האוצר המשותף  של כל האסכולות הבודהיסטיות שהתפתחו בטיבט, הוא התורות אותן הביאו יוגים הודים לטיבט, ויוגים טיבטיים שייסדו תורות חדשות. בדורות מאוחרים יותר, התמזגו התורות באופן משמעותי,  כך שלעיתים קרובות אותן תורות נלמדות באסכולות השונות.

במאה השתים עשרה בטיבט, נוצר מצב שדמה למצב הדהרמה בנלנדה. אך אם בנלנדה למדו היוגים גם את מסורת התהרוואדה, מסורת המהאיאנה, וגם טנטרה, הרי בטיבט נלמדו בעיקר תורות טנטריות, והכתבים המוכרים ביותר מאסכולת המהאיאנה, כמו סוטרת הלוטוס, וסוטרת ארץ הטוהר, הפרג'נה פרמיטה, בודהיצ'אריה אוואטארה, והאבהידהרמה של וואסובנדהו, ועבודותיו של נגרג'ונה.

 מאחר ומסורת התהרוואדה לא הייתה מוכרת בטיבט, והקאנון הפאלי לא הגיע אליה, היה מחסור בידע של הסוטות. על מנת להשלים מחסור זה, נוצרו תורות טיבטיות חדשות. כך הפכה טיבט לעשירה בידע,

ולבירת הדהרמה הבודהיסטית , לפחות מבחינת האסכולות הטנטריות, לאלף שנה.

לאחר הרס הבודהיזם בהודו, הפכה סין לבירת מסורת המהאיאנה.  מדינות דרום אסיה, סרילנקה שהייתה בירת מסורת התהרוודה, ,תאילנד, ובורמה  התרחקו מן המסורות בטיבט, ומן מסורת המהאיאנה בסין, שמסרה ידע לקוריאה יפן ווייטנאם. כעיקרון הבודהיזם בדרום אסיה היה גמיש יותר מבחינת פתיחותו למסורות אחרות.

 המרכיב הטנטרי באוצר המשותף של  הדהרמה הבודהיסטית בטיבט כלל את שש היוגות של נארופה וניגומה , תורת המהאמודרה המבוססת על תורתו של סראהה, גוהיאסמאג'ה טנטרה, היוואג'רה טנטרה, וצ'קרהממווארה טנטרה. עיקר התורות המשותפות הובאו לטיבט על ידי מורים שלמסורות הקגיו וסקיה, והן אומצו ברוב האסכולות.

 לציין שרק מיעוטם של מתרגלים תרגלו את שלוש הטנטרות האחרונות, יחד עם זאת הן מצוטטות בתדירות גבוהה. הן קשות להבנה ודורשות הדרכה צמודה של המורה, שאינה תמיד אפשרית. ברמת הלימוד האינטלקטואלית, 

פירוש השם היוואג'רה הוא ברכת שלום לוואג'רה.  העיקרון של טנטרה זו הוא שהמוח ומערכת העצבים הם בודהה כחול, והנשימה היא דאקיני, כלומר, אלה זועמת, שגם היא כחולה, והיא מעוררת את בן זוגה.

האיחוד המיני שלהם מייצג את צלילות התודעה, כמו ברק. כאשר הנשימה מרעננת את מערכת העצבים. האור הכחול של הבודהה והדאקיני מביע שלווה, בתוכה שורה התודעה בשינה עמוקה ללא חלומות.

  הבודהה צ'קרהסווארה מצויר בדרך כלל בצבע כחול שחור, כצבעו של ענן ביום חורפי, עם ידיים רבות האוחזות בחפצים המסמלים את כוחו. הדאקיני המצויה באיחוד מיני אתו ,היא הטארה האדומה . שניהם אלים זועמים.                                                                        פירוש השם צ'קרהסווארה הוא השולט בגלגל. הכוונה היא שהבודהה בולם את גלגל הסמסרה, ומסובב את גלגל הדהרמה. הטארה האדומה, בת זוגו, מסמלת את מערכת כלי הדם, בעוד שגירוי החושים מספק תחושת עונג חיצונית. זרימת הדם מפיקה תחושת שביעות רצון, שהיא עונג פנימי,  המייצב את התודעה ומקנה כוח לדרוש דהרמה.

המהאמודרה   מתמקדת במכשולים הקיימים בתודעתנו  ומזהה אותם כדרך עצמה. כאשר אנו חווים קשר בזרם התודעה, עלינו לזכור שהוא נבנה על ידי אשליה, וכאשר אנו פורמים את הקשר, נראה חבל בלבד, וכי הקשר היה קיים אך ורק בדמיוננו,  וכל הזמן היה קיים רק חבל, ורק התודעה הטהורה.

רעיונות אלה אמנם פשוטים ביותר מהחיניכות המסובכות, שמטרתן לשלוט בערוצים האנרגטיים הפנימיים, אך הם מפנים  ליכולות טבע הבודהה, והם

הפכו לאוצר המשותף של האסכולות הבודהיסטיות בטיבט

 גם  הדזוקצ'ן , שהוא תורתו של גורו פדמהסמבהאווה, השייכת למסורת הנינגמה, הפך בצורתו הפילוסופית לאוצר המשותף של האסכולות הבודהיסטיות בטיבט.

היקרון של המדיטציה של דזוקצ'ן הוא, שכל מה שקיים נבנה מאורה הצלול של התודעה. מה שאנו רואים כתופעות ואירועים, הוא אך ורק משחק של אור צלול. באור לא נמצא במה לאחוז. כל מה שקיים הוא אך ורק אוקיינוס של אור , אשר מגליו בונה דמיוננו  תופעות וצורות שונות, הקיימות אך ורק כאשליה , כהשתקפויות על גלי אוקיינוס האור. לא קיים דבר מלבד אורה של התודעה, וכל העכירות שאנו חשים, היא נטע זר, משחק של דמיוננו.

ניתן למצוא את נקודת המפגש בין תורת המהאמודרה, תורת הדזוקצ'ן, ותורת היוגהצ'ארה.                     שלוש התורות מתארות כיצד בגלל השגיאות שבדמיוננו ,אנו קולטים את המציאות בצורה מעוותת, והסיבה לקיומן של השגיאות בדמיוננו, שהן כה עמוקות ,ומובילות אותנו לחיי סבל, היא בחירה קארמטית שגויה. כאשר אנו בוחרים מעשים רעים אנו  יוצרים שגיאות בדמיוננו,  והן יוצרות מציאות רווית סבל, כסיוט בלילה.

תורות אלו מתארות גם את הדרך להתעורר מסיוט הסמסרה , שהוא התוצר של דמיוננו. הדרך היא טיהור התודעה , טיהור הקארמה שלנו.                                      

הפרקטיקה המדיטטיבית בתורות אלה אינה מלמדת להגיע לחוויות אטרקטיביות בתודעה, אלא להפסיק לברוח מאחריות למעשינו, להפסיק לחפש תחבושות למשחקי דמיוננו, לסגור את התיאטרון הפנימי , ולקחת אחריות על טבע הבודהה שבנו , ולטפל בו כמו בתינוק אותו , שיגדל להיות מלך אדיר.