במהלך השנים התפתחו כיוונים שונים בדהרמה בודהיסטית. כיוונים אלה היו קיימים מלכתחילה, מאחר ולסנגה הצטרפו אנשים עם יכולות שונות, שהיו מוכשרים בתחומים מסוימים ופחות מוכשרים בתחומים אחרים. בגלל ההבדלים ביכולות האינטלקטואליות ,הרגשיות וההתנהגותיות של בני האדם, התפתחו אסכולות שונות ובתי ספר שונים, שהמשיכו את הגישות השונות והעמיקו את ההבדלים ביניהן. תהליך זה הוביל בודהיסטים שהשתייכו למסורת אחת להתרחק ממסורת אחרת, אך יחד עם זאת היה קיים במקביל תהליך של אינטגרציה, תהליך בו התלמידים המוכשרים ביותר השקיעו מאמצים בניסיון לאחד את כל ההדרכות של הבודהה בתרגולים שלהם. במקביל לתהליך הפיצול של המסורות השונות, נולדה גם המסורת הטנטרית, המסורות של מארג התורות. מארג זה היה מורכב מארבעת הכוונים החשובים שהתפתחו בדהרמה: הכוון של הווינאיה, הלימוד של התנהגות נבונה ומוארת. גישה זו התפתחה במנזרים בלימוד של מוסר ומשמעת בודהיסטים. הנזירים שהשתייכו לדרך זו כתבו טקסטים ושיננו אותם למטרה של שמירה וכבוד לכללי ההתנהגות, וכאמצעי להבעת כבוד, ולהפנמת דבריו של הבודהה בליבם. דרך זו העניקה כוח להתנהגות מתונה ומוארת המבוססת על שביעות רצון, מאחר ואדם הנמצא במגע מתמיד עם דבריו של הבודהה, ליבו מתרכך והתנהגותו עדינה וחיובית. כפי שאדם שוטף את ביתו, כך חוזרים הנזירים ומשננים את מילותיו של הבודהה, כדי להפנים אותן. כשהם עושים זאת בחריצות , ביתם הפנימי בוהק בניקיונו. גישת הווינאיה היא כיוון בסיסי בדהרמה.
הכוון השני שהתפתח, הוא הכוון היוגי של ריכוז , ושליטה על תנועות המחשבה, והגשמת טבע הבודהה. כוון זה התפתח בתורות הפילוסופיות, כמו התורה של נגרג'ונה, ותורת היוגהאצ'ארה שפיתח אסנגה . כוון זה מתאר כיצד אדם המתבודד מהעולם ומתרחק ממנו מפתח שליטה על חייו הפנימיים, ומגיע לרמה בה הוא מוצא את כל העולם בתוכו. אם על פי גישת הווינאיה מתאמנים הנזירים כיצד להתנהג ביחסיהם עם העולם, היוגי מתרחק מן העולם באופן הרבה יותר בולט. הוא מתבודד זמן ארוך ביותר ונימנע מקשר עם העולם, מלבד כאשר הוא נאלץ לדאוג לצרכיו הבסיסיים. היוגי לומד דרך התבודדות לרכז את כוח התודעה שלו בעולמו הפנימי, ולמצוא את מקור התודעה. הוא לומד כיצד להפנות את זרם התודעה פנימה ולמצוא את הטבע המואר, טבע הבודהה שהוא מקור החכמה , היודע לזהות את ההבדל בין טוב ורע. ממקור זה יוצאים כל דברי החכמה שנתן הבודהה לתלמידיו. היוגים משתמשים בטקסטים הנותנים הדרכות כיצד להתבונן, והלימוד העיקרי שלהם הוא כיצד למצוא את החכמה העומדת מאחורי מילותיו של הבודהה בתוך תודעתם. עבור היוגי הבודהה הוא דוגמה לאדם היכול להגיע למצב של חכמה שמיימית, מה שמעניק לו השראה לתרגול קשה הדורש וויתור על העולם.
הכיוון השלישי הוא הכיוון של הבודהיסטווה. שש המידות התרומיות מתוות את הדרך להתפתחות אישיות האדם. הדרך מתחילה בנדיבות, ממשיכה בריסון עצמי, סבלנות, חריצות, כוח הריכוז, החכמה האינטואיטיבית. שש פרמיטות אלה עוסקות גם בווינאיה, אך יחד עם זאת הכללים משרתים מטרה נוספת והיא לעורר את האמונה הברוכה. המטרה העיקרית של הבודהיסטוות היא להאיר את האמונה הברוכה אצל אחרים. הבודהיסטוות חווים עצמם כמי שהולכים עם מנורה , איתה הם רוצים להאיר את כל העולם. כל מאמציהם מכוונים להעיר את האחרים משינה. הבודהיסטוות יוזמים ללא לאות אמצעים שונים למטרה של הרחבת הידע של הדהרמה בעולם. הם משקיעים מאמץ בהצגת יתרונות הדהרמה בעולם.
חשוב לזכור שאמונה בודהיסטית היא אינה אמונה בסמל מסוים. בניגוד לנביא שמטרתו היא להקנות אמונהבסמלים ורעיונות ההופכים את האמונה לדת, הבודהיסטוות הן אינם דמויות דתיות. ברוב המקרים הבודהיסטווה משקיע מאמצים להאיר את האמונה אותה ביטא הבודהה בשלושת העקרונות: עשו טוב, הימנעו מרע, וטהרו את התודעה בשלווה.
