הבודקה היה נוח, חמים ומרווח. שמרתי בשעות שבהן תנועת המכוניות דרך השער הייתה קרובה לאפסית, ונהניתי מהפנאי שהיה לי. על שולחן גדול היו מונחים כלים לציור, ספר קריאה, ולוח שחמט עם כלים מסודרים עליו. הכל היה מוכן לבילוי נעים. המאבטח השני, שתפקידו כלל סיור במתקן, בחור בעל מבט בהיר ומבע פנים נעים, הביט בקנאה קלה על גן-העדן שלי. ”אתה מצייר?“ שאלתי אותו. הוא הניד בראשו לשלילה. ”נסה!“

הושבתי אותו מול השולחן, נתתי לו דף, מכחול וצבעים, עברתי קלות על הדף במכחול לח כדי שהדף לא יתקמט בגלל צבעי-מים, ונתתי כמה טיפים לערבוב צבעים. חשוב ביותר להחליף את המים תכופות!

כעבור חצי שעה, יצירת המופת של עמיתי הושלמה, והוא נמצא בתהליך של הפנמת המציאות החדשה, שבה הוא יודע לצייר. ”האם אתה משחק שחמט?“ הוא שאל אותי. ”אני מרענן מעט את ידיעותיי. עכשיו מלמד את בני,“ עניתי. ”אני אוהב שחמט,“ אמר ידידי החדש. שיחקנו כמה משחקים, אך כבר במהלך המשחק הראשון הסברתי שכשהייתי נער התאמנתי באופן מקצועי, ולכן לא צריך להתעצב על כך ש”לא הולך לו טוב במשחק“. אולם הוא לא התייאש כלל מסדרת הפסדים מהירים, ואמר בהתלהבות שיש לו חבר שהוא מעריץ גדול של שחמט, וצריך להביא אותו מייד כדי שגם הוא יוכל לשחק נגדי. הוא אמר, והוא ביצע. בתוך רבע שעה, בבודקה היה גם חברו של עמיתי, ופתחנו במרתון של משחקים שבהם שיחקתי נגד כל חבר לסירוגין.

בזמן ששיחקנו, חברו של עמיתי סיפר לי שלפני כמה שנים הוא חווה מוות קליני, שבמהלכו הוא ראה אור בקצה מנהרה לפני ש”החזירו“ אותו, והנה, הוא נמצא כאן, והשקפותיו על החיים השתנו לחלוטין. הוא עישן סיגרה ריחנית ארוכה ודקה, ונהנה באופן מובהק הן ממשחק השחמט הן מסיפורו, כשהוא הקביל באריכות את חייהם של בני-אדם למהלך משחק השחמט.

חברו של עמיתי שהה במצב מיוחד. הוא הרגיש שהוא קיבל הקדשה, ולמד דבר שהיה נסתר מאחרים, אך היה ברור כשמש שהוא לא ידע שמצבו יהיה בעל ערך רק אם הוא ינוצל לצורך עלייה על דרך ההשתחררות ממצבי תודעה מועכרים. מנגד, כשהוא מלווה בתחושת עליונות, מצב זה הופך לרעשן רוחני זול. בזמן שהוא דיבר איתי, בן-שיחתי השתעשע ברגישות-על שהתעוררה בקרבו בנאיביות של ילד. לדבריו, הוא ראה את עצמו כעד למתרחש, שמסוגל לייעץ עצה לחבריו, שאיתם הוא הלך לברים ולמסיבות בעוד שהוא חש צביטה קלה בלב. הוא קיווה לחיות את חייו בתור מבקר מיוחד מהחלל.

קסמה לי מוכנותם של החברים הנמרצים להפסיד משחק אחר משחק, ולהינות מההזדמנות ללמוד משהו חדש. בזמן ששיחקתי איתם, הרגשתי שהם מלאים בחלומותיהם וברעיונותיהם, ולכן לא היה זמן מתאים להשמיע את אזהרותיי או עצותיי. ניסיתי להעביר דרך משחק השחמט מסר אחד בלבד: שח הופך למט רק כשלמלך המאוים לא נותרו אמצעי הגנה. באותו האופן, כשבּוּרוּת מותקפת על-ידי ההבנה שהקיום הוא בעל אופי אשלייתי, היא נאלצת להיכנע רק אם בתודעה לא נותרים פגמים שמגוננים עליה.

זהו פרק שישים וארבע מתוך "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכת סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית.

למידע נוסף וליצירת קשר עמנו:

http://www.three-vajras.com/he/ 

https://www.facebook.com/mudrayoga.israel

https://youtube.com/@100Rivers.School