כמו עצים צעירים, תודעתם של אנשים צעירים כורעת ומתעוותת בהשפעת הרוחות האכזריות של אי-סיפוק מיני. תחת אותה ההשפעה, תודעתם של אנשים זקנים נשברת וקורסת כמו עץ יבש בזמן סערה.

תורות טנטרה של יד שמאל מציבות בפני המתרגלים בתור מטרה שליטה בתשוקה מינית. דבר זה דומה להצעה למתרגלים לאלף נמר. ברוב המקרים מתרגלי הטנטרה אפילו לא מספיקים להבין איזו סכנה טמונה באימוניהם. הם ראו נמרים רק בגני-חיות, ורעיון האילוף מצטייר בעיניהם כהרפתקה מרתקת, שיכולה להמתיק את אפרוריות חייהם. למעשה, במקום להיות המאלפים של תשוקה מינית הם נטרפים על-ידיה.

בשונה מהמבקרים בגני-חיות, אשר מוגנים ברשתות פלדה או באמצעות חפיר מפני התקפתן של חיות-טרף, ליבם של אנשים אינו חסין בפני לחצו של אי-סיפוק מיני. בין ליבם לאי-שביעות הרצון הלוחצת עליו חוצצים רק רשתות של ורידים ועורקים, והמעיים, שרוח פרצים מסיטה בקלות בטפריה.

סגרתי את הגז שהקשיש שכח בזמן בישול קפה. לקחתי מטלית שהייתה זרוקה בתוך הכיור, והתחלתי להסיר כתמי קפה מהשולחן. כעבור זמן מה נכנס הזקן, בעודו נשען על הליכון, מצמץ בשפתיו לאות אישור, והתיישב על כיסא באמצע המטבח. כך הוא ישב עד שקרא לי לשבת לידו ולנוח. הוא רצה לדבר. הצרה הייתה שדיבוריו לא היו שפויים, והפטפטת הייתה מתסיסה ומסעירה אותו. לאור זאת, הייתי משתדל לנטרל את נסיונותיו לקשור שיחה. אולם, ביום ההוא הלחץ הפנימי בתודעתו פרץ החוצה, ללא המתנה להסכמתי ולתמיכתי. הזקן ואשתו היו חשוכי ילדים, והוא נהג להתלונן על כך. אולם, תלונותיו על גורלו היו נסוגות מייד לאחור הבמה, בזמן שהוא היה מתחיל לגנות את שכנו. לדבריו של הזקן, גם לשכן לא היו ילדים, אך לא בגלל עקרות, אלא בשל ”ניהול יחסי-מין מעוותים עם אשתו“. הוא השתדל לסקר את פעילותם בפרטי פרטים, ובאותה העת פניו התעוותו בחיוך תאוותני.

קטעתי את קו מחשבתו בחריפות כששאלתי אם הוא זוכר שהוא לא סגר את הגז. הזקן חש מבוכה זמנית, וניסה לחזור לנושא שסימא את עיניו. ”השגת חגורה חדשה למכנסיים?“ המשכתי. זה היה מהלך חזק במיוחד. החגורה נקרעה בשבוע שעבר, והזקן נאלץ להדק את מכנסיו באמצעות חבל כביסה לפני שהיה יוצא מביתו. הוא הניד את ראשו בעצבות. בן-שיחתי היה מעט קמצן, והבנתי שרכישת חגורה חדשה יכולה להידחות למועד בלתי מוגדר. היוזמה דרשה תמיכה, ולכן התרתי את חגורתי הישנה והמרופטת, אך עדיין שמישה, והושטתי אותה למטופלי. לפעולה הייתה השפעה חיובית. נדמה היה שהקשיש המרוגש הכניע בתוך עצמו דבר מה, והברק החולני בעיניו דהה. הוא גישש בכיסיו, ומסר לי שטר קטן. קיבלתי אותו בתור מנחה לאל שיווה ("המבורך") במופעו הזועם, המכונה בהאירווה (Bhairava "המטיל אימה בצעקתו"), שרוקד את ריקודו בבית קברות של תשוקות, ושם רוחות אכזריות מפוזרות כמו עצמות, שנסחפו במי הגשמים אל מחוץ לקברים.

פעם אחת, אחייני אסף אותי מבית-הספר. ירד גשם. חצינו גן ציבורי קטן, שבו נחפרו תעלות רבות לצורך התקנת תשתית ביוב. באותו יום התעלות היו פתוחות, והן נראו כמו פיות פעורים, שגמעו בתאווה את המים הנשפכים מן המרומים. בנקודה מסוימת בדרך עצרנו את צעדינו בהשתוממות. הפועלים שחפרו את התעלות חשפו קברים ישנים. תחת הגשם, שקועות בטיט בוצי, נראו גולגולות ועצמות.

רק בבית הקברות של תשוקות, שם מחולל את מחולו בהאירווה, ניתן להכניע את האי-סיפוק המיני. אהבה רומנטית לאור הנרות, שמלווה בתפילות בהתאם למיקום מיטיב של הכוכבים בשמיים נראית כמו פרווה יפה ורכה של נמר. אולם, הנמר של תשוקה מתפרס כמו שטיח רק כי הוא מרגיש נינוח בתוך מערת הגוף. לא בשביל חיבוקים חושניים הוא פורס את כפותיו עם הטפרים. טפרים אלו מוכנים ללכוד ולקרוע לגזרים כל אחד שיחשוב לגנוב את פרוותו של הטורף המנמנם.

בית-הקברות של בהאירווה הוא התנזרות מפני העולם ומפני חיפוש אחר הנאות-חושים זמניות. רק דרך התגברות על פגמיהם, אנשים יכולים להפוך לסגפנים טובים או לבני-זוג טובים, כפי שיסמן גורלם.

זהו פרק שבעים ושש מתוך "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכת סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית.

למידע נוסף וליצירת קשר עמנו:

http://www.three-vajras.com/he/ 

https://www.facebook.com/mudrayoga.israel

https://youtube.com/@100Rivers.School