הבודהיסטווה אינו נותן הנחיות כיצד לבצע פעולות טקסיות המבטאות את האמונה הבודהיסטית. כעיקרון תפקידו הוא להעניק לאדם אמונה אוניברסלית המאחדת את בני האדם, אמונה שאינה מפלגת ביניהם, אמונה שאינה הופכת אותם בהכרח לבודהיסטים , אלא הופכת אותם לבני אדם טובים יותר, לבודהיסטוות. זוהי גישה אוניברסלית, רחבה ופתוחה. מבחינת הבודהיסטווה,אנשים המשתייכים לדתות אחרות כדוגמת ההינדואיזם, היהדות האיסלאם והנצרות המקיימים באורח חייהם את שלושת העקרונות שביטא הבודהה, הם בודהיסטוות.
הכיוון הרביעי שהתפתח הוא הכיוון של מי שלמד כישוף כדרך למסור את הדהרמה הבודהיסטית, הכישוף הוא בראש וראשונה מתן דרשות לשדים, לאלים ולכל היצורים בעולמות אחרים. עבור המכשף האדם אינו יצור בודד בעולם הרוחני. העוסקים בכישוף מודעים לקיומם של זנים שונים של יצורים בעולם, מאחר וטווח הראייה שלהם רחב ביותר. הם מודעים לקיומם של עולמות גבוהים ועולמות תחתונים, ולכן הכישוף בדהרמה הבודהיסטית הוא דרך לתת דרשות ליצורים מהעולמות האחרים בשפת בני אנוש, ובאמצעים נוספים. פעמים רבות המילה הופכת להיות מנטרה, ופעמים רבות המכשף משתמש כמנטרה במילים שבשפת בני אנוש הן חסרות משמעות על מנת לתקשר עם רוחות. אמצעי הכישוף הפכו לאמצעים המרכזיים בטנטרה הבודהיסטית. התוכן בו השתמשו המכשפים הבודהיסטים לא היה תוכן שונה מדרך הווינאיה, התרבות הנזירית, דרך הבודהיסטווה או הדרך היוגית. מה שהבדיל בין הכישוף לשאר הדרכים הייתה השפה. על מנת לאחד את אוצרות שלוש הדרכים האחרות, השתמש המכשף בשפות שונות כמו במחוות יד סמליות שהן מודרה, במילים כמהויות אנרגטיות, שזו המנטרה. המכשף השתמש גם בדגמים של העולם המסייעים לו . דגמים אלה הם מנדלה ויאנטרה שהם סמלים גיאומטרים. המנדלה היא סוג של יאנטרה. יאנטרה יכולה להיות בנויה מצורות אנרגטיות שונות, בעוד המנדלה שהיא הצורה המרכזית, היא עגולה. המכשף משתמש ביאנטרה , כאשר הוא עוסק בעולמות שונים.
חשוב לציין שכאשר מטרות הכישוף הופכות להיות שונות מן המטרות של הווינאיה, דרך היוגים, או דרך הבודהיסטווה, הכישוף הופך להיות סטייה מן הדרך. מאחר והכישוף עוסק באשליה, אל לו לכלול מטרות משלו. על הזכוכית האמורה לשרת אותנו להיות שקופה. כאשר אנו מוסיפים לזכוכית תוספת כלשהיא, הראייה שלנו דרך הזכוכית פחות צלולה. כך על מנת לראות היטב את הדהרמה דרך זכוכית הכישוף, זכוכית האשלייה השמיימית והאשלייה הארצית, האשליה המאחדת כל העולמות, עליה להיות שקופה. כל עוד היא שקופה, ומעבירה בקלות את שלוש הדרכים, הווינאיה, המוסר הגבוה, השלווה הפנימית שהיא מטרת היוגה, ודרך הבודהיסטווה , המאירה אמונה טובה בבני האדם, אנו מפנימים נכון את הטנטרה הבודהיסטית.
על מנת להשתמש כהלכה בשלושת האמצעים של הכישוף בטנטרה הבודהיסטית: במודרה, במנטרה, וביאנטרה , כשלושה אוצרות.
טבעה של המודרה הוא לאחוז בדבר כלשהוא. נטיית היד היא תמיד לאחוז בכוח, לאחוז באמת, כדי להרגיש שיש בידינו מהות כלשהיא. כדי שהמודרה תהיה שקופה, עלינו לזכור שמה שאוחזת המודרה הוא טבע הבודהה שבנו. היא מבטאת את האנרגיה של ליבנו המואר. המודרה היא השער להכיר את טבע התודעה שלנו.
המנטרה המורכבת ממילים שלעיתים הם צלילים וקולות ללא משמעות מוגדרת. המשמעות שלהן היא נסתרת וקשה להבנה, ומטרתה היא להוות ביטוי לדהרמה. הדהרמה כמילותיו של הבודהה, היא המהאמנטרה, המנטרה הגדולה, המנטרה הראשונית. כל המנטרות הן כנחלים המובילים לדהרמה אותה נתן הבודהה. אנו יודעים את הדהרמה המתבטאת בשלושת העקרונות: עשה טוב, הימנע מרע, וטהר את התודעה, בעזרת השלווה. האדם העוסק בטנטרה בודהיסטית, בכישוף, לומד מנטרה כדרך לבטא את אותה הדהרמה שנתן הבודהה, ולמסור אותה לרוחות המדברות בשפה שונה משפת בני האדם.
היאנטרה או המנדלה היא הסנגה, היא מהווה את שלימותה. מנדלה היא המקום המעניק מחסה לכל היצורים. אנו מזמינים למנדלה את כל האנשים או את הרוחות ,להם אנו רוצים לתת תמיכה. מה שמאחד את כל המנדלות הוא העובדה שהן נותנות מחסה. המחסה הוא הסנגה. האדם מחפש בסנגה מחסה מן הסבל שבקיום בסנגה. המנדלה היא זכוכית קסומה דרכה נוכל לראות את כוח הסנגה.
