פעם אחת, תלמיד הבודהה בשם קומארה-קאספה (Kumāra-Kassapa) ערך מסע בממלכת קוסלה (Kosala) בלוויית נזירים. במחוז אחד של קוסלה שלט שליט בשם פאייסי, ששלל את ערכם של המעשים הטובים. יום אחד, פאייסי ראה ברהמינים בעלי בית יוצאים לבקר את קאספה במקום עצירתו והצטרף אליהם על-מנת להתפלמס עם הפרוש ולחזק את תדמיתו כ"אדם חופשי בדעותיו". פאייסי פנה לקומארה-קאספה והצהיר שאין חיים אחרי המוות, אין אלים, אין השלכות למעשים רעים ולמעשים טובים. מתוך רצון להפנות את תודעתו של פאייסי לתופעות נשגבות ונפלאות, קאספה שאל את השליט מה דעתו על המאורות הגדולים והמופלאים, שהם השמש והירח. האם הם שייכים לעולם בני-האנוש או לעולם השמימי? האם הם אלים או לא? פאייסי ענה שאיננו רוצה לדון בתופעות שמימיות, מאחר שחוסר אמונתו נובע מתצפיות שהוא ערך על החיים הארציים. אז הפרוש שאל מה גרם לפאייסי לגבש את השקפתו.

פאייסי סיפר שביקר לא אחת קרובי משפחה גוססים. חלקם היו בעלי אופי רע ומעשיהם רעים, וחלקם היו טובי מזג ומעשיהם טובים. פאייסי ביקש מכל הגוססים לבוא אליו לאחר המוות ולספר לו אם העולם הבא קיים, אם שארי בשרו החוטאים ירדו לגיהנום, והצדיקים עלו לגן עדן. כולם הבטיחו לבוא ולספר לו, אך אף אחד מהם לא קיים את הבטחתו. בנוגע לקרובי משפחה שעשו מעשים רעים, קאספה השיב: "אתה אומר שהם לא באו אליך, שליט נכבד, אבל תאר לעצמך אדם שנגזר עליו עונש מוות מבקש מהמוציא להורג: "חכה, אני צריך לצאת לרגע לבקשתו של קרוב משפחתי". האם המוציא להורג ירשה לו לצאת? מובן שלא. הוא יחזיק אותו בעולמות הקיום התחתונים, דמויי הכלא".

בנוגע לקרובי משפחה שעשו מעשים טובים, קאספה אמר את הדבר הבא: "תאר לעצמך, שליט נכבד, בן-אדם שחי בבור צרכים. והנה הוציאו אותו מן הבור, רחצו אותו, מרחו אותו בתמרוקים, והלבישו אותו בבגדי פאר. האם אדם זה יחזור ויירד לבור? יצורים מעולמות האלים רואים בעולם הגשמי בור מצחין. אפילו אלה מביניהם שהתגברו על תחושת הגועל והיו רוצים להגיע, לא יוכלו לעשות זאת, שהרי במשכנות האלים הזמן נע בקצב אחר – כשעובר בשמיים יום אחד, בעולם הגשמי חולפות שנים".

בעניין דברי החכמים לגבי השלכותיהם של מעשים טובים ושל מעשים רעים, קאספה הסביר: "מה שלא נראה לעין רגילה, נראה לעין החוכמה. על כן, פרושים צדיקים בעלי ראייה על-טבעית, שטיהרו את תודעתם, דנים בעולמות הבאים ובאלים. הם רואים ומכירים אותם, בניגוד לאנשים השקועים בפעילות החושים הפיזיים". אולם, פאייסי התעקש: "הפרושים משתדלים להאריך את חייהם בעולם הגשמי. למה שאנשים כמוהם, שראו את העולמות הבאים ואת האלים, לא ישימו קץ לחייהם כדי להגיע לעולמות השמימיים מהר יותר?"

