדרך היוגית.
את החלק השקוף והחם ביותר של הנר, ניתן לדמות לווינאיאה, המשמעת של הנזירים, שהיא חמה כאש. קל להיכוות ממנה, ליפול לקיצוניות ,לסטות מן הדרך ולהרגיש דחייה כלפי העולם. יחד עם זאת ידוע שללא וויתור על העולם, ומשמעת חזקה אותה דורש האדם מעצמו, התרגול שלו יהיה חם, אך לא לוהט דיו על מנת לאפות עליו לחם. כדי שהתרגול יהיה חזק דיו לאפות בעזרתו לחם, עליו להיות לוהט. היותו חמים אינו מספיק לאפות מהתודעה שלה לחם של ברכה. אנו זקוקים לצורך זה לכוח הנדרים, לכוח של הווינאיאה המעניקה לתודעה כוח גדול ביותר.
כפי שבדמות הנר ניתן לראות יחד את כל ארבע הדרכיםשהתפתחו בסנגה הבודהיסטית, כך בטנטרה נעשה מאמץ לאחד ארבע דרכים אלה. המתודה העיקרית של הטנטרה הייתה ונותרה כישוף. זוהי מתודה של התבוננות באלים, הזדהות עם כוחות עליונים הכישוף וכוחות מסתוריים הם ליבה של מתודת הטנטרה. אך מתודה זו לא תוכל להתקיים ,ולצבור כוח ללא שלוש הדרכים האחרות. כדי שהיא תהיה חזקה דיה להשריש עצמה בתודעתו של אדם, עליו לפתח את שלושת הכוחות האחרים. בראש ובראשונה עליו לפתח כוח של בודהיצ'יטה שהיא בעצם המצפן המנחה אותו לאן הוא מוביל את כוחות הכישוף. מטרת העיסוק בכוחות אלה צריכה להיות ברורה לו. המטרה היא הפחתת הסבל. ללא ידיעה ברורה את המטרה , כוחות אלו יבלעו אותו. על העוסק בכישוף להיות מיומן בהרפיית התודעה, וביכולת ריכוז התודעה. ללא מיומנויות אלה הכישוף לא יפיץ אור. נדרש כוח מנטלי גדול על מנת לעסוק בעולם הדק. המיומנות הנוספת הנדרשת לעוסק בכישוף היא המשמעת. ללא משמעת חזקה לא יוכל האדם לעסוק בנושאים כה אינטואיטיביים הדורשים גמישות שעבור האדם שאינו מתרגל היא בלתי אפשרית.
בעולם של מגיה אנו הופכים את החיים לחלום, ואת החלום לחיים. כדי לשלוט בטרנספורמציה של המעבר מהחיים לחלום והחלום לחיים, ככל שאדם מגלה לעצמו את יסודות הקיום, כך עליו לדרוש מעצמו צניעות והתנהגות מופתית מבחינה מוסרית. האיחוד של מיומנויות אלה מאפשר הצלחה בדרך הטנטרית.
הטקסטים הראשונית של המסורת הטנטרית נכתבו בסביבות המאה הרביעית והמאה החמישית לספירה. נזירים סינים שביקרו בהודו דווחו על שמונה עשר טקסטים בגודל של ספרים קטנים. טקסטים אלה מהווים אוסף של ידע והדרכה טנטרית. הם היו חלק מהקאנון הפאלי והוצאו ממנו במאה השתים עשרה במסגרתרפורמה שכוונה נגד הטקסטים שלמסורת המהאיאנה . הטקסטים לא התקבלו על ידי המלוכה בסרילנקה. מסיבות פוליטיות. ראוי לציין כי עד המאה השתים עשרה זכו טקסטים אלה לכבוד מצד הנזירים של כל האסכולות.
הגישה הטנטריתהתפתחה עוד כאשר מסר הבודהה את תורתו. כבר אז הנזירים הבכירים ראו צורך לבנות מארג אחד של הדרכותיו של הבודהה. מאודגליאיאנה אחד מתלמידיו הבכירים של הבודהה היה ממובילי הגישה הטנטרית. אך גם בתקופות הקודמותהתמקדו הנזירים בחיזוק היכולות היוגיות וביכולות הכישוף. הם גם עשו מאמצים להיות בודהיסטוות אמיתיים ולתת לעולם את מיטב יכולותיהם.
למרות שהטקסטים הטנטריים הועלו על הכתב מאוחר יחסית, הם נכתבו בצורה של אוספים שאיחדו את הידע שהיה מפוזר בטקסטים שונים מהאסכולות השונות. המסורת של טנטרה היא אמנם מורכבת, אך היא תמיד פונה למצב הראשוני של הדהרמה הבודהיסטית שהיא מאוחדת.
