תולדות הבודהיזם
הרצאה 35 – גוהיאסמאג'ה טנטרה, Guhyasamaja tantra
גוהיאסמאג'ה הוא שמו של טקסט טנטרי, והוא אחד הטקסטים המרכזיים בטנטרה הבודהיסטית. פירוששם זה הוא האספה הסודית טקסט זה מתוארך למאה השביעית לספירה. ניתן לראות בטקסט זה מארג. כל הטקסטים של התורה מאוחדים ומוסברים ומאוגדים בתוך כריכה אחת. הטקסטים הטנטריים מקיפים מגוון של נושאים ובכך מתפקדים כאנציקלופדיות דהרמטיות. השפה בה הם נכתבים אינה פשוטה כלל, והיא מובנת אך ורק ללמדנים מיומנים בדהרמה. קיימים ספרים המעניקים הדרכה כיצד לקרוא ספר זה. אדם שלא קיבל הדרכה כזו לא יבין דבר. השפה היא שפה מסתורית, וסודית, שבעצם רק נותנת רמזים למשמעות הדהרמטית., ולכן היא מכונה "שפת דמדומים" בפי הפרשנים המסורתיים. לעיתים בטנטרה הבודהיסטית כתובות הנחיות שכביכול אינן עולות בקנה אחד עם הווינאיה, שהם כללי המוסר ואף סותרות אותה. ה ניראה כאילו הנחיות אלה יכולות לעודד אלימות, הנאה מינית, והשתכרות.
קיים כלל חשוב אותו יש לזכור , והוא שקריאה נכונה של טקסטים טנטריים מחייבת מודעות לכך, שמשמעותם אינה מתרחקת מכללי המוסר, מהווינאיה. לא יכול להיות מצב בו הטקסט הטנטרי מעודד אלימות, וכאשר הטקס קורא לאלימות, הכוונה היא שהוא קורא לאלימות כלפי מגרעות התודעה, כלפי הנטייה להיות בור, ואף פעם לא כלפי יצורים אחרים. כאשר עוסקת הטנטרה הבודהיסטית ,שהנחיותיה מכוונות אך ורק לנזירים משכילים, בחיפוש אחר הנאה מינית , הכוונה היא לזווג בין השמש והירח, בין מעשה טוב וחכמה. השמש מייצגת את המעשה הטוב, והירח את החכמה. למרות שהתיאורים בטנטרה הבודהיסטית עוסקים ביחסי אנוש, חשוב להבין שתיאורים אלה מתייחסים לתהליכים המתרחשים בתוך גופו של האדם, בתוך הערוצים האנרגטיים שבגופו, ובתוך ליבו. פירוש השם גוהיאסמאג'ה, האספה הסודית מתכוון לכך שכל האלים, הבודהות והטארות מתאספים בתוך ליבו של המתרגל. הבודהות והטארות מאוחדים גם מינית, והדבר מדגיש את האופי האינטימי והנסתר של נוכחותם המתגלה במרחב המקודש של הלב. ליבו של האדם הוא המקור לכל הבודהות והטארות. הבודהה המרכזי הוא המייסד והמפתח את המנדלה, ובארבעת כיווני השמים הוא מתגלה בצורות של בודהות וטארות שונים, הנמצאים בזיווג, ומציגים את צורתם הזועמת המגנה על המנדלה.
בטקסט של גוהיאסמאג'ה במרכז נמצא הבודהה הכחול, הוא מתגלה. בארבעת כיווני השמים בצורות של בודהה לבן, בודהה אדום, בודהה ירוק, ובודהה צהוב. בודהות אלה הם מופעים קסומים היוצאים מליבו של הבודהה הכחול. גם מליבה של הטארה שהיא בת הזוג של בודהה יוצאות צורות קסומות של טארות. כל חמשת הזוגות נמצאים בזיווג, והמנדלה שלהם מוגנת על ידי צורות זועמות של אותם בודהות וטארות, האוחזים בידיהם חרבות ונשק שמיימי כמו ואג'רות . והם מגינים על המנדלה מפני השדים, מגרעות התודעה. אלים זועמים מגלמים בדמותם אלימות המחריבה את הנטיות השליליות של התודעה. בצורה זו המנדלה נמצאת בתוך ליבו של המתרגל. איחוד זה הוא סודי מאחר והוא חבוי בתוך אור ליבו ,ואינו נגלה לעין.
העונג שחווים הבודהות והטארות בזיווג הסודי הוא העונג שבזיווג בין מעשה טוב וחכמה. הבודהות והטארות שומרים על זיווג זה ועל העונג הפנימי , שהוא תוצר של האיחוד בין התודעה המטוהרת ובין פירות מעשיה. השמירה היא מפני מגרעות התודעה. כוחו של הזיווג הפנימימעניק לליבו של המתרגל עונג המשחרר אותו מתלות בהנאות החושים. האספה הסודית מבפנים תומכת במתרגל על מנת שיוכל ללכת בדרך הדהרמה בהתנהגותו החיצונית.
