מודעות עצמית מתפתחת הודות לקבלת החלטות, או בלשון אחרת, מימוש זכות הבחירה.
זכות הבחירה היא יתרון בכל מצב, תהיה הבחירה כואבת וקשה ככל שתהיה. חשוב להבין שבתוך הזרם הגועש שמהווה הקיום, אי-מימוש זכות הבחירה משמעו רק דבר אחד – שאיפה מסוכנת, מעיקה, מלאת סלידה, והרסנית אל אבדון. הבריחה ממימוש מודע של הזכות לבחירה יוצרת אישיות אדישה. כאשר שוויון נפש זה שוחק את התודעה, היא דועכת ומתפרקת.
שליטה במעשים, בדיבור ובמחשבה היא ברכה גדולה. בעזרתה ניתן בהחלט לשים קץ לבּוּרוּת ולסבל.
”בעת קבלת החלטות מוסריות אנו מקנים צורה ל”אני“, וצורתו קובעת את הדרכים שלנו בחיים הנוכחיים, ובחיים העתידיים. הרגשת ה”אני“ יכולה להיות מלאה בתכנים מטופשים או משמעותיים, ולהיות יעילה או מסורבלת, כתלות בבחירותינו. אצל אדם מלומד, מקומו של ”אני“ ימולא בידע, ואצל אדם בעל חמלה – בחוכמה. עבור אנשים הססנים, הרגשת ה”אני“ היא פחד, עבור חמדנים – כסף, ועבור תאוותנים – התאוות.
אולם, לעיתים קרובות אנשים מרגישים חלשים מכדי לשלוט בבחירותיהם המוסריות. מה קורה במשק שבעליו חסר נסיון וכשירות, שנחוצים לניהולו? הפרויקטים והאחריות על העובדים אמורים להיות מופקדים זמנית בידי אדם אמין ומוסמך לכך. במהלך ניהול הפעילות, הוא גם מסייע לבעלים לרכוש ראייה מקיפה, ובו זמנית – פרטנית, של ניהול משק. מי יכול לקבל תפקיד של מנהל משק בתודעה? זהו טוב לב. הבודהה ניסח את מהותה של הפגנת טוב לב כלפי עצמנו וכלפי אחרים בשלוש הוראות: ”לעשות טוב, לא לגרום נזק, לטהר את התודעה“.
המקרה הבא קרה לבן-דוד שלי בזמן שהוא אבטח יחד עם שומר נוסף שער באיזור תעשייה. על המאבטחים היה לפתוח את השער למעבר כלי-רכב, לערוך בידוק בטחוני, ואז לאפשר מעבר לנהגים, ולסגור את השער שוב. עמיתו של בן-דודי היה בחור נכה, שסבל מצליעה חמורה, ונעזר במקל הליכה. הצעידה החוזרת ונשנית הייתה קשה ומעייפת כי היה צריך לבצעה בזריזות. בן-דוד שלי הרגיש שהוא לא יכול להטיל על עמיתו הנכה אחריות על ביצוע עבודה זהה לשלו, ולכן היה רץ אל השער בעצמו, והדבר היה מתיש אותו. בסיום המשמרת הוא היה מרגיש סחוט ועצבני. בשיחה איתי הוא אמר שהפתרונות הקיימים למצב מסתכמים באפשרויות הבאות:
1) לא לבצע את עבודתו של העמית הנכה, ובכך להכריח אותו להשתתף במידה שווה.
2) לפנות להנהלה כדי לקבל עזרה בפתרון הבעיה, דבר שלמעשה לא היה שונה מלהתלונן על העמית הנכה.
3) לסבול את המצב, ולצבור עייפות וכעס.
4) לדרוש לעבור לעמדת שמירה אחרת, תוך לקיחת סיכון של איבוד זמני של המשרה.
האפשרות האחרונה נראיתה לבן-דודי כמו הרע במיעוטו, ולפי דבריו, גם אם בסופו של דבר יפטרו את העמית הנכה, הוא ישרוד עוד זמן מה בתפקידו הנוכחי, ותהיה לו ההזדמנות לחפש במקביל מקום עבודה מתאים יותר עבורו. כך בן-דודי בחר לעשות, ושמר על איזון פנימי במצב בעייתי.
זהו פרק שבעים ושתיים מתוך "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכת סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית.
למידע נוסף וליצירת קשר עמנו:
http://www.three-vajras.com/he/
https://www.facebook.com/mudrayoga.israel
https://youtube.com/@100Rivers.School