קאספה הסתייג והביא את המשל הבא: "לברהמין אחד היו שתי נשים. מאשתו הראשונה היה לו בן מתבגר, ואשתו השנייה הייתה בהריון. וכך קרה שהברהמין מת בטרם עת. אז בנו דרש לעצמו את כל הירושה. האישה השנייה ביקשה ממנו לחכות עד שהיא תלד. אם תוולד בת, הברהמין הצעיר יקבל את כל הירושה, ואילו אם יוולד בן, גם הוא יהיה זכאי לחלק ממנה. אך הברהמין הצעיר עמד על דרישתו לקבל את הירושה כולה באופן מיידי. אז האישה שיסעה את בטנה בחרב כדי לברר אם יש לה בן או בת. כך היא ועוברה נהרגו בגלל פזיזותה וטיפשותה. הצדיקים לא ממהרים לקצור את הפירות של מעשיהם הטובים בעולם השמימי, שהרי כל עוד הם חיים, עושרם השמימי הולך וגדל".

בתגובה, פאייסי המשיך להתעקש בניסיון להצדיק את חוסר אמונתו. הוא אמר שכאשר מוציאים להורג אסירים, אף אחד לא מצליח לראות את הנשמה (jīva) עוזבת את הגוף. קאספה הסתייג: "האינך רואה לפעמים בזמן שנת הצהריים בוסתנים וארמונות נאים, מטייל בהם ונהנה מהם? ובזמן שאתה ישן, משגיחים עליך גיבנים, גמדים ונערות צעירות. אבל אף אחד מהם לא רואה אותך מטייל. באותו האופן, אנשים המסתכלים בעיניים רגילות לא רואים את הנשמה עוזבת את הגוף".

פאייסי ענה בגיחוך: "גוף חי קל יותר מאשר גוף מת. גוף מת כבד, וקשה יותר להרים אותו. אילו הייתה בגוף נשמה, אז לאחר המוות הגוף היה נעשה קל יותר, ולא כבד יותר. מה תגיד על זה?"

קאספה השיב בסבלנות: "אם ניקח כדור ברזל ונחמם אותו עד כדי כך שהוא יפיץ אור, אז הכדור הזה, שהתמלא חום ורוח, יהפוך להיות קל ורך יותר וחשיל. מנגד, כשהכדור יצטנן, נרגיש שהוא כבד יותר, קשה יותר ולא חשיל. באותו האופן, הנשמה, שדומה לחום ולרוח, מקנה לגוף קלות".

פאייסי המשיך להתווכח והביא את הטיעון הבא: "המתים לא רואים ולא שומעים. כל עוד מתקיימת הפעילות של איברי החישה, ישנה תודעה. כשאין תפיסה חושית, אין תודעה". קאספה הגיב לטיעון זה במשל האיש התוקע בקונכיה: "ליישוב אחד הגיע איש שתקע בקונכיה. כל תושבי המקום באו להאזין לתרועתו. האנשים האלה היו פראיים ולא מפותחים. הם ביקשו מהאיש לתת להם את הקונכיה, הניחו אותה במקום בולט ופנו אליה: "הריעי, קונכיה, הריעי!" אלא שבלי האיש, הקונכיה לא השמיעה שום קול.

פאייסי המשיך להתנצח כדי להוכיח שהתודעה נעלמת עם מות הגוף: "אי-אפשר למצוא את הנשמה בחלקי הגוף ובאיבריו. לכן אינני מאמין בקיום הנשמה ובעולם הבא, שבו היא חווה, לכאורה, את השלכות המעשים הרעים והמעשים הטובים". בתגובה, קאספה סיפר לו משל נוסף: "לפרוש אחד שסגד לאש היה חניך. פעם אחת, הוא השאיר את חניכו להשגיח על האש, אך הילד שקע במשחק, והאש כבתה. הוא ניסה להבעיר מחדש את האש. הילד פיצל זרד ועוד זרד, אבל שום אש לא התלקחה. כשהפרוש חזר, הוא הסביר לתלמידו שהאש לא מצויה בזרדים ובחלקיהם השונים. כאשר האש אוחזת בהם, הם מתחילים לבעור".

