פרק 11

יום אחד הבודהה וראהולה, בנו, הלכו לקבץ נדבות. ראהולה שהלך מאחור, התבוננן בגזרתו הנאה של אביו, וחשב לעצמו: "אבי כה מרשים וכביר. אנשים מטים אוזן לדרשותיו, ורוחשים לו כבוד".

הבודהה שמע את מחשבותיו, ואמר: "בוא נשב, ראהולה, ואספר לך מה הופך אדם לקטן, ומה הופך אדם לגדול". בו ברגע, אינספור אלים מפמלייתו של אינדרה, המלך השמימי, עזבו את ארמונם, והופיעו כהרף עין במקום שבו הבודהה בחר לדרוש. כאשר אינדרה ראה זאת, החליט גם הוא להצטרף לאסיפה.

"דע לך, ראהולה, שאדם הופך לקטן, נחות ועלוב בגלל אמירת שקרים. כפי שמים דולפים מכלי חרס שבור, כך גדולה נוטשת אדם שאומר שקרים".

מילים אלו סיפקו את מלך האלים העולמניים, אינדרה: "הדרכה כזו לא תסולא בפז. אך אני – מנהיג האלים, לא זקוק להדרכות המשך על עוצמה וגדולה. הגיע הזמן לחזור לארמון, ולערוך משתה לכבוד גדולת השמיים," והוא הזמין אלים אחרים לאירוע החגיגי. האורחים נהרו בהמוניהם אל הארמון השמימי, אך אלת הרפואה נותרה מאחור כדי לשמוע את דרשתו של הבודהה עד הסוף.

"מעמד גבוה, השפעה, כוח ויופי לא הופכים אדם לגדול. רק מי שמפתח יחס ראוי לזולת משיג גדולה. כיצד לפתח יחס ראוי? הוא נולד מתוך ארבעה רגשות אינסופיים: רצון טוב, חמלה, אי-תשוקה ושמחה בשמחת הזולת. רגשות אלו קרויים "ברהמה-ויהארות" – משכנות של ברהמה, ומי שמפתח אותם בשלמותם משתווה לברהמה".

דרשה זו נחתמה בליבה של אלת הרפואה, והיא שקעה בהרהורים על ארבעת הרגשות האינסופיים. כאשר האלה התרכזה בחמלה, סבלם של כל היצורים נגלה לפניה, והופעתה החיצונית שיקפה כמו מראה את מה שהיא ראתה: גבה השתופף וצמחה עליו גיבנת, רגליה התעקמו, פניה התקמטו, עין אחת שלה התעוורה, רוב שינייה נשרו, ולא נותר זכר ליופי החיצוני שבו ניחנה פעם.

אלת הרפואה המהורהרת צלעה בחזרה אל מעונה השמימי, וכשבאה בשערי הארמון, אינדה הבחין בה, והתקומם: "מי זאת הזקנה המכוערת הזאת? מה היא מחפשת בטירת היופי והחן, שמארחת את הטובים שבטובים? גרשו אותה מייד!"

באוזנו השמימית שמע, ובעינו השמימית ראה הבודהה את המתרחש בארמון, ופנה לאינדרה מבלי להתגלות אליו:

"חמלה היא הגדולה שבמידות.

אל תזלזל בה.

רצפת שיש

ואדמת זהב

ביופיין ירהיבו,

בקרקע מלוכלכת

עץ נאה יכה שורשיו,

ופירותיו יבשילו".

"אני לא מבין. מי דיבר הרגע?" התפלא אינדרה. "מי נכנס לארמון ללא רשות השומרים?"

האורחים המבוהלים התלחששו בינם לבין עצמם: "אולי לא בטוח לשהות בארמון, אנחנו לא מוגנים פה".

אלת הרפואה המגורשת נדדה לצפון, וירדה להרי ההימלאיה. שם היא בנתה ביקתה. היא ליקטה צמחי מרפא, ורקחה תרופות. כל יום היא נשאה תפילות לבודהה, וביקשה ידע מרפא כעס, חמדנות ויהירות.

חייו של הבודהה שאקיימוני (מהדורה שנייה)

כל הזכויות שמורות 2026, ישראל

© ולדימיר פיאצקי

© מאה נהרות Hundred Rivers

בכתיבת ספר זה השתתפו ולדימיר פיאצקי, חנן פיאצקי, סמדר פיאצקי, יהודית זבולון ושרה מגן.