כדי שהתנהגותו של האדם תהיה מוארת ועל מנת שהוא יוכל לתת לה ביטוי בחייו החיצוניים, הוא זקוק לעונג לכוח של טבע הבודהה בתוך ליבו. כוח זה מאפשר לו להתגבר על מגרעות תודעתו. לא זו בלבד, אלא שבדרך זו המתרגל מצליח לעשות התמרה של המגרעות ולטהר אותן. הוא מצליח להפוך את הרעל לתרופה. כפי שרופא ההופך את הרעל לתרופה זקוק למעבדה ואמצעים נוספים לביצוע משימתו, כך המתרגל זקוק למעבדה של האספה הסודית של האלים בתוך ליבו, על מנת להפוך את הרעל של רגשותיו הסוערים לתרופה. כך האיחוד של כוחהאור הצלול וכוח החכמה מאפשר הצלחה בדרשות לשדים, וגם מחייב את השדים לשרת את הדהרמה. בעצם באלימות וכוחנות מנהל המתרגל את עולמו הפנימי, וכאשר הוא מפסיק לשרת את השדים, הוא מלמד את השדים לציית לדהרמה. השדים עצמם הופכים להיות משרתי הדהרמה. זהו הנס של טרנספורמציה טנטרית.
כאשר לומדים בטנטרה את רגש הזעם, הרגש ההורס, המוביל כראש כנופיית הרגשות הסוערים, אנו לומדים שטבעו של הזעם הוא חום הגוף, חום הדם הזורם בגוף, אנרגיה. כשאנו מצליחים להסיר מאנרגיה זו את הבגד המכוער של מחשבות על עלבון וחמדנות ,העומדים בדרך כלל מאחורי הזעם, מוצאים אנרגיה ובוחרים כיצד להשתמש בה.
הטנטרה מסייעת להבין שאנרגיית החיים היא תמיד טובה. היא מקבלת צורה מורעלת אך ורק כאשר מחשבותינו הבורות נותנות לאנרגיה זו עטיפה מנטלית מעוותת. כאשר אנו מסירים בגד מכוער זה, שהוא הדפוסים המקובעים שלנו כמו מחשבות , רגשות וכוונות אובססיביים, אנו מוצאים במקרה של זעם , אנרגיה. חמימות של אנרגיה זו היא מרפאת. כך מלמדת הטנטרה כיצד להפוך רעל לתרופה.
כאשר תודעת המתרגל מוגנת על ידי האספה הפנימית, היא בעצם מוגנת מפני עצמה. זה הסוד הגדול. בטנטרה המתרגל מחפש קודם כל הגנה ומחסה מפני הרגלי חשיבה זדוניים, ואובססיביים הקיימים בזרם התודעה שלו עצמו. המשמעות היא שבאמצעות האספה הסודית מצליח המתרגל להיכנס לחלל הפנימי שהוא צלול ושקט כקרקעיתו של אגם. הוא יורד למעמקי הלב המוגנים על ידי שלווה, וגם מגן עליהם שלא יזדהמו, ולא יזדהו עם הגלים החיצוניים של התודעה.
מאחר והכוח של הבודהות והטארות מסייע למתרגל למצוא את האור הפנימי, זוכה המתרגל לנחישות וצלילות, הנדרשות על מנת להפסיק להזדהות עם המחשבות והרגשות הסוערים. כל הרצונות והפחדים נותרים מחוץ לתודעה. המתרגל נמצא בעומק בו הסערות אינן מגיעות לתודעתו, מה שמאפשר לו לקבל מחסה מזרם המחשבה הרגיל אחריו נסחפת התודעה בדרך כלל. הודות להפסקת ההזדהות עם הרגשות הסוערים, משיג המתרגל שליטה עליהם.
הטנטרה מספרת על כל העולם במושגים של אנרגיה פנימית. ניתן לומר שהטקסטים הטנטריים הם טקסטים של רפואה פנימית, העוסקים בבודהות וטארות, אותם מזהים עם איברים פנימיים. הטקסטים הטנטריים מבוססים תמיד על הפיזיולוגיה של האדם. לא בכדי השווה הבודהה את תורתו לרפואה. הטקסטים של הטנטרה מיועדים לרופאים רוחניים והפירושים שלהם נועדו לרפא את התודעה ממגרעות. מכיוון שבמקרים רבים הבנה מילולית אינה הולמת את משמעותם של הטקסטים הטנטריים, הם אינם מתאימים לקהל שאינו משכיל בדהרמה.
הכלל הבסיסי של טקסטים אלה הוא שכל מה שנכתב בהם אינו סותר בשום אופן את כללי המוסר של הווינאיה. הכלל הוא שכאשר קוראים טקסט העולה בקנה אחד עם כללי המוסר של הווינאיה, קוראים אותו כפי שהוא. במידה ועל פניו ניראה שהוא סותר את הווינאיה , מבינים שהוא עוסק באנרגיות פנימיות בשפה מטפורית, ומאחורי מילים כמו אלימות, זיווג או השתכרות, עומדת הריאליות של המציאות הפנימית הגופנית.