השליט התרשם ממשליו של קומארה-קאספה, אך אמר בצער: "הייתי מסכים איתך, אבל כולם מכירים את דעותיי. איך אוכל לוותר עליהן? מוטב שאצמד אליהן גם להבא". לשמע דברים אלה, הפרוש התרה בפאייסי: "היזהר, שליט נכבד, פן דעות אלה יביאו עליך צרות מתמשכות". לחיזוק דבריו, הוא הביא את המשלים הבאים: "יום אחד, שני סוחרים שחצו מדבר פגשו ביאקשה (yakṣa) רטוב בעל עיניים אדומות ומקושט בפרחי לוטוס, שנסע בעגלה שגלגליה מרוחים בבוץ לח. היאקשה אמר לסוחרים: "ירד גשם במדבר, יש מים, וצמח דשא בשפע. השליכו את המספוא והמים שלכם; אל תעמיסו על השוורים משא, והם ילכו חיש מהר". סוחר אחד שמע לעצתו והשליך את המטען, ואילו הסוחר השני לא האמין ליאקשה ושמר את סחורתו. הסוחר הראשון שנסע מהר לא מצא מים בחניה הראשונה, ולא בחניה השנייה, ואף לא בשלישית. כך הוא ושיירתו נספו במדבר. הסוחר השני, לעומת זאת, הגיע בשלום אל יעדו".

יש ללכת אל העולמות העליונים בדרך הנכונה, ולהצטייד במלאי מספיק של תבונה ומעשים טובים. מי שנצמדים להשקפות כזב לא יצליחו להשיג את היעד. הנה לך שלושה משלים נוספים, שליט נכבד, על צרות שבאו על אנשים שסרבו לשנות את דעותיהם והשקפותיהם מתוך עקשנות:

משל האיש שסחב גללים

איש אחד מצא ערימת גללים יבשים והחליט לקחת אותה הביתה כדי להאכיל את חזיריו. הוא מילא את גלימתו בגללים ונשא אותם עימו. אולם, בדרך התחיל לרדת גשם והגללים נרטבו ונזלו. כך האיש לא רק שלא הצליח להביא את הגללים, אלא גם התלכלך.

משל שני המהמרים

מהמר אחד היא רמאי ונהג לבלוע את קוביות המשחק כשביצע זריקות לא מוצלחות. יריבו שם לב לכך וביקש ממנו את קוביות המשחק. הוא מרח עליהן רעל ואז החזיר אותן. כשהמשחק התחיל, הרמאי ביצע זריקה גרועה, בלע בחשאי את קוביות המשחק ומצא את מותו. אנשים שמתעקשים להסתיר את האמת מאחרים משולים למהמר שבלע קוביות משחק מורעלות.

משל הפשתן

פעם אחת שני חברים הגיעו במקרה ליישוב נטוש. הם ראו שם ערימת פשתן ולקחו אותה. הם המשיכו בדרכם וראו סיבי פשתן. אחד מהחברים החליף את הערימה בסיבי פשתן, ואילו השני לא רצה להחליף את המשא שלו בטענה שהוא יושב טוב על כתפיו. החברים המשיכו בדרכם ומצאו בד פשתן גס... אריג פשתן... קנבס... החבר הראשון החליף בכל פעם את משאו במשא בעל ערך רב יותר, ואילו השני נאחז במשא שאליו התרגל. וכך הם חזרו ליישובם, כשהאחד נושא קנבס יקר, והשני – ערימת פשתן".

פאייסי התפעל ממשליו של הפרוש ואמר: "שכנעת אותי כבר מזמן, אבל רציתי להמשיך להאזין להדרכותיך הנפלאות". לאחר מכן, הוא קיבל מחסה בשלושת האוצרות. עם זאת, בהמשך, פאייסי לא התמיד בעשיית מעשים טובים, וכתוצאה מכך נולד בקרב הרוחות הנחותות.

שיחתם של קומארה-קאספה ופאייסי היא מקבץ טיעונים של מצדדי הניהיליזם ושל הדרכות שהובאו כטענות נגד. העובדה שפאייסי נולד מחדש בעולם תחתון מעידה שהבנת התורה אינה מספיקה כשלעצמה לטיהור התודעה. הבנה זו צריכה לבוא לידי ביטוי בעשיית מעשים טובים. ניתן לסכם את עיקר ההדרכות של קומארה-קאספה בשני היגדים:

1) אפילו מבלי לראות את העולמות השמימיים, אפשר לוותר על השקפות מזיקות, מתוך ההבנה שהן נשענות אך ורק על גאווה וקיבעון;

2) רק מי שריסנו את עצמם וטיהרו את תודעתם יכולים לראות בבירור את משכנות האלים ואת השלכות המעשים הטובים והמעשים הרעים.

יהי טוב!

לצפייה בגרסה המאוירת:

https://youtu.be/-Iy79YmyuJg