פרק 12
עשירים ושליטים מהאיזורים שבהם נדדו הבודהה וקהילתו התרשמו משלוותם והתנהגותם הנאצלת של הבודהה ותלמידיו והחלו לממן אותם. פרושים מאסכולות אחרות החלו להצטרף לקהילה. היא הפכה למסגרת בטוחה גם עבור עבדים, שעל-פי חוק היו זכאים לצאת לחופשי אם הם ביקשו להפוך לפרושים. גם בעלי בית מרוששים זכו לתמיכה והגנה בסנגהה. נשים יכלו להפוך לנזירות כדי להימנע מנישואים בלתי-רצויים.
היו גם נשים אצילות שבחרו לחיות בסנגהה. כשהמלך בימביסארה שמע על גדולתו של הבודהה, הוא החליט לבקר את המבורך יחד עם נשותיו. אחת מהן, יפהפייה בשם קהמה, הסכימה ללוות את המלך בחוסר רצון. היא חשבה ששהייה בחברת פרושים לא הולמת את מעמדה. ואולם, בדרכה לחורשה שבה עצר הבודהה, קהמה ראתה בעיני רוחה כיצד גופה מזדקן, מאבד את משיכתו, מת ומתפגר עד שהוא הפך לעפר. קהמה המאוכזבת מהיקשרותה לגוף החליטה להפוך לנזירה. בהמשך, היא הפכה לאחת מתלמידותיו הבכירות של הבודהה.
תורתו של הבודהה מצאה חן בעיניהם של בהרמינים אחדים. שניים מהם, חברים טובים בשם שאריפוטרה ומאודגליאינה, יצאו מקהילת פרושים סקפטיים. הם בלטו בהישגיהם והפכו במהרה לעוזריו הראשיים של הבודהה. שניהם היו אחראים על חינוך הנזירים. שאריפוטרה נודע בחדות מחשבתו. אפילו גופו הפיץ אור זהוב של חוכמה. מאודגליאינה היה בעל כוחות-על מגוונים. הוא ראה את עולמות האלים ואת עולמות השדים ודרש להם את הדהרמה. עורו הכהה הפיץ ניחוח של דאגה ליצורים אחרים, ותלמידיו המשילו אותו ללוטוס כחול. תפקידו של שאריפוטרה היה ללמד את המצטרפים החדשים את ארבע האמיתות הנאצלות, ולכן הוא כונה בפי הבודהה "מצביא הקהילה". מאודגליאינה סייע למצטרפים להתגבר על פחדים וסערות רגשיות, ולכן הבודהה קרא לו "מטפל הקהילה". אך משימות חשובות בקהילה הוטלו לא רק על המצביא והמטפל. כל עיסוק קיבל משמעות רוחנית בסנגהה, קהילת הנזירים. לדוגמה, הספר אופאלי, שגילח את ראשיהם של הנזירים החדשים, הסביר להם בפרטי פרטים את כללי ההתנהגות והכין אותם לשגרת המנזר.
ההשתלבות בסנגהה לא הייתה נטולת קשיים. היא הצריכה התגברות על גאווה ועקשנות. צ’אנה, רכבו לשעבר של הבודהה, לקה במחלה של "בני האלים", שהיא אשליית הגדלות העצמית. הוא הכריז: "הבודהה והדהרמה שייכים לי! אני הייתי רכבו של המואר, מגלה האמת. אני שלטתי במרכבה של המואר – וראוי לי לשלוט בקהילה". בתגובה, הבודהה ביקש מחברי הקהילה לא לנזוף בצ'אנה, אלא להניח לו, ולהתעלם מדיבוריו. אכן, לא עבר זמן רב, וצ'אנה התבייש בהתנהגותו, וחזר להקשיב להדרכות בחברתם של מתרגלים אחרים.
דוודאטה, בן דודו של הבודהה, פיתח במהרה כוחות על כמו שמיעת מחשבות של אנשים אחרים או יצירת אשליות. דוודאטה התגאה בהישגיו, ובו זמנית התקנא בבודהה עצמו. הוא גרם לפיצול של הקהילה כאשר הוא סחף אחריו מספר לא מבוטל של תלמידים צעירים, וטען שהבודהה לא השליט משמעת יעילה מספיק לפיתוח כוחות על. בין היתר הוא חייב את תלמידי קהילתו הנפרדת להיות צמחונים. כהונתו כמנהיג הסתיימה באופן פתאומי. יום אחד, לאחר ארוחה, הוא הודיע לתמידיו על כוונתו למדוט בחדר סגור, אך בזמן העדרותו התעוררה מחלוקת בקרב התלמידים, והם ניגשו אל החדר שבו מורם שהה, אך גילו אותו שקוע בשינה. הקהילה התפרקה, וחלק ניכר מהתלמידים חזרו לסנגהה של הבודהה, וחלק חזרו לחיים עולמניים.
סונאקהאטה, שהיה משרתו האישי של הבודהה במשך שלוש שנים, זכה לראות יצורים שמימיים, אך לא פיתח את היכולת לשמוע קולות שמימיים. מאוכזב, הוא עזב את הקהילה והתחיל לספר לאחרים שאין דבר מיוחד בתורתו של הבודהה, שרק מלמד כיצד להשתחרר מסבל. מילותיו הגיעו גם אל הבודהה, שחייך ואמר: "מבלי לרצות בכך, סונאקהאטה משבח את תורתי".
שאריפוטרה הנאמן אמר שלא היה, לא יהיה ואין אף אחד שחוכמתו תעלה על חוכמת המבורך. בתגובה, הבודהה שאל את שאריפוטרה: "האם אתה יודע על סמך ניסיון אישי ישיר מהן המידות של המוארים של העבר ושל העתיד?"
"לא, אינני יודע מהן".
"אם כך, מניין האמירה השחצנית הזאת"?
"למרות שאינני יודע מהן המידות של הבודהות של העבר והעתיד, בהתבסס על הדהמה שמסרת לי, אני סמוך ובטוח שכל הבודהות עוברים את אותה הדרך. זוהי הדרך של הימנעות מרע, עשיית טוב וטיהור התודעה. לכן, לא היה, לא יהיה ואין הישג גבוה יותר מאשר הישגו של הבודהה, שעבר את הדרך הזו מתחילתה ועד סופה". כך שאריפוטרה שיבח את הבודהה מבלי לזלזל בהישגיהם של מוארים אחרים.
חייו של הבודהה שאקיימוני (מהדורה שנייה)
כל הזכויות שמורות 2026, ישראל
© ולדימיר פיאצקי
© מאה נהרותHundred Rivers
בכתיבת ספר זה השתתפו ולדימיר פיאצקי, חנן פיאצקי, סמדר פיאצקי, יהודית זבולון ושרה מגן.
