פרק 18
לא פעם הבודהה הפנה את תשומת ליבו של אננדה, תלמידו ועוזרו הנאמן, ליופי הנוף במקומות שבהם הם בחרו לעצור כדי לתרגל. אננדה חשב שמורהו עשה זאת כדי לעודד אותו, ולהרים את מצב רוחו. אננדה היווה משען לכל חברי הקהילה, אך הוא עצמו סבל מדכדוך בגלל אי יכולתו לראות במו עיניו את הארצות הטהורות ואת האלים השוכנים בהן. הוא אהב להאזין לתיאור הארצות הטהורות מפיו של קרוב משפחה בשם אנורודהה, אשר ראה את האלים של ארבע רמות הבהירות של התודעה, ושוחח עימם. אנורודהה סיפר שהאלים מהארצות הטהורות מתקרבים לעיתים קרובות אל מתרגלים מכל הרמות, ומברכים אותם. אננדה התעצב על כך שהוא למד דברים אלו ממילים של אחרים, ולא נוכח לראות אותם בעצמו. למרות התסכול שהוא חווה, אננדה הצליח לעזור לקרוב משפחה אחר בשם ננדה, שהיה אחיו החורג של הבודהה. ננדה התגעגע לחיים בארמון, אך אננדה הצליח להראות לו את השמחה והסיפוק הטמונים בעזרה לחברי הקהילה. עם זאת, הדכדוך לא עזב את אננדה עצמו – במיוחד בזמן מדיטציה, כשהוא נותר לבד מול רחשי ליבו.
כשהתנאים לכך הבשילו, הבודהה החליט לדרוש לאננדה, ולחלץ אותו מתוך מאבקו הפנימי.
"אננדה, התודעה היא אויב מושבע וידיד נפש גם יחד. כשהיא מבולבלת, היא מייצרת סבל, ומנגד, כשהתודעה רגועה, היא בוראת ארצות טהורות. איך התודעה מסתבכת? אנוכיות מחזקת את ההיקשרות לגוף ולאישיות, והתלות בגוף ובאישיות מחזקת אנוכיות. זוהי ההתהוות המותנית של הסבל. מתוך מערבולת זו נולדות כל האשליות. איך התודעה נחלצת מהמערבולת הזו? היא נחלצת הודות למעשים טובים וחוכמה. מעשים טובים מנצחים אנוכיות, וחוכמה קוטעת היקשרות לגוף ולאישיות. חוכמה מעודדת מעשים טובים, ומעשים טובים מזינים את החוכמה".
אננדה ענה: "אכן, ניסיתי להיפטר מהקשר, וכעת אני מבין שעליי לפרום אותו".
הבודהה המשיך בדבריו: "נכון, אננדה. דע שבקרבתנו נוכח הבודהיסטווה מייטריה, תלמיד של בודהות שבעתיד יהפוך לבודהה בעצמו. הוא התקרב אלינו זה עתה כדי להאזין להדרכותיי אליך. אספר לשניכם על ארץ הטוהר של הבודהה אמיטאבהה, הבודהה של האור האינסופי.
לפני עידן ועידנים חי מתרגל רוחני בשם דהרמאקרה, שפירושו אוצר הדהרמה. הוא נטע בליבו כוונה מבורכת לצבור חוכמה ומעלות, שבזכותן תיווצר ארץ מושלמת וטהורה. דהרמאקרה ייחל שבארץ הטוהר שתיברא מהמידות הטובות שהוא יצבור, לא יתקיימו עולמות תחתונים, שבהם היצורים מתייסרים. בארץ הטוהר, יצורים ימצאו מחסה מפני מחלות, אי-שפיות, סכסוכים, רעב ואסונות טבע.
כדי ללמוד את הדרך להגשמת כוונתו, דהרמאקרה פנה להרבה בודהות ותלמידיהם, הבודהיסטוות, והם הסבירו לו, כל אחד בשיטתו, את תורת הפיתוח של שש הפארמיטות: נתינה, ריסון עצמי, סבלנות, חריצות, ריכוז וחוכמה. במשך אינספור לידות המתרגל יישם את ההנחיות שנמסרו לו, והודות לכך שמו וצורתו התמזגו עם האור הצלול של תודעה טהורה. על כן הוא נקרא אמיטאבהה – אור אינסופי.
כשבודהיסטוות מכל קצוות תבל מגיעים לארץ הטוהר של אמיטאבהה כדי ליצור ארצות טהורות כמו שלו, הם נותן להם את ההדרכה הבאה: "התייחסו לקיום כולו כאל חלום, אשלייה והד, ואתם תצליחו ליצור עולמות חופשיים מסבל, כשאתם מתקדמים במהירות הבזק בדרך של חוכמת-על".
לאחר מכן, הבודהה הורה לאננדה ולמייטריה להביע כבוד לאמיטאבהה: "הביטו לכיוון מערב והשתחוו לאמיטאבהה".
בין רגע נגלה לנגד עיניו של אננדה הבודהה אמיטאבהה על פרח לוטוס לבן באמצעו של אגם של אור צלול. אמיטבהה חייך לעברו ואננדה זיהה בו מייד את הצלם הטהור של ליבו. קשר הדכדוך והעצב בליבו של אננדה נפרם. אננדה הבחין בבודהיסטווה מייטריה, שעמד ליד הבודהה אמיטאבהה, מוקף אלים רבים נוספים. הכל סביב אננדה נבלע בתוך הזוהר של ארץ הטוהר, ורק מורו, הבודהה שאקיימוני, המשיך לעמוד גלוי במרחב שטוף האור.
חייו של הבודהה שאקיימוני (מהדורה שנייה)
כל הזכויות שמורות 2026, ישראל
© ולדימיר פיאצקי
© מאה נהרות Hundred Rivers
בכתיבת ספר זה השתתפו ולדימיר פיאצקי, חנן פיאצקי, סמדר פיאצקי, יהודית זבולון ושרה מגן